Tumbleweed Connection

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Tumbleweed Connection
Elton John - Tumbleweed Connection.jpg
אלבום אולפן מאת אלטון ג'ון
יצא לאור 30 באוקטובר 1970
הוקלט מרץ 1970
סוגה רוק, קאנטרי
אורך 46:56
חברת תקליטים DJM (בריטניהעולם)
Uni (ארצות הברית/קנדה)
הפקה גאס דאג'ן
כרונולוגיית אלטון ג'ון
Elton John (אלבום)
(1970)
Tumbleweed Connection
(1970)
Friends
(1971)

"Tumbleweed Connection" הוא אלבום האולפן השלישי של הזמר והיוצר אלטון ג'ון, שיצא לאור באוקטובר 1970 בבריטניה, ובינואר 1971 בארצות הברית. הוא אלבום קונספט שנושאיו בתחום האמריקנה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השירים נכתבו על ידי אלטון ג'ון וברני טופין, למעט "Love Song" שנכתב על ידי לסלי דאנקן(אנ'). האלבום הוקלט באולפני טרידנט (אנ') בלונדון, אנגליה במרץ 1970, ויצא לאור באוקטובר אותה שנה. השירים לאלבום היו מוכנים כבר בזמן הקלטות האלבום הקודם, Elton John[א]. גרסאות בסיסיות של "Counrty Comfort", "Come Down in Time" ו־"Burn Down the Mission" אף הוקלטו באולפני טרידנט במהלך ההקלטות של "Elton John", עם אוברדאס שנעשו ל־"Tumbleweed Connection". גרסה מוקדמת של "Madman Across the Water", בהשתתפות מיק רונסון בגיטרה חשמלית, הוקלטה גם היא במהלך הקלטות האלבום (השיר יצא לאור, בהקלטה מחודשת עם כריס ספדינג בגיטרה מובילה, כשיר הנושא של אלבום האולפן הבא, "Madman Across the Water(אנ')"[2])[3]. גרסה זו הופיעה כרצועת בונוס במספר הוצאות מחודשות של "Tumbleweed Connection". בכתיבת המילים הודה טופין שהושפע מאוד מהבנד[4].

הבסיסט די מארי (אנ') והמתופף נייג'ל אולסון(אנ') ניגנו, לראשונה ביחד כחטיבת הקצב באלבום של ג'ון, ב־"Amoreena"[ב].

בשונה מהאלבום הקודם "Elton John" שהתאפיין בתזמוריו העשירים, אלבום זה (למעט "Come Down in Time") התאפיין בצליל קאנטרי־רוק מחוספס יותר: "למרות שהיה בו איזה תזמור, הוא היה הרבה יותר פאנקי", ציין ג'ון[6]. בריאיון למגזין "Sounds" ‏(אנ'), ריאיון שנערך זמן קצר לפני יציאת האלבום לאור, אמר: "זה יכול להפתיע לא מעט אנשים, אבל אם הייתי עושה עוד אלבום תזמורתי אחד אני מעריך שהייתי מתויג לשארית חיי"[4].

גרסה של רוד סטיוארט[ג] ל־"Country Comfort" נכללה באלבומו "Gasoline Alley(אנ')", שיצא לאור ארבעה חודשים לפני "Tumbleweed Connection". השיר "Amoreena" מופיע בנעימת הפתיחה של הסרט אחר צהריים של פורענות.

העטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצילום שעל עטיפת התקליט (שנראה בשלמותו בפתיחה שלה) נעשה בתחנת הרכבת Horsted Keynes (אנ') שבמחוז סאסקס, אנגליה. הצלם איאן דיגבי אובנס[7][2] צילם את ג'ון (יושב בימין התמונה השלמה, אבל נראה בצד שמאל בעטיפה הקדמית) ואת טופין (עומד בצד שמאל בעטיפה האחורית) מול תחנת רכבת משלהי המאה ה־19, במטרה להמחיש את אווירת האמריקנה הכפרית, על אף המיקום האנגלי (בתמונה נראות פרסומות למותגים אנגליים, בהם דיילי טלגרף, סאנדיי טיימס ושוקולד קדבורי(אנ')). תמונות נוספות, שצולמו בתוך רכבת על הקו, נכללו בהערות האלבום[8].

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום הגיע למקום השני במצעד האלבומים הבריטי ולמקום החמישי במצעד הבילבורד 200[9][10]. במרץ 1971 הגיע האלבום למעמד אלבום זהב בארצות הברית, ובאוגוסט 1998 הגיע למעמד אלבום פלטינה[11]. ב־2012[ד] דורג האלבום במקום 458 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של רולינג סטון[12].

למרות שלא כלל להיטים (מהאלבום לא יצא אף סינגל), הוא מדורג באופן עקבי כאחד מהאלבומים האהובים ביותר על מאזיניו של ג'ון[9][13].

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי התקבל האלבום בהערכה רבה על ידי מבקרי המוזיקה. מבקר AllMusic סטפן תומאס ארלווין כתב ש"החוש המלודי של ג'ון בשיאו", וציין לשבח את המילים שכתב ברני טופין[14]. מבקר לוס אנג'לס טיימס רוברט הילברן כתב: "זה האלבום הקרוב לשלמות, שאמנים תכופות מעבירים קריירה שלימה בניסיון להניב אותו"[15][10]. מבקר BBC כריס רוברטס תיאר אותו לימים כ"מעולה", "נלהב ומעוצב במיומנות"[16]. "מוזיקת נשמה לבנה מאוד, מאוד במיטבה", כתבה פני ולנטיין ממגזין "Sounds"[4].
בביקורתו המנומקת, החיובית אך מסויגת, תיאר ג'ון לנדאו מ"רולינג סטון" את האלבום כ"מרגש", אך הסתייג מהעיבודים העמוסים מדי, לדעתו, לחלק מהשירים. הוא שיבח אמנם את המעבר מ"העיבודים הגרנדיוזיים" שאפיינו, לטעמו, את "Elton John" לעיבודים יותר פשוטים, אך הוסיף: "ההסתייגות העיקרית שלי מהאלבום החדש היא שהוא לא הלך רחוק מספיק...השירה והמלודיות שלו באלבום הזה טובות במיוחד. מה שלא כל כך מרגש הוא העיבודים העמוסים שנדמה שמפזרים את האנרגיה של הביצועים". עם זאת, הוא טען שב־"My Father’s Gun", "Burn Down the mission" ו־"Amoreena" העיבודים העשירים "יעילים" ואף "מבריקים", אך: "עדיין, יותר קטעים עם התזמור המצומצם של "Talking Old Soldiers" ושל "Love Song" היו יכולים לתת לאלבום עומק אישי יותר גדול". ביקורת מעורבת הייתה ללנדאו גם על ברני טופין, שלצד תיאור חלק מהמילים שלו כ"מבריקות", טען: "המבנים שלו פעמים רבות מגושמים וקשים לשירה, והדו־משמעויות שלו יוצאות לפעמים משליטה[ה]. הוא לא תמלילן גדול, אבל הוא בהחלט תמלילן מעניין ומשמש את אלטון ג'ון כאמצעי משביע רצון להביע את עצמו"[18].

בביקורתו על מהדורת הדלוקס שיצאה לאור ב־2008 (וכללה, בנוסף לאלבום הרגיל, דיסק נוסף עם דמואים והקלטות מהופעות באולפני BBC) תיאר באד סקופה ממגזין UNCUT(אנ') את האלבום המקורי במילים "אלבום מגובש להפליא". הוא שיבח גם את הדיסק השני ותיאר חלק מהביצועים שבו כ"מרתקים". סקופה סיכם: "'Tumbleweed Connection' המורחב מייצג את המקרה הנדיר שבו השלמות עצמה מושבחת"[19].

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השירים נכתבו על ידי אלטון ג'ון וברני טופין, למעט אם צויין אחרת.

צד ראשון
מס' שם משך
1. Ballad of a Well-Known Gun 4:59
2. Come Down in Time 3:25
3. Country Comfort 5:06
4. Son of Your Father 3:48
5. My Father's Gun 6:20
צד שני
מס' שם משך
1. ‏?Where to Now St. Peter 4:11
2. Love Song (לסלי דאנקן) 3:41
3. Amoreena 5:00
4. Talking Old Soldiers 4:06
5. Burn Down the Mission 6:22

רצועות בונוס (ההוצאות המחודשות לאור של Rocket ב־1995, ושל Mercury ב־2001)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס' שם משך
11. Into the Old Man's Shoes 4:02
12. Madman Across the Water 8:50

מידע נוסף

# שם השיר מידע נוסף
11 Into the Old Man's Shoes השמטה מהאלבום "Tumbleweed Connection", יצאה כבי-סייד ל־"Your Song" בבריטניה
12 Madman Across the Water גרסה מקורית; יצאה לראשונה לאור באלבום "Rare Masters" ב־1992. בהשתתפות מיק רונסון בגיטרה מובילה

רצועות בונוס – מהדורת דלוקס (2008)[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסק ראשון – האלבום המקורי

דיסק שני[20]
מס' שם משך
1. There Goes a Well-Known Gun (דמו. בגרסת האלבום: "Ballad of a Well-Known Gun".) 3:27
2. Come Down in Time (דמו פסנתר) 3:22
3. Country Comfort (דמו פסנתר) 4:12
4. Son of Your Father (דמו פסנתר) 4:13
5. Talking Old Soldiers (דמו פסנתר) 4:13
6. Into the Old Man's Shoes (דמו פסנתר) 3:41
7. Sisters of the Cross (דמו פסנתר, מתחילת 1970. זמין רק במהדורה זו) 4:39
8. Madman Across the Water (גרסה מקורית[ו]) 8:50
9. Into the Old Man's Shoes 4:03
10. My Father's Gun (הופעה ב־BBC[ז]) 3:43
11. Ballad of a Well-Known Gun (הופעה ב־BBC[ח]) 4:36
12. Burn Down the Mission (הופעה ב־BBC[ט]) 6:53
13. Amoreena (הופעה ב־BBC[י]) 5:12
  • כל השירים בדיסק השני יצאו לאור לראשונה במהדורה זו, למעט רצועות 8–10. רצועה 10 יצאה לאור לראשונה באלבום האוסף (אומנים שונים) "21 years of alternative radio 1" באוקטובר 1988.

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספרי הרצועות מתייחסים למהדורות הקומפקט דיסק והמהדורות הדיגיטליות של האלבום.

הפקה

  • גאס דאג'ןמפיק
  • רובין ג'פרי קייבל – טכנאי קול
  • גאס סקינאס – עריכה
  • ריקי גראהם – העתקות דיגיטליות
  • גרג פני – מיקס סראונד
  • ברני טופין – תמלילן
  • סטיב בראון – תיאום
  • דייוויד לרקאהם – ארט דיירקטור, עיצוב, עיצוב עטיפה, צילום
  • בארי וונצל – צילום
  • איאן דיגבי־אובנס – צילום
  • ג'ון טובלר – הערות אלבום

מצעדים ומכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצעדים שבועיים
מצעד (1971) מיקום שיא
מצעד האלבומים האוסטרלי של

"Kent Music Report"[21]

4
מצעד האלבומים הקנדי של RPM[22] 4
מצעד האלבומים ההולנדי MEGA[23] 4
מצעד המכירות היפני אוריקון[24] 30
מצעד האלבומים הספרדי[25] 7
מצעד האלבומים הבריטי[26] 2
בילבורד 200 האמריקאי[27] 5
מצעדים שנתיים
מצעד (1971) מיקום שיא
מצעד האלבומים האוסטרלי[21] 25
מצעד האלבומים ההולנדי[28] 32
מצעד אלבומי הפופ של בילבורד האמריקאי 24
התעדות
מקום התעדה
ארצות הברית (RIAA) פלטינה[11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דבר שגרם להכנת האלבום להיות קלה, לדברי ג'ון, משום ש"היה לנו מצבור" (בדומה לאלבומים "Honky Château" ו־"Don't Shoot Me I'm Only the Piano Player" שגם הם נעשו באותו אופן, ובשונה מ־"Madman Across the Water" שבו לא היה קיים "מצבור", דבר שגרם ליצירתו להיות קשה ומלחיצה)[1].
  2. ^ שם ילדה שג'ון היה הסנדק שלה.[5]
  3. ^ בין השניים שררה ידידות, מלווה בתחרות והתקוטטויות ידידותיות לצורכי תקשורת, מאז תחילת הקריירה של שניהם.
  4. ^ ב־2003 הרכיב מגזין "רולינג סטון" רשימה של 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים, בהתבסס על משאלים בקרב מומחי מוזיקה ובעלי תפקידים בתעשייה. ב־2009 הרכיב המגזין רשימה של האלבומים הגדולים בשנות ה־2000 (ויצאו לאור עד אז), בהתבסס על משאל דומה. משילוב שתי הרשימות (זו של 2003 וזו של 2009) הרכיב המגזין ב־2012 גרסה עדכנית של רשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים – זו הרשימה שמוזכרת בפיסקה זו.
  5. ^ טופין הוא מעריץ של בוב דילן, אותו כינה "המשיח שלי"[17]; דילן מפורסם בכפלי המשמעויות בשיריו.
  6. ^ עם מיק רונסון בגיטרה מובילה.
  7. ^ BBC רדיו 1 – תוכניתו של דייב לי טרוויס, 12 באפריל 1970.
  8. ^ BBC רדיו 1 – תוכניתו של דייב לי טרוויס, 12 באפריל 1970.
  9. ^ בתוכנית "Sound of the Seventies", ‏ 2 ביולי 1970.
  10. ^ בתוכנית "Sound of the Seventies", ‏ 2 ביולי 1970.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Paul Gambaccini, A Conversation with Elton John and Bernie Taupin, Flash Books, עמ' 87
  2. ^ 2.0 2.1 הערות אלבום, באתר albumlinernotes.com
  3. ^ הקלטות מיק רונסון, באתר mickronson.com (נשלף מארכיון האינטרנט, אורכב מהמקור ב־19 בינואר 2015)
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 פול סקסטון, ‘Tumbleweed Connection’: Elton John’s “Soulful White Music At Its Best”, באתר udiscovermusic, ‏17 במאי 2019
  5. ^ ג'ון טובלר, הערות אלבום למהדורת ROCKET מ־1995
  6. ^ Tom Doyle, Captain Fantastic: Elton John's Stellar Trip Through the '70s, Ballantine, עמ' 50
  7. ^ קרדיטים של איאן דיגבי אובנס, באתר AllMusic
  8. ^ המנהל האומנותי ומעצב העטיפה היה דייוויד לרקאהם. את צילום העטיפה ביצע איאן דיגבי אובנס תחנת הרכבת ב־Horsted Keynesin, באתר onthisveryspot.com
  9. ^ 9.0 9.1 Claude Bernardin & Tom Stanton, Rocket Man:Elton John from A - Z, Praeger, עמ' 118–119
  10. ^ 10.0 10.1 על האלבום, לרגל הוצאת מהדורת ויניל מחודשת, באתר הרשמי של אלטון ג'ון, 30 ביוני 2017
  11. ^ 11.0 11.1 אלבום זהב ופלטינה, באתר RIAA
  12. ^ רשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של הרולינג סטון, באתר הרולינג סטון
  13. ^ אנדי גרין, Readers’ Poll: The 10 Best Elton John Albums, באתר רולינג סטון, 18 בספטמבר 2013
  14. ^ סטפן תומאס ארלווין, ביקורת אולמיוזיק, באתר AllMusic
  15. ^ Elizabeth J. Rosenthal, His Song: The Musical Journey of Elton John, Billboard Books, עמ' 36
  16. ^ כריס רוברטס, ‏ביקורת BBC, באתר BBC
  17. ^ Claude Bernardin & Tom Stanton, Rocket Man:Elton John from A - Z, Praeger, עמ' 33
  18. ^ ג'ון לנדאו, ביקורת אלבום, באתר רולינג סטון, 18 בפברואר 1971
  19. ^ באד סקופה, Elton John – Elton John/Tumbleweed Connection, באתר UNCUT
  20. ^ הערות אלבום של מהדורת הדלוקס, 2008
  21. ^ 21.0 21.1 David Kent, Australian Chart Book 1970-1992, St Ives, N.S.W, 1993, ISBN 0646119176
  22. ^ Top Albums/CDs, Volume 15, No. 25. 20 March 1971
  23. ^ ELTON JOHN - TUMBLEWEED CONNECTION (בהולנדית), באתר dutchcharts.nl
  24. ^ Oricon Album Chart Book: Complete Edition 1970–2005, オリコン・マーケティング・プロモーション, オリコン・エンタテインメント(発売) [Tōkyō] : Orikon Māketingu Puromōshon, Tōkyō : Orikon Entateinmento (Roppongi, Tokyo: Oricon Entertainment), 2006, ISBN 4-87131-077-9
  25. ^ Salaverri, Fernando, Sólo éxitos: año a año, 1959–2002, Fundación Autor, מהדורה ראשונה, 2005, ISBN 84-8048-639-2
  26. ^ TUMBLEWEED CONNECTION - ELTON JOHN, באתר חברת המצעדים הרשמית
  27. ^ היסטוריית בילבורד 200 של אלטון ג'ון, באתר בילבורד
  28. ^ JAAROVERZICHTEN - ALBUM 1971, באתר dutchcharts.nl