חופש דת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חופש הדת הוא זכותו של כל אדם לבחור ולקיים את דתו או לא לקיים שום דת על פי שיקוליו האישיים, ולקיים את פולחנה בכל דרך שימצא לנכון לעשות זאת כל עוד אינו פוגע בזכויותיהם של אחרים. יש שרואים בחופש לא להחזיק בשום דת, זכות נפרדת, הזכות לחופש מדת. חופש הדת הוא הרחבה של חופש המחשבה על ידי הוספת חופש הפולחן והחופש להתאגד על בסיס דתי. בדמוקרטיה ליברלית חופש הדת הוא חלק מחרויות האזרח הנכללות בזכות לחירות.

חופש הדת נמנה עם זכויות האדם האוניברסליות, והוא נכלל גם במגילת העצמאות של ישראל. עיקרון זה אינו מקובל על רבות מהדתות בעולם (בהן היהדות, הנצרות והאסלאם)[דרוש מקור].

חופש הדת בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרון חופש הדת מתקיים בישראל באופן חלקי (אך לא קיים חופש מדת), וניכרות חריגות בולטות אחדות:

  • בישראל אין נישואים אזרחיים: נישואין וגירושין מתקיימים על-פי חוק בהתאם לכללי דתם המשותפת של בני הזוג. בני זוג מדתות שונות אינם יכולים להינשא בישראל אלא אם אחד מהם ימיר את דתו לזו של האחר. יהודי כהן אינו יכול לשאת גרושה לאשה, ויהודי המבקש לשאת גרושה חייב להביא הוכחה שאינו כהן.
  • על מנת להינשא לפי הדת היהודית, שני בני הזוג חייבים לעבור "בדיקת יהדות" ברבנות. אם הרבנות קובעת שהחתן או הכלה אינם יהודים, הזוג לא יוכל להנשא בישראל.
  • אחדים מחוקי המדינה, כגון "חוק החמץ" ו"חוק החזיר", מטילים על כלל התושבים היהודים הגבלות שמקורן בדת היהודית.
  • יהודים אינם מורשים להתפלל בהר הבית, לעומת מוסלמים, שאמנם לא נמנעת מהם התפילה בהר, אך לעתים מוגבל גיל העולים. אפליה זו הונחה פעמים אחדות לפתחו של בית המשפט העליון, ונפסק כי הגבלות אלה נובעות משיקולים ביטחוניים, ולכן הן בגדר פגיעה מוצדקת בחופש הדת. כמו כן, מוגבלת גישת יהודים המעוניינים להתפלל בקבר יוסף או במקומות אחרים המצויים בשליטת הרשות הפלסטינית משיקולים מדיניים וביטחוניים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P religion world.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא דת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.