תפילה קצרה

תפילה קצרה
(מקורות עיקריים)
משנה	משנה, מסכת ברכות, פרק ד', משנה ד'
ברייתא	תוספתא, מסכת ברכות (ליברמן), פרק ג'
תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ט, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל', עמוד א'
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ד', הלכה י"ט
שולחן ערוך	שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ק"י, סעיף ג'

תפילה קצרה היא מעין תחליף (זמני) לתפילת שמונה עשרה, הנאמרת במקרים בהם המתפלל נמצא במקום סכנה, שאינו יכול להתפלל את תפילת העמידה הרגילה ביישוב הדעת כלל.

תפילה קצרה פותחת ב"התנצלות": ”צָרְכֵי עַמְּךָ (יִשְׂרָאֵל) מְרֻבִּים וְדַעְתָּם קְצָרָה”, ממשיכה בבקשה קצרה: ”יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ (וֵאֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ), שֶׁתִּתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ, וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה דֵּי מַחְסוֹרָהּ, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה”, ונחתמת בברכה: ”בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה”.

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשנה מופיע:

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה, מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה; אוֹמֵר: הוֹשֵׁעַ הַשֵּׁם אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל פָּרָשַׁת הָעִבּוּר יִהְיוּ צָרְכֵיהֶם לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה

— משנה, מסכת ברכות, פרק ד', משנה ד'

.

בתלמוד בבלי מופיעה על כך הרחבה, עם דעות שונות על נוסח התפילה:

תנו רבנן: המהלך במקום גדודי חיה ולסטים, מתפלל תפלה קצרה. ואיזה היא תפלה קצרה?

רבי אליעזר אומר: עָשָׂה רְצוֹנְךָ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְתֵן נַחַת רוּחַ לִירֵאֶיךָ מִתַּחַת, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשָׂה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

רבי יהושע אומר: שְׁמַע שַׁוְעַת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וַעֲשֵׂה מְהֵרָה בַּקָּשָׁתָם. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: שְׁמַע צַעֲקַת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וַעֲשֵׂה מְהֵרָה בַּקָּשָׁתָם. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

אחרים אומרים: צָרְכֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מְרוּבִּין וְדַעְתָּם קְצָרָה; יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ, שֶׁתִּתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ, וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה דֵּי מַחְסוֹרָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

— תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ט, עמוד ב'

להלכה נפסק בתלמוד כדעת אחרים.

נוסח זה מופיע גם במשנה תורה לרמב"ם, בשינוי קל: ”צָרְכֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מְרוּבִּים וְדַעְתָּם קְצָרָה; יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ, שֶׁתִּתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ, וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה דֵּי מַחְסוֹרָהּ, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה”^[1].