בית הדין האירופי לזכויות אדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ECHR)
בית הדין האירופי לזכויות אדם
European Court of Human Rights
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה הארגון שטרסבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים האמנה האירופית לזכויות אדם עריכת הנתון בוויקינתונים
יושב ראש Síofra O’Leary עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 20 באפריל 1959 – הווה (65 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עיטור ארבע החירויות - מדליית החירות (2010) עריכת הנתון בוויקינתונים
https://www.echr.coe.int/fr/ האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בית הדין האירופי לזכויות אדם (בצרפתית: Cour européenne des droits de l’homme), הממוקם בשטרסבורג, הוא בית משפט של מועצת אירופה. בית הדין הוקם בעקבות האמנה האירופית לזכויות אדם במטרה להשגיח על יישומה על ידי המדינות אשר אשררו את האמנה[1] ופירושה.[2] בית הדין דן במקרים של אזרחים ממדינות החברות במועצת אירופה שמדינה הטוענים להפרה אחת או יותר מזכויות האדם המנויות באמנה או בפרוטוקולים האופציונליים שמדינתם היא צד בהם. בקשה יכולה להיות מוגשת על ידי יחיד, קבוצת אנשים או אחת או יותר מהמדינות. מלבד פסקי דין, בית המשפט יכול גם לתת חוות דעת מייעצות. האמנה התקבלה במסגרת מועצת אירופה, וכל 46 המדינות החברות בה מחויבות לה. רוסיה, הייתה חברה בבית הדין אך היא גורשה ממועצת אירופה ב-16 במרץ 2022 ואינה חברה בבית הדין.[3]

נכון ל-2017, בית הדין מקבל בשנה כ-40,000 פניות ואלו נמצאות בעליה מתמדת[4].

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת בית הדין לזכויות אדם האירופי מתבסס על הכרזת האו"ם בעניין זכויות אדם.[2] לאחר מלחמת העולם השנייה אירופה נותרה שסועה ופגועה בו בזמן אירופה נחצתה ב"מסך הברזל". במערב, נושא זכויות האדם הפך למשמעותי[5]. האמנה האירופית לזכויות אדם הייתה אמורה להוות את אבן הדרך של חברה חדשה, אשר תכבד זכויות יסודיות. כתיבתה של האמנה ואשרורה היוו את אחת מהמשימות הראשונות של מועצת אירופה, אשר הוקמה ב-5 במאי 1949[6].

ב- 17 למרץ 1948 נחתם אמנת בריסל בו קיבלו המדינות החתומות את עקרונות הכרזת האו"ם. ב-5 במאי 1949 נחתמה האמנה למועצת אירופה. כבר בשנה זו, שרי משפטים, שופטים ומשפטנים החלו להניח את היסדות לאמנה. האמנה נכנסה לתוקף ב-3 בספטמבר 1953. הקידום המהיר של אמנה האירופאית נבע גם מההבנה של המנסחים, שלאמנת האו"ם ייקח שנים עד יהיו מנגנוני בקרה ואכיפה.[2] עם החתימה על ההאמנה הוקם בית הדין האירופי לזכויות אדם ושל הוועדה לזכויות אדם. לפי האמנה, כל אזרח אירופי יכול לבקש סעד דרך בית דין זה, בהנחה שכל ההליכים החלופיים הפנים מדינתיים לא עזרו. מטרת בית הדין היא להגן על הזכויות האזרחיות והפוליטיות של כל אזרחי אירופה[6].

מ-1953 ועד 1998, פעלה שיטה דו-שלבית. ראשית, הוועדה לזכויות אדם קבעה האם בקשה מסוימת כשירה לשמיעתו של בית הדין, ולאחר מכן בית הדין שקל זאת פעם נוספת. הוועדה הייתה מורכבת מחברים אשר נבחרו על ידי ממשלותיהם לתקופה של שש שנים, אך הם לא ייצגו את מדינותיהם. השופטים בבית הדין פעלו במשרה חלקית. ב-1994, המועצה האירופית אישרה את פרוטוקול 11, ובכך שינתה את מבנה בית הדין לשיטה חד-שלבית לפיה פונים ישירות לבית הדין, בנוסף להחלפת השופטים לקבועים, בעלי משרה מלאה[7].

האמנה האירופית לזכויות אדם דורשת ממדינות חברות לתת לפסיקת בית הדין מעמד משפטי מחייב[1]. בית הדין האירופי לזכויות אדם הוקם ב-1959 והפך לקבוע ב-1998, ןהוא הראשון מסוגו[8]. ב-1 בנובמבר 1998 הפך בית המשפט למוסד הפוסק בנושא זכויות אדם, הנציבות האירופית לזכויות אדם, שנהגה לפסוק בנושא, בוטלה בפרוטוקול 11.[9]

מבנה בית הדין האירופי לזכויות אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמדו של בית הדין הפך מארעי לקבוע, בעל שופטים במשרה מלאה ב-1 בנובמבר 1998, עם פירוקה של הוועדה אשר הוקמה מכוח האמנה. מאותו תאריך, אזרחים אירופיים יכלו לפנות ישירות לבית הדין[10]. השופטים החדשים נבחרו על ידי העצרת הפרלמנטרית של מועצת אירופה[1].

כל המדינות החברות במועצת אירופה מחויבות לחתום ולאשרר את האמנה האירופית לזכויות אדם. בית הדין מורכב ממספר שופטים השווה למספר המדינות החברות, 46 כיום. כל שופט נבחר בשם מדינה חברה על ידי העצרת הפרלמנטרית של מועצת אירופה, אך למרות זאת, אין דרישה ללאום מסוים של שופט. השופטים אמורים להיות בוררים עצמאיים ולא נציגים של אף מדינה. השופטים נבחרים לתקופות של שש שנים, אך ניתן לבחור בהם מחדש לאחר תום תקופה זו[11].

בית הדין מחולק לחמש מחלקות, כאשר כל אחת מורכבת ממגוון מאוזן מבחינה מגדרית וגאוגרפית של שופטים[11]. כל השופטים בבית הדין בוחרים בשופטים לתפקיד הנשיא וחמישה נשיאי מחלקות, כאשר שניים מתוכם הם גם סגני נשיאים של בית הדין כולו. כל כהונה נמשכת שלוש שנים. בכל מחלקה יש לשכה, אשר מורכבת מנשיא המחלקה ומשישה שופטים נוספים מתחלפים. בנוסף, ישנה לשכה מורחבת, המורכבת מ-17 חברים, שכוללים את הנשיא, שני סגני הנשיא, ונשיאי המחלקות, בנוסף לשופטים המתחלפים[11].

חברות בית הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמכות השיפוט של בית המשפט הוכרה עד היום על ידי כל 46 המדינות החברות במועצת אירופה: הולנד, בלגיה, לוקסנבורג, דנמק, צרפת, שבדיה, ברטניה, אירלאנד, יוון, איטליה, איסלנד, טורקיה, גרמניה, אוסטריה, קפריסין, שוויץ, מלטה, פורטוגל, ספרד, ליכטנשטיין, סן מרינו, פינלנד, הונגריה, פולין, בולגריה, אסטוניה, ליטא, סלובניה, סלובקיה, צ'כיה, רומניה, אנדורה, לטביה, מולדובה, אלבניה, אוקרינה, מקדוניה הצפונית, קרואטיה, גאורגיה, ארמניה, אזרבייג'ן, בוסניה והרצגובינה, סרביה, מונקו ומונטנגרו.

מדינות שעזבו את בית הדין: רוסיה, הרפובליקה הפדרטיבית של הצ'כים והסלובקים וסרביה ומונטנגרו.

רפורמות בבית הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצטרפותן של מדינות חדשות לאמנה האירופית לזכויות אדם בעקבות נפילת חומת ברלין ב-1989 הביאה לעלייה חדה בבקשות שהוגשו לבית המשפט. יעילותו של בית המשפט עמדה בפני איום חמור בשל ההצטברות הגדולה של בקשות תלויות ועומדות. חלק מהתיקים יכלו להימשך שנים עד לקבלת ההחלטה ולכן נוצרה הצטברות עבודה רבה ומעמיסה[12]. לדוגמה, בין ה-1 בנובמבר 2003 ל-29 פברואר 2004, בית הדין עסק ב-7,315 תיקים, כאשר 6,255 הוצהרו כלא קבילים.

המועצה האירופית הקימה וועדה שמטרתה לבדוק אפשרויות לייעולו של בית הדין. התוצאה הייתה תיקון לאמנת זכויות האדם האירופית, פרוטוקול 14[13]. הפרוטוקול החדש דורש אשרור כללי של כל המדינות החברות במועצה האירופית על מנת להיכנס לתוקף, ומכניס מספר שינויים:

  • שופט אחד יכול להחליט על קבילותה של תלונה, כאשר עד אז שלושה בחנו כל תלונה.
  • כאשר מדובר במקרים דומים שעלו מול בית הדין בעבר, במיוחד אם מדובר במקרה שעולה בעקבות כישלונה של מדינה חברה לשנות את חוקיה הפנימיים על מנת לתקן את ההפרה אשר נקבעה על ידי בית דין זה, התלונה תעלה מול שלושה שופטים במקום שבעה.
  • תלונה עלולה להיפסל אם המתלונן לא סבל מנחיתות משמעותית [דרושה הבהרה].
  • מדינה חברה אשר מסרבת ליישם את פסק הדין הניתן נגדה, תעלה מול בית הדין על ידי וועדת השרים.
  • וועדת השרים רשאית לדרוש מבית הדין פרשנות של החלטה על מנת לעזור במציאת הדרך הטובה ביותר ליישומה של ההחלטה[14].

הליך הגשת התלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלונות על הפרות של מדינות חברות מוגשות בשטרסבורג, ומוקצות לאחת המחלקות של בית הדין[1].כל תלונה נבחנת תחילה על ידי שופט, אשר רשאי להצביע על פסילתה של בקשה ללא הסברים נוספים. לאחר וועדה זו, התלונה נבחנת על ידי הלשכה של אותה המחלקה[15]. תלונות אשר מעלות נושא בעל משקל משמעותי עשויות להיבחן על ידי הלשכה המורחבת של בית הדין. המדינות הן המשיבות, כאשר הן יכולות לתבוע גם מדינות אחרות על פעולותיהן[1].

פסיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיקה של בית הדין מחייבת מבחינה את המדינות החברות במועצה האירופית[16], אלא אם כן תוכנה הוא חוות דעת מייעצת[17]. ועדת השרים של המועצה האירופית אחראית לפקח על יישום החלטותיו של בית הדין, אולם אין אמצעים רשמיים להפעלת כוח נגד מדינה חברה במטרה לגרום ליישום ההחלטות[18]. העונש החמור ביותר על אי-יישום החלטות בית הדין מהווה גירוש המדינה ממועצת אירופה ובכך הפיכתה למדינה מנודה בגבולות אירופה[10].

  • בדצמבר 1977 הכריע בית הדין בתביעה של ממשלת אירלנד נגד ממשלת בריטניה (תיק מס. 5310/71) בנוגע ליחס למעצרם של חשודים בטרור בצפון אירלנד. בית הדין קבע שהנוהג של חמש שיטות החקירה והנוהג של הכאה על ידי הסוהרים מהווים יחס משפיל ולא אנושי והפרה של האמנה, אך לא עולה לכדי עינויים.[19]
  • בפרשת א' נ' בריטניה (מס. 25599/94)[20] משנת 1998 נדון המשפט האנגלי אשר התיר להורים והורים חורגים להכות את ילדיהם, במידה שיוכיחו כי היה מוצדק לפעול כך[21]. בית הדין פסק כי הופר סעיף 3 (איסור על יחס לא אנושי או משפיל) לאמנה האירופית לזכויות אדם ופסק פיצויים כספיים גבוהים, בעקבות הפרשה חל איסור מוחלט על הכאת ילדים.[22].
  • ב-2003 פסק בית הדין כי ״השריעה אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של הדמוקרטיה״, מכיוון שחוקי השריעה בעניין ירושה, זכויות נשים וחופש דת מפרים זכויות אדם בהתאם לאמנה לזכויות האדם האירופית[23].
  • בפסק דינו ה-10,000 של בית הדין מספטמבר, 2008, טחייבה ואחרים נ' רוסיה (מס. 23286/04), נדונה תלונה על כך שקרוב משפחתם של המתלוננים נעלם לאחר שנחטף על ידי חיילים רוסים מעיירה בצ'צ'ניה.[14] בית הדין קבע כי רוסיה הפרה את סעיף 2 (הזכות לחיים), סעיף 3 (איסור על יחס לא אנושי או משפיל), סעיף 5 (הזכות לחופש ולביטחון) וסעיף 13 (הזכות לתקופה יעילה) של האמנה האירופית לזכויות אדם.[10]
  • פסק הדין סי.נ. נ' בריטניה (מס. 4239/08) משנת 2012 עסק באישה מאוגנדה אשר נאלצה לעבוד בכפייה ללא הפסקות וחופשות. בית הדין ביקר בחריפות את העובדה שבריטניה לא הוציאה מהחוק עבדות בכפייה[22]. נפסק כי הופר סעיף 4 (איסור על עבדות ועבודה בכפייה)[10] לאמנה האירופית לזכויות אדם[24]. הפרשה הובילה לחקיקת חוק העבדות המודרנית בשנת 2015[25]
  • מקרה מפורסם בו בית הדין פסק נגד רוסיה היה ביוני 2017, בפסק הדין בייב ואח' נ' רוסיה (מס. 67667/09; 44092/12; 56717/12). ב-2013 חוקק ברוסיה חוק, האוסר על פרסום ותמיכה ב"יחסי מין לא-מסורתיים", למשל בדרך של מצעדים והפגנות, כאשר המפרים את החוק יחויבו בקנס. שלושת המתלוננים קיבלו קנסות ואף נעצרו כאשר הפגינו התנגדות לחוק. נפסק כי החוק הרוסי מהווה הפרה של סעיף 10 (חופש הביטוי) ושל סעיף 14 (איסור על הפליה) של האמנה האירופית לזכויות אדם[26] ונפסקו תרופות לנפגעים בשווי 43,000 אירו בנוסף להוצאות וריבית תוך שלושה חודשים[27].
  • באפריל 2024, הכריע בית הדין בתביעה של זקנים שוויצרים להגנת אקלים (Swiss Elders for Climate Protection) נגד ממשלת שוויץ כי על בסיס סעיף 8ב (הזכות לשמירה על פרטיות וחיי משפחה) לאמנה האירופית לזכויות אדם, אזרחים זכאים להגנה יעילה של המדינה מהשפעות שליליות וחמורות של שינויי אקלים על חייהם, בריאותם, רווחתה ואיכות חיים. בית השפט מצא כי הקונפדרציה השוויצרית לא עמדה בחובותיה על פי האמנה הנוגעת לשינויי אקלים. זו הפעם הראשונה שבית הדין פוסק כי העדר טיפול בסוגיות אקלמיות הן פגיעה בזכויות אדם.[28][29]

יחסי בית הדין האירופי לזכויות אדם עם רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסיה של רוסיה ובית הדין מתוחים. כאשר לפי פסיקתו של בית הדין, רוסיה לא הפרה את אמנת זכויות האדם האירופית רק ב-6 מקרים מתוך 228 שהגיעו לבית הדין[27]. היחסים מתוחים עד כדי שב-2015, ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה, חתם על חוק לפיו בית המשפט החוקתי של רוסיה רשאי להחליט האם לציית לפסיקתו של בית הדין האירופי לזכויות אדם[30].

יחסי בית הדין האירופי לזכויות אדם עם בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הצהרותיה של תרזה מיי, ראש ממשלת בריטניה, כי תפעל על מנת להוציא את בריטניה מסמכותו של בית הדין האירופי לזכויות אדם,[31] ככלל אין לברקסיט השפעה מיוחדת על יחסיה של בריטניה עם בית הדין האירופי לזכויות אדם ועם האמנה האירופית לזכויות אדם. באופן פורמלי, עזיבתה של בריטניה את האיחוד האירופי ישייך אותה לקבוצת ה-19 המדינות שאינן חברות באיחוד אך הן חברות במועצת אירופה, הגוף האחראי על בית הדין ועל האמנה[32]. למרות זאת יש מתומכי הברקסיט המתנגדים לבית הדין והחלת סמכותו המשפטית בבריטניה, אך בפועל, לא די בעזיבת האיחוד האירופי על מנת להשיג זאת.[33] תרזה מיי חזרה בה בהצהרתה כי לתקופת הפרלמנט הקרוב, בריטניה תישאר חתומה על האמנה האירופית לזכויות אדם.[34]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית הדין האירופי לזכויות אדם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 European Court of Human Rights Questions and Answers. (n.d.). Retrieved December 5, 2017 from http://echr.coe.int/Documents/Questions_Answers_ENG.pdf
  2. ^ 1 2 3 בני שפנייר, ישראל דורון ופאינה מילמן סיון, מגלים את אירופה: ישראלים בבית המשפט האירופאי לזכויות אדם, עלי משפט, י"ב, תשע"ו, עמ' 199-260
  3. ^ The Russian Federation is excluded from the Council of Europe - Portal - www.coe.int, Portal (באנגלית בריטית)
  4. ^ Analysis of statistics 2016. (January, 2017). Retrieved December 5, 2017 from http://echr.coe.int/Documents/Stats_analysis_2016_ENG.pdf
  5. ^ Declaration du 9 Mai. (n.d.). Retrieved from https://www.robert-schuman.eu/fr/declaration-du-9-mai-1950
  6. ^ 1 2 The Court in Brief. (n.d.). Retrieved December 5, 2017 from http://www.echr.coe.int/Documents/Court_in_brief_ENG.pdf
  7. ^ Details of Treaty No.155. (n.d.). Retrieved December 5, 2017 from https://www.coe.int/en/web/conventions/full-list/-/conventions/treaty/155
  8. ^ The Court in Brief. (n.d.) Retrieved December 5, 2017 from http://www.echr.coe.int/Documents/Court_in_brief_ENG.pdf
  9. ^ Details of Treaty No.155: rotocol No. 11 to the Convention for the Protection of Human Rights and Fundamental Freedoms, restructuring the control machinery established thereby (ETS No. 155), Council of Europe (באנגלית בריטית)
  10. ^ 1 2 3 4 European Convention on Human Rights. (n.d.). Retrieved December 5, 2017 from http://www.echr.coe.int/Documents/Convention_ENG.pdf
  11. ^ 1 2 3 Election of Judges to the European Court of Human Rights. (n.d.). Retrieved December 5, 2017 from http://website-pace.net/web/as-cdh
  12. ^ History of the Court's Reforms. (n.d.). Retrieved December 5, 2017 from http://www.echr.coe.int/Pages/home.aspx?p=basictexts/reform&c
  13. ^ European Court of Human Rights. (n.d.). Retrieved December 5, 2017 from https://www.coe.int/en/web/tirana/european-court-of-human-rights
  14. ^ 1 2 Weller, K. (2016, September 18). A Brief History Of The European Court Of Human Rights. Retrieved December 5, 2017 from https://rightsinfo.org/brief-history-european-court-human-rights/
  15. ^ The European Court of Human Rights. (n.d.). Retrieved December 5, 2017 from https://www.humanrights.dk/about-us/menneskerettigheder-eu/the-european-court-of-human-rights
  16. ^ סעיף 46 לאמנה האירופית לזכויות אדם
  17. ^ סעיף 47 לאמנה האירופית לזכויות אדם
  18. ^ About the Committee of Ministers. (n.d.) Retrieved December 5, 2017 from https://www.coe.int/en/web/cm/about-cm#portlet_56_INSTANCE_M5OgCMtAD8n3
  19. ^ Ireland v. The United Kingdom, Application no. 5310/71). (18 January 1978). Retrieved December 5, 2017 from https://hudoc.echr.coe.int/eng#%7B%22fulltext%22:%5B%225310/71%22%5D,%22documentcollectionid2%22:%5B%22GRANDCHAMBER%22,%22CHAMBER%22%5D,%22itemid%22:%5B%22001-57506%22%5D%7D
  20. ^ A. v. The United Kingdom, Application no. 25599/94 (23 September 1998). Retrieved December 5, 2017 from https://hudoc.echr.coe.int/eng#%7B%22fulltext%22:%5B%2225599/94%22%5D,%22documentcollectionid2%22:%5B%22GRANDCHAMBER%22,%22CHAMBER%22%5D,%22itemid%22:%5B%22001-58232%22%5D%7D
  21. ^ Beating Children Is Never Right. (n.d.). Retrieved December 5, 2017 from https://rightsinfo.org/stories/beating-children-is-never-right/
  22. ^ 1 2 Wagner, A. (2015, August 12). 11 Times The European Court of Human Rights Changed The UK. Retrieved December 5, 2017 from https://rightsinfo.org/11-times-the-european-court-of-human-rights-changed-our-lives-in-the-uk/
  23. ^ Annual Report 2003. (2004). Retrieved December 5, 2017 from http://www.echr.coe.int/Documents/Annual_report_2003_ENG.pdf
  24. ^ C.N. v. The United Kingdom, Application no. 4239/08 (13 November 2012). Retrieved December 5, 2017 from https://hudoc.echr.coe.int/eng#%7B%22fulltext%22:%5B%224239/08%22%5D,%22documentcollectionid2%22:%5B%22GRANDCHAMBER%22,%22CHAMBER%22%5D,%22itemid%22:%5B%22001-114518%22%5D%7D
  25. ^ Modern Slavery Act (2015). Retrieved December 5, 2017 from http://www.legislation.gov.uk/ukpga/2015/30/contents/enacted
  26. ^ Sexual orientation issues. (October, 2017). Retrieved December 5, 2017 from http://www.echr.coe.int/Documents/FS_Sexual_orientation_ENG.pdf
  27. ^ 1 2 Rankin, J. (2017, June 20). Russian ‘gay propaganda’ law ruled discriminatory by European court. The Guardian. Retrieved December 5, 2017 from https://www.theguardian.com/world/2017/jun/20/russian-gay-propaganda-law-discriminatory-echr-european-court-human-rights
  28. ^ Top European court rules human rights violated by climate inaction, euronews, ‏2024-04-09 (באנגלית)
  29. ^ Laura Paddison, International court rules Switzerland violated human rights in landmark climate case brought by 2,000 women, CNN, ‏2024-04-09 (באנגלית)
  30. ^ Sims, A. (2015, December 15). Vladimir Putin signs law allowing Russia to ignore international human rights rulings. Independent. Retrieved December 5, 2017 from http://www.independent.co.uk/news/world/europe/vladimir-putin-signs-law-allowing-russian-court-to-overthrow-international-human-rights-rulings-a6773581.html
  31. ^ אתר למנויים בלבד Asa Bennett, ‏How Theresa May will take Britain out of the ECHR, eventually, The Telegraph, 27 April 2017
  32. ^ Brexit and Human Rights. (n.d.). Retrieved December 5, 2017 from https://rightsinfo.org/brexit/data-protection/
  33. ^ Greer, S. (2017, July 27). Implications of Brexit for the European Convention on Human Rights. Retrieved December 5, 2017 from http://www.e-ir.info/2017/07/27/implications-of-brexit-for-the-european-convention-on-human-rights/
  34. ^ Osborne, S. (2017, May 18). Conservative manifesto: Theresa May announces UK will remain part of European Convention of Human Rights. Independent. Retrieved December 5, 2017 from http://www.independent.co.uk/news/uk/politics/conservative-manifesto-uk-echr-european-convention-human-rights-leave-eu-next-parliament-election-a7742436.html
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בית_הדין_האירופי_לזכויות_אדם&oldid=38433936"