תרומת איברים באוכלוסיית הכלא בארצות הברית
תרומת איברים באוכלוסיית הכלא בארצות הברית היא תרומה של רקמות ביולוגיות או איברים מאנשים כלואים למושתלים חיים הזקוקים להשתלה.
אוכלוסיית הכלא הכללית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתורמים חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתי הכלא בדרך כלל אינם מאפשרים לאסירים לתרום איברים כתורמים חיים לאף אחד מלבד בני משפחה קרובים. אין חוק נגד תרומת איברי אסיר; עם זאת, קהילת המושתלים מונעת שימוש באיברי אסירים מאז שנות ה-90 המוקדמות בשל דאגה לגבי הסביבה בעלת הסיכון הגבוה של בתי הכלא למחלות זיהומיות.[1] גם רופאים ואתיקאים מבקרים את הרעיון משום שלשיטתם אסיר אמור להיות מסוגל לבטא הסכמה או סירוב באופן חופשי,[2] במיוחד אם ניתנים להם תמריצים להשתתף. כמו כן, אסירים רבים לא יוכלו לתרום בשל גילם, מכיוון שרבים מהאסירים הנידונים למוות הם בשנות החמישים ומעלה.[3] עם זאת, עם התקדמות הבדיקות המודרניות לשלילת מחלות זיהומיות בצורה וודאית יותר ועל ידי הבטחה שלא מוצעים תמריצים להשתתף, חלקם טענו כי אסירים יכולים כעת להסכים מרצונם לתרומת איברים בדיוק כפי שהם יכולים להסכים להליכים רפואיים באופן כללי. עם אמצעי הגנה זהירים, ועם יותר מ-2 מיליון אסירים בארצות הברית, הם חושבים שאסירים יכולים לספק פתרון לצמצום המחסור באיברים בארצות הברית.[4]
בתור מושתלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארצות הברית, אסירים אינם מופלים לרעה כמושתלי איברים והם זכאים באותה מידה להשתלת איברים יחד עם האוכלוסייה הכללית. בפסק דין אסטל נגד גמבל, שהוחלט ב-1976, בית המשפט העליון של ארצות הברית[5] קבע כי מניעת טיפול רפואי מאסירים מהווה "עונש אכזרי ויוצא דופן. "הרשת המאוחדת לשיתוף איברים, הארגון שמתאם בין איברים זמינים למושתלים, אינו מביא בחשבון את כליאתו של החולה בעת קביעת התאמתו להשתלה.[6][7] השתלת איברים וטיפול מעקב יכולים לעלות למערכת הכליאה עד מיליון דולר.[7][8] אם אסיר נמצא מתאים להשתלה, מדינה עשויה לאפשר שחרור מוקדם מטעמי חמלה כדי למנוע עלויות גבוהות הקשורות להשתלות איברים.[7] עם זאת, במקרים מסוימים, השתלת איברים עשויה לחסוך למערכת הכלא עלויות משמעותיות הכרוכות בדיאליזה וטיפולים מאריכי חיים אחרים הנדרשים על ידי האסיר עם האיבר הכושל. לדוגמה, העלות המשוערת של השתלת כליה היא כ-111,000 דולר. [9] טיפולי דיאליזה של אסיר מוערכים בעלות של 120,000 דולר לכלא לשנה. [10]
לאור המחסור באיברים מתרומה, יש יותר אנשים שמחכים להשתלה מאשר איברים זמינים. כאשר אסיר מקבל איבר, יש סבירות גבוהה שאדם אחר ימות בהמתנה לאיבר הפנוי הבא. פתרון לדילמה אתית זו קובעת כי עבריינים בעלי היסטוריה של פשע אלים, שהפרו זכויות בסיסיות של אחרים, איבדו את הזכות לקבל השתלת איברים, אם כי יצוין כי יהיה צורך "לתקן את מערכת המשפט על מנת למזער את הסיכוי שאדם חף מפשע יורשע בטעות בפשע אלים ובכך תשלל ממנו הזכות להשתלת איברים" [11]
נידונים למוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנוהג לגבי נידונים למוות התורמים את איבריהם בעודם בחיים, דומה מאוד לזה שנהוג עם האסירים האחרים.[12] ההבדל ביניהם הוא חוסר יכולתם לתרום את איבריהם לאחר הוצאתם להורג. אף על פי ששום חוק לא אוסר ספציפית על נידונים למוות לתרום איברים לאחר המוות, החל משנת 2013 כל הבקשות של נידונים למוות לתרום את איבריהם לאחר הוצאתם להורג נדחו על ידי המדינות. בנוסף, קיים ויכוח האם ההנחיות הנוכחיות לתרומת איברים, המפורטות בחוק הלאומי להשתלות איברים משנת 1984 ובחוק האחיד לתרומות אנטומיות (אנ'), אוסרים באופן מרומז על נידונים למוות להיות תורמי איברים.[12]
שאלות הנוגעות ליתרונות, הפרקטיו, המוסר והאתיקה של מתן אפשרות לנידונים למוות לתרום את איבריהם לאחר המוות זכו לתשומת לב משמעותית בעקבות שני אירועים מתוקשרים: מאמר מערכת של האסיר המורשע כריסטיאן לונגו(אנ') שפורסם ב"ניו יורק טיימס" הדוגל בזכות עמיתיו האסירים הנידונים למוות לתרום את איבריהם, והבקשה של הנידון למוות גרגורי סקוט ג'ונסון להשהות את הוצאתו להורג עד שיוכל לתרום חלק מהכבד שלו, הנגוע בצהבת, לאחותו החולה.[12]
התשובות לשאלות אלו נדונו על ידי הציבור, ארגונים רפואיים מקצועיים וביו-אתיקאים. מספר מצומצם של סקרי דעת קהל הצביע על הסכמה רחבה לגבי הנוהג הן בקרב הציבור הרחב והן בקרב מקבלי האיברים.[12] לעומת זאת, בעולם ההשתלות והרפואה התנגדו בדרך כלל לפרקטיקה, והביו-אתיקאים נחלקו בנושא.[12]
יתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לתרומת איברים יש פוטנציאל לשפר מאוד את איכות החיים וכן למנוע מוות בחולים עם אי ספיקת איברים סופנית. קיים מחסור אנדמי בתורמי איברים בארצות הברית, וכתוצאה מכך צורך מיידי ומתמשך בתורמי איברים נוספים ומתאימים. נידונים למוות הם מקור פוטנציאלי לאיברים נוספים. עם זאת, איכות וכמות האיברים שנידונים למוות יכולים לתרום בפוטנציה נתונה במחלוקת, אך אין ספק כי האיברים יספיקו לצמצם רק אחוז קטן מרשימות ההמתנה להשתלות.[12]
מחסומים פרקטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- התאמה
אותן סיבות שהופכות את אוכלוסיית הכלא הכללית לפחות מתאימה להיות תורמי איברים - בריאות לקויה וסיכוי מוגבר למחלות זיהומיות - חלות גם על נידונים למוות.[12] עם זאת, בשל האופי המתוכנן מראש של הוצאות להורג ותקופות זמן ממושכות לפני ביצוען, לנידונים למוות יש פוטנציאל גדול יותר להיבדק ביסודיות מראש.[12] בנוסף, נידונים למוות רבים נמצאים בבידוד מהאוכלוסייה הכללית, מה שמפחית את הסיכוי שלהם לחלות במחלה מידבקת.
עם זאת, קיימים גורמים אחרים המפחיתים באופן משתנה את התאמתם של נידונים למוות כתורמי איברים. הגיל הממוצע של הנידונים למוות הוא מעל חמישים, ומצבים רפואיים כרוניים כמו סוכרת ויתר לחץ דם הם שכיחים.[12] ייתכן שמחצית מהנידונים למוות לא יהיו מתאימים לתרומת איברים.[12]
- אילוצים רפואיים
שיטת ההוצאה להורג העיקרית בארצות הברית היא באמצעות הזרקה קטלנית הכוללת בדרך כלל מתן של שלוש תרופות: סודיום תיאופנטל, תרופת הרגעה המביאה לחוסר הכרה, פנקורוניום ברומיד (פאבולון), מרפה שרירים כדי לגרום להפסקת נשימה, ואשלגן כלורי לגרימת דום לב. [13] תרומת איברים בעקבות שיטה זו של הזרקה קטלנית מושווה לעיתים קרובות לתרומה לאחר הפסקת מחזור הדם (DCD). בדומה לתרומת איברים DCD בעקבות הזרקה קטלנית עומדת בפני האתגר של איסוף איברים לפני שהם הופכים לבלתי שמישים עקב היפוקסיה. גם האיגוד הרפואי האמריקאי וגם האיגוד האמריקאי להרדמה מונעים מחבריהם להשתתף בהוצאות להורג, אם כי יכולותיהם להטיל סנקציות על כך מוגבלות.[14] על מנת להימנע ממעורבותו של הרופא המשתיל במותו של האסיר, יש לקבוע כי סיבת המוות היא מהזרקה קטלנית, ולא מהוצאת איברי המטופל. המשמעות היא שאחרי הזריקה הקטלנית, הרופא המפקח ממתין 10–15 דקות כדי לבדוק סימנים לפעילות לב לפני שהוא קובע את מותם.[12] במהלך הזמן הזה היפוקסיה של האיברים הופכת לבעיה רצינית. לעומת זאת, הסרת האיברים מוקדם יותר מסתכנת בהפיכת הוצאת איברי האסיר לסיבת המוות במקום הזריקה הקטלנית.[12]
בנוסף, המתקנים המפקחים על הוצאות להורג אינם מצוידים לטפל בניתוח הסרת האיברים. שדרוג מתקנים שלו כדי שיהיו מסוגלים להתמודד עם ניתוחים כאלה יהיה יקר מאוד.[12] בכך נותרות שתי אפשרויות נוספות, שינוי מיקום ההוצאה להורג לבית חולים, או העברת אסירים לבית חולים לאחר הוצאתם להורג. האפשרות הראשונה תהיה מאתגרם מפני שבתי חולים לא מעוניינים לפקח על הוצאות להורג, והאפשרות השנייה מסתכנת בהיפוקסיה נוספת של האיברים במהלך הובלת האסירים.[12]
שיקולים מוסריים ואתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק מהשיקולים לתרומת איברים מנידונים למוות דומים לשיקולים לגבי אוכלוסיית הכלא הכללית. כפייה עקיפה ולחץ נפשי עלולים לפגוע ביכולתו של נידון למוות לקבל החלטה מושכלת מלאה.[12] הפיכתו לתורם איברים עשויה להשפיע על תהליך הערעור, שבו האהדה או הסיכוי שאדם אחר ירוויח ממותו של הנידון למוות עשויים לבוא בחשבון. בנוסף קיים חשש שהאפשרות של תרומת איברים עלולה להשפיע על חבר המושבעים שעלולים לשקול את האפשרות שמישהו יוכל לחיות על חשבון הנאשם בעת הכרעת הדין.[12] לפיכך, השאלה האם לשלול או לאפשר לנידונים למוות לתרום את איבריהם מגינה על זכויותיהם, או שוללת אותן, נשארה שנויה במחלוקת.[12]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Guidelines for Preventing HIV Through Transplantation of Human Tissue and Organs, CDC Recommendations and Reports, May 20, 1994 /43(RR-8); 1–17.
- ^ "Prisoner organ donation proposal worrisome". American Medical News. 2007-04-09. נבדק ב-2009-12-20.
- ^ Caplan, Arthur. "The Use of Prisoners as Sources ofOrgans – An Ethically Dubious Practice" (PDF). ldihealtheconomist.com. נבדק ב-2019-06-29.
- ^ http://www.gavelife.org – Organization established to advocate for organ donations from prisoners.
- ^ Estelle v Gamble 429 U.S. 97, 97 S. Ct. 285 50l Ed 2d251 [1976]
- ^ "U.S. Statement On Prison Status and Organ Allocation". United Network for Organ Sharing. 2002-06-02. אורכב מ-המקור ב-26 בספטמבר 2006. נבדק ב-2009-12-20.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Wiegand, Steve (25 בינואר 2002). "State inmate gets new heart; 'Medically necessary care' is required by law, an official says". The Sacramento Bee.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Prison inmate awaits organ transplant" (PDF). Association of Washington Cities. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2009-01-06. נבדק ב-2009-12-20.
- ^ Attack of the Clones...And the Issue of the Clones, 3 Colum. Paul Lesko and Kevin Buckley – Sci. & Tech L. Rev. 1, 19 (2002)
- ^ Killer in Need of a Kidney Starts Ethics Row, Lee Douglas – Chicago Tribune, May 29, 2003.
- ^ Perry, David L. "Should Violent Felons Receive Organ Transplants?". Markkula Center for Applied Ethics. נבדק ב-2009-12-20.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 Lin, Shu S.; Lauren Rich; Jay D. Pal; Robert M. Sade (ביולי 2012). "Prisoners on Death Row Should be Accepted as Organ Donors". The Annals of Thoracic Surgery. 93 (6): 93(6): 1773–1779. doi:10.1016/j.athoracsur.2012.03.003. PMC 3388804. PMID 22632483.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Lethal injections lead doctors to break medical oath". Amnesty International. 4 באוקטובר 2007. אורכב מ-המקור ב-23 אפר' 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Opinion 2.06 – Capital Punishment". American Medical Association. נבדק ב-21 בספטמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "תרומת איברים באוכלוסיית הכלא בארצות הברית".