17-11-70

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
17-11-70
171170UK.jpg
אלבום הופעה מאת אלטון ג'ון
יצא לאור 9 באפריל 1971
הוקלט 17 בנובמבר 1970
אולפני A & R (אנ') (ניו יורק), בהקלטת הופעת רדיו חיה ששודרה ב־WABC-FM (לימים WPLJ (אנ'))
מקום הקלטה אולפני A & R עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 48:25
חברת תקליטים "DJM רקורדס" (אנ') (בריטניה) • ‏"Uni רקורדס" (אנ') (ארצות הברית)
הפקה גאס דאג'ן (אנ')
כרונולוגיית אלבומים של אלטון ג'ון
Friends
(1971)
17-11-70
(1971)
Madman Across the Water
(1971)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

17-11-70 (מאוית 11-17-70 במהדורה האמריקאית) הוא אלבומו החמישי של הזמר והיוצר הבריטי אלטון ג'ון, ואלבום ההופעה הראשון שלו. הוא יצא לאור ב־9 באפריל 1971 על ידי "DJM רקורדס" (אנ') ו־"Uni רקורדס" (אנ'). האלבום הוא הקלטה מהופעה חיה של ג'ון שהועברה בשידור ישיר בתחנת הרדיו WABC-FM (לימים WPLJ (אנ')) שבניו יורק.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סדרת ההופעות המוצלחת של ג'ון במועדון "הטרובדור" בארצות הברית בסוף אוגוסט 1970, שבו ג'ון וטופין[א] לבריטניה לארבעה שבועות, במהלכם הקליט ג'ון את הפסקול "Friends". אחר כך חזר ג'ון לסיבוב הופעות נוסף בארצות הברית, במהלכו הוצע לו להופיע בהופעה חיה שתועבר בשידור ישיר ברדיו האמריקאי. ההופעה נערכה באולפני A & R (אנ') בניו יורק, והועברה בשידור חי בתחנת הרדיו WABC-FM (לימים WPLJ (אנ')) ב־17 בנובמבר 1970 – ומכאן שם האלבום. בהופעה נכח קהל של כ־100 בני אדם, שהובאו למקום כדי ליצור את האווירה של אולם קונצרטים, והקשיבו להופעה דרך רמקולים. אף על פי שהייתה זאת הופעה חיה, ג'ון והנגנים הופיעו עם אוזניות. הוצאת האלבום לא הייתה מתוכננת מראש, וג'ון סיפר שאף לא היה מודע לכך שהיא מוקלטת (בדיעבד נודע לו שסטיב בראון[ב] ביצע הקלטת שמונה ערוצים "רק כדי לראות איך זה ייצא"), אולם לאחר שהופצו עותקי בוטלג רבים של ההופעה, חברת התקליטים החליטה להוציא לאור אלבום רשמי[3][4][5]. אורך ההופעה הכולל היה 80 דקות, מתוכן הועברו בשידור חי 60 דקות, אולם האלבום כלל רק 48 דקות של מוזיקה (אותן בחר המפיק, גאס דאג'ן). בעותק בוטלג מסוים היו מוקלטות כל 60 הדקות המשודרות, דבר שעל פי ההערכות פגע באופן משמעותי במכירות של המהדורה הרשמית בארצות הברית[6]. עם זאת, נפוצים יותר היו עותקי בוטלג כפולים שכללו את 80 הדקות של ההופעה כולה. גורם נוסף שעל פי ההערכות פגע במכירות הוא הגודש שהיה באותה תקופה לאלטון ג'ון בשוק: שני אלבומי אולפן שלו, "Elton John" ו־"Tumbleweed Connection", יחד עם הפסקול "Friends" ואלבום ההופעה החדש היו ארבעה אלבומים שיצאו לאור במשך שנה (ארבעתם נכנסו למצעד בילבורד 200 ב־1971[7]). אף על פי כן, "17-11-70" סימן ארבעה אלבומים של ג'ון שנמצאו בו־זמנית בטופ־100, לראשונה מאז "הביטלס".

לדברי מנחה הטקס, אושיית הרדיו הוותיקה מניו יורק דייב הרמן (אנ') (שקולו נשמע בפתיחת ובסיום האלבום), אלטון ג'ון נחתך בידו בנקודת זמן כלשהי במהלך ההופעה, ובסיומה היו כל קלידי הפסנתר מכוסים בדם.

ג'ון ולהקתו ביצעו 13 שירים במהלך ההופעה, אך רק שישה מהם נכללו באלבום המקורי. שיר נוסף, "Amoreena", נכלל במהדורה המחודשת שיצאה לאור בשנות ה־90 (כחלק מההוצאה המחודשת של כל אלבומי ג'ון המוקדמים). ששת השירים הנותרים ("I Need You to Turn To", ‏"Your Song", ‏"Country Comfort", ‏"Border Song", ‏"Indian Sunset" ו־‏"My Father's Gun") יצאו לאור לראשונה (בהוצאה רשמית) בהוצאת הוויניל הכפולה ב־2017, שיצאה לציון עשור ל"יום חנויות התקליטים" (אנ') העולמי שחל ב־22 באפריל 2017. ג'ון היה האמן הראשון שהוכרז כ"אגדה עולמית של יום חנויות התקליטים". הוצאת הוויניל הכפולה, שנקראה בשם החדש "17-11-70+", היא ההוצאה הרשמית השלימה ביותר של האלבום בכל פורמט. זוהי גם ההופעה הראשונה של "Amoreena" בפורמט ויניל[8].

ג'ון הצהיר בכמה ראיונות שהוא מאמין שהופעה זו היא הופעתו החיה הטובה ביותר. הוא גם אמר שההופעה היא תצוגת ראווה למוזיקליות של המתופף נייג'ל אולסון (אנ') ושל הבסיסט די מארי (אנ'). ההקלטה היא גם הדוגמה היחידה שיצאה לאור באופן רשמי לצליל ההופעות החיות של ג'ון, שכלל פסנתר, בס ותופים בלבד, קודם להגעתו של הגיטריסט דייווי ג'ונסטון (אנ'), שהצטרף ללהקה קודם ליציאתו לאור של "Honky Château" ב־1972.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור ציון
AllMusic [9]
רולינג סטון (לא מדורג)[10]

סטיבן תומאס ארלוויין, מבקר "Allmusic", כתב בביקורת רטרוספקטיבית:

הדבר הגדול בהקלטה המוקדמת הזו הוא האלמוניות שלה – לא רק שזה לא אחד מהאלבומים היותר מוכרים של ג'ון, אבל זה שהסט ליסט[ג] הוא חלומו של מעריץ, עמוס ברצועות אלבום, גרסאות כיסוי, וסוגי השירים שהפכו את עבודתו המוקדמת של אלטון ג'ון לכה ייחודית. זה לא רק שאין כאן להיטים, אבל זה שהשישה שירים האלה[ד] מדגישים את הזמר/יוצר הכחוש, ההארד רוקי הבלוזי שאולי לא כתב את המילים שלו, אבל תמיד שר אותן בשכנוע ובלחנים שגרמו להן להיראות כאילו הן שלו. זהו אולי אלבום משני בקטלוג שלו, אבל זה חלק מן התענוג – זהו בהחלט אלבום מלפני אלטון כוכב־העל, כפי שהוא תוקף ברצועות מ־"Tumbleweed Connection" קודם להוצאתו לאור, עושה עיבוד מחודש יוצא מן הכלל ל־"Honky Tonk Women", מביא שלל כמו הצד ב' "Bad Side of the Moon", ונותן הופעה פראית ומדבקת. זה לא הכרחי לאף אחד מלבד לאובססיביים, אבל אם אתם רוצים איזשהו רמז לאיך הצליל של אלטון היה קודם לפריצה הגדולה שלו, זהו תמצות מצוין, אפילו מלהיב.

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקליט המקורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילות השירים נכתבו על ידי ברני טופין (למעט היכן שמצוין אחרת), המוזיקה לשירים הולחנה על ידי אלטון ג'ון (למעט היכן שמצוין אחרת).

צד א'
מס' שם משך
1. Take Me to the Pilot 6:43
2. Honky Tonk Women (כותבים: ג'אגר / ריצ'רדס) 4:09
3. Sixty Years On 8:05
4. Can I Put You On 6:38
צד ב'
מס' שם משך
1. Bad Side of the Moon 4:30
2. Burn Down the Mission (כולל קטעים מ־"My Baby Left Me" ‏(אנ') (קרודופ) (אנ') ו־Get Back" ‏(אנ') (לנון/מקרטני)) 18:20
משך כולל:
48:25

רצועות בונוס – ההוצאות המחודשות לאור של "Mercury" ב־1995, ושל "Rocket" ב־1996[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהדורות מחודשות
מס' שם משך
1. Bad Side of the Moon 4:57
2. Amoreena 4:54
3. Take Me to the Pilot 5:55
4. Sixty Years On 7:22
5. Honky Tonk Women (ג'אגר / ריצ'רדס) 4:07
6. Can I Put You On 6:38
7. Burn Down the Mission (כולל קטעים מ־"My Baby Left Me" (קרודופ) ו־"Get Back" (לנון/מקרטני)) 18:27

השינויים במהדורת "Rocket" ‏, 1996

  • במהדורת "רוקט רקורדס" מ־1996 (וכן בחלק ממהדורות "מרקורי" מ־1995) שונה סדר השירים וצורף השיר "Amoreena" כרצועת בונוס. השינוי המשמעותי הוא שהמפיק גאס דאג'ן (מפיק המהדורה המקורית והאחראי המוזיקלי על הוצאת המהדורות המחודשות של אלבומי ג'ון המוקדמים) עשה רמיקס לרצועות באופן ששינה באופן משמעותי את הצליל מצליל המיקס המקורי של מהדורות הוויניל האמריקאיות. נוסף לכך דאג'ן הוסיף אפקטים של הד ואפקטים נוספים. התוצאה גררה תגובות מעורבות בקרב הקהל של ג'ון.

"17-11-70+": הוצאת הוויניל המחודשת ב־2017 לציון עשור ל"יום חנויות התקליטים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־2017 יצאה מהדורת ויניל מחודשת לאלבום, לציון עשור ל"יום חנויות התקליטים" העולמי (מכונה גם "יום התקליט") (אנ'). סימן הפלוס מציין ששבעה שירים נוספים מן ההופעה נכללו באלבום – שישה מהם מופיעים לראשונה (השביעי, "Amoreena", הופיע כאמור במהדורות המחודשות שיצאו לאור בשנות ה־90). את המיקס (לרצועות הנוספות) ערך המהנדס בעל ההיכרות רבת השנים עם ג'ון, מאט סטיל. את הרימסטרינג ערך מהנדס המאסטרינג עטור פרסי הגראמי בוב לודוויג (אנ')[11][8][12]. רשימת הרצועות של שני הצדדים הראשונים זהה לרשימה של התקליט המקורי.

מילות השירים נכתבו על ידי ברני טופין, המוזיקה לשירים הולחנה על ידי אלטון ג'ון.

צד ג'
מס' שם משך
1. Indian Sunset 6:44
2. Amoreena  
3. Your Song 4:13
צד ד'
מס' שם משך
1. Country Comfort 5:00
2. I Need You to Turn To 2:34
3. Border Song 3:57
4. My Father's Gun 5:13

הרשימה המלאה של השירים שבוצעו בהופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ‏ "I Need You to Turn To"
  2. ‏ "Your Song"
  3. ‏ "Country Comfort"
  4. ‏ "Border Song"
  5. ‏ "Indian Sunset"
  6. ‏ "Amoreena"
  7. ‏ "Bad Side of the Moon"
  8. ‏ "Take Me to the Pilot"
  9. ‏ "Sixty Years On"
  10. ‏ "Honky Tonk Women"
  11. ‏ "Can I Put You On"
  12. ‏ "Burn Down the Mission" (כולל קטעים מ־"My Baby Left Me" (קרודופ) ו־"Get Back" (לנון/מקרטני))
  13. ‏ "My Father's Gun" (הדרן)[13]

הערה
בכמה תקליטי בוטלג מהשנים 1970–1971 הוצגה גרסה חליפית של רשימת שירי ההופעה, המציגה זרימה שונה במקצת של ההופעה, ועל אף שהצלבות עם מהדורות UNI/MCA/Mercury מציגות מחיאות כפיים של הקהל בנקודות בהן הן לא התקיימו בהופעה המקורית, דומה שהרשימה שהוצגה באותן מהדורות בוטלג מצליחה להבהיר כמה התייחסויות לא מובנות בהערות שהשמיע ג'ון במהלך ההופעה.

  1. ‏ "I Need You to Turn To"
  2. ‏ "Your Song"
  3. ‏ "Bad Side of the Moon"
  4. ‏ "Country Comfort"
  5. ‏ "Can I Put You On"
  6. ‏ "Border Song"
  7. ‏ "Sixty Years On"
  8. ‏ "Indian Sunset"
  9. ‏ "Honky Tonk Women"
  10. ‏ "Amoreena"
  11. ‏ "Take Me to the Pilot"
  12. ‏ "Burn Down the Mission" (כולל קטעים מ־"My Baby Left Me" ו־"Get Back")
  13. ‏ "My Father's Gun" (הדרן)

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גאס דאג'ן (אנ')מפיק, הערות אלבום נוספות במהדורה המחודשת
  • פיל רמון (אנ')טכנאי קול
  • דייוויד הנטשל (אנ') – reduction engineer (טכנאי מיקס) של ה־LP האמריקאי
  • קלייב פרנקס – reduction engineer (טכנאי מיקס) של ה־LP האמריקאי
  • מאט הווי – reduction engineer (טכנאי מיקס) של ה־LP האמריקאי
  • סטיב בראון – תיאום
  • ג'ו דיסאבאטו – תיאום
  • דייוויד לרקהאם – עיצוב, צילום
  • ג'ון טובלר (אנ') – הערות אלבום
  • דייב הרמן (אנ')מנחה

מצעדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצעדים שבועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Picto infobox music.png
‏  מצעד שבועי (1971)
מדינה מצעד מיקום שיא
Flag of the United States.svg ארצות הברית בילבורד 200 11[15]
Flag of the United Kingdom (3-5).svg בריטניה מצעד האלבומים הבריטי 20[14]
Flag of Canada (Pantone).svg קנדה מצעד האלבומים הקנדי 10

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טופין נהג להתלוות לג'ון ברבות מהופעותיו, ואף התחרש חלקית באחת מאוזניו כתוצאה מכך[1].
  2. ^ חבר ועובד אולפני "DJM רקורדס". בראון הפיק את אלבום הבכורה של ג'ון, "Empty Sky", ופינה את מקומו ביוזמתו לגאס דאג'ן, משום שחש שאת האלבום צריך להפיק מפיק מנוסה יותר[2].
  3. ^ רשימת השירים בהופעה.
  4. ^ ביקורתו של ארלוויין מתייחסת לאלבום המקורי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Claude Bernardin & Tom Stanton, Rocket Man: Elton John from A – Z, Praeger, כריכה רכה, 1996, עמ' 97, מסת"ב 978-0-275-95698-1
  2. ^ ג'ון טובלר, הערות אלבום "Elton John", באתר albumlinernotes.com, ‏1995, בדיקה אחרונה ב־30 בספטמבר 2021
  3. ^ ג'ון טובלר, הערות אלבום, 1995
  4. ^ דניאל קרפס, אלטון ג'ון יוציא מחדש את אלבום ההופעה 'הגדול ביותר' לכבוד יום חנויות התקליטים, באתר רולינג סטון, ‏6 באפריל 2017, בדיקה אחרונה ב־30 בספטמבר 2021
  5. ^ ריק קלארק, גאס דאג'ן, 1942–2002, באתר mixonline.com, ‏10 בינואר 2002, בדיקה אחרונה ב־30 בספטמבר 2021
  6. ^ Clinton Heylin, Bootleg: The Secret History of the Other Recording Industry. New York: St. Martin's Griffin, ניו יורק: St. Martin's Griffin, 1996, עמ' 66, מסת"ב 978-0-312-14289-6
  7. ^ פרקה פטרבך, ביוגרפיה של אלטון ג'ון בהיכל התהילה של רוק אנד רול (קובץ pdf), באתר היכל התהילה של הרוק אנד רול, בדיקה אחרונה ב־30 בספטמבר 2021
  8. ^ 1 2 עשרה דברים שלא ידעת על '17-11-70+', באתר eltonjohn.com, ‏19 באפריל 2017, בדיקה אחרונה ב־30 בספטמבר 2021
  9. ^ ביקורת ‏"AllMusic", באתר AllMusic, בדיקה אחרונה ב־30 בספטמבר 2021
  10. ^ ר. מלצר, ביקורת "רולינג סטון", באתר ארכיון האינטרנט, ‏8 ביולי 1971, ב־30 בספטמבר 2021
  11. ^ היסטוריית גראמי של בוב לודוויג, באתר גראמי, בדיקה אחרונה ב־30 בספטמבר 2021
  12. ^ אלטון ג'ון מוציא גרסה מורחבת של '11-17-70' לכבוד יום חנויות התקליטים, באתר ultimateclassicrock.com, ‏6 באפריל 2017, בדיקה אחרונה ב־30 בספטמבר 2021
  13. ^ פורום המוזיקה של סטיב הופמן, באתר ארכיון האינטרנט, בדיקה אחרונה 9 בדצמבר 2020
  14. ^ אלטון ג'ון בחברת המצעדים הרשמית, באתר חברת המצעדים הרשמית, כדי לראות את האלבום "THE ELTON JOHN LIVE ALBUM 17 11 70", יש ללחוץ על הקישור הראשון, "Elton John", ואחר כך לבחור בלשונית "Albums" (שצמודה לרשימה). בדיקה אחרונה ב־30 בספטמבר 2021
  15. ^ היסטוריית אלטון ג'ון בבילבורד 200, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־20 בנובמבר 2021