תרזה מיי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תרזה מיי
Theresa May
Theresa May.png
לידה 1 באוקטובר 1956 (בת 61)
איסטבורן, הממלכה המאוחדת
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
עיסוק פוליטיקאית, מדינאית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה השמרנית
דת אנגליקניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
בן-זוג פיליפ מיי
ראשת ממשלת בריטניה ה-76
תקופת כהונה 13 ביולי 2016 – מכהנת (שנתיים ו-10 שבועות)
מונרך בתקופה אליזבת השנייה
הקודם דייוויד קמרון
שרת הפנים
תקופת כהונה 12 במאי 201013 ביולי 2016 (6 שנים ו-9 שבועות)
הקודם דייוויד קמרון
הבא אמבר ראד
תחת ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון
חברת הפרלמנט של בריטניה מטעם מחוז מיידנהד
תקופת כהונה 1 במאי 1997 – מכהנת (21 שנים)
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תרזה מרי מייאנגלית: Theresa Mary May; נולדה ב-1 באוקטובר 1956) היא פוליטיקאית בריטית המכהנת כראשת ממשלת בריטניה מאז יולי 2016. כמנהיגת המפלגה השמרנית, מיי משמשת כנציגת מחוז מיידנהד בבית הנבחרים הבריטי. לפני כן כיהנה כשרת הפנים בממשלת בריטניה בראשות דייוויד קמרון בשנים 2010–2016, והחליפה אותו בתפקיד לאחר שפרש מהפוליטיקה לנוכח תוצאות משאל העם על עזיבת האיחוד האירופי. היא האישה השנייה המכהנת כראשת ממשלת בריטניה, אחרי מרגרט תאצ'ר.

בשנת 2017 נבחרה על ידי הטיים מגזין כאחת ממאה האנשים המשפיעים בעולם.[1]

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיי, בתם היחידה של זיידי (לבית ברנס) והוברט ברייז'ר, נולדה באיסטבורן שבסאסקס וגדלה באוקספורדשייר.[2] אביה, שהיה כומר בכנסייה האנגליקנית, נהרג בתאונת דרכים ב-1981.[3] אמה, תומכת המפלגה השמרנית,[4] מתה בשנת 1982. ב-1977 סיימה תואר ראשון בגאוגרפיה בקולג' סנט יו שבאוניברסיטת אוקספורד. היא עבדה בבנק אנגליה עד 1983 ולאחר מכן עבדה כיועצת פיננסית במסלקת תשלומים עד 1997. מיי נישאה לאיש העסקים פיליפ מיי ב-1980. לזוג אין ילדים. ב-2013 חשפה כי אובחנה כסובלת מסוכרת מסוג 1.[5]

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1986 עד 1994 כיהנה מיי כחברת מועצה ברובע מרטון של העיר לונדון מטעם המפלגה השמרנית, ושימשה יו"ר ועדת החינוך. בבחירות הכלליות בשנת 1992 התמודדה על מקום בפרלמנט מטעם מחוז צפון-מערב דרהאם אך לא נבחרה,[6] ובבחירות המיוחדות ב-1994 הפסידה בהתמודדות על מושב בפרלמנט מטעם מחוז בארקינג.[6]

בבחירות הכלליות במאי 1997 נבחרה לנציגת מחוז מיידנהד שבברקשייר בפרלמנט הבריטי. היא נבחרה מאז ברציפות עוד מספר פעמים, וב-2015 זכתה ברוב של 65.8% מקולות המצביעים. בשנת 2002 מונתה לראשת מטה המפלגה השמרנית והייתה בכך האישה הראשונה לכהן בתפקיד זה. חודשים ספורים לאחר מינויה, נשאה נאום חריף בו הזהירה מפני עתיד המפלגה בעקבות מה שתיארה כבסיס התמיכה הצר עליו היא נשענת ותדמית של חוסר חמלה כלפי הציבור הרחב, שהביא לכינויי גנאי כגון "המפלגה הנבזית" ("Nasty Party"). היא הכריזה שעל המפלגה לנקות את שורותיה, להתנער מחבריה הסוררים, ולזכות מחדש בקולות המצביעים שאבדו.[7]

עד שנת 2010 מילאה תפקידים שונים בממשלות הצללים של המפלגה השמרנית שהייתה באופוזיציה, בהם שרת החינוך והתעסוקה, שרת התחבורה והממשל המוניציפלי, שרה לענייני משפחה, שרת התרבות, תקשורת וספורט ומנהיגת המפלגה השמרנית בבית הנבחרים הבריטי.

שרת הפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2010 מונתה על ידי ראש הממשלה דייוויד קמרון לשרת הפנים וחברה בקבינט ממשלת בריטניה, ובמקביל כיהנה עד אוקטובר 2012 גם כשרה זוטרה לענייני נשים ושוויון זכויות. כשרת הפנים התאפיינה מדיניותה ביד קשה נגד הגירה לבריטניה, בין השאר בהטלת מגבלות על איחוד משפחות של מהגרים לא אירופאים[2] ופעילות נגד מוסלמים קיצונים, שכללה שלילת אזרחותם וגירושם, כולל הוצאת צו גירוש לראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל.[8][9]

ראשות הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 ביוני 2016, לאחר התפטרותו של קמרון מראשות הממשלה בעקבות משאל העם שבו החליטו אזרחי בריטניה על פרישה מהאיחוד האירופי, הודיעה מיי, שקודם לכן נמנתה עם המתנגדים לפרישה, על כוונתה להתמודד על ראשות המפלגה השמרנית וראשות הממשלה.[10] היא זכתה ברוב של 50.2% בסיבוב הבחירות הראשון בקרב חברי הפרלמנט מהמפלגה השמרנית ו-60.5% בסיבוב השני. יריבתה האחרונה, אנדראה לדסם, פרשה ב-11 ביולי, ומוסדות המפלגה החליטו על מינויה של מיי ללא צורך בבחירות מקדימות בקרב כלל חברי המפלגה.[11]

ב-13 ביולי 2016 החלה לכהן כראשת הממשלה. עם כינון ממשלתה יצרה משרדי ממשלה חדשים – שר ברקזיט (עזיבת האיחוד האירופי) ושר לסחר בינלאומי, כשהאחרון הוא תחום שהיה קודם בסמכות האיחוד האירופי. היא גם ערכה שינויי תפקידים בקבינט: ג'ורג' אוסבורן ומייקל גוב הם הבכירים ביותר שנאלצו לעזוב את הממשלה החדשה; שר החוץ טרם מינויה פיליפ המונד מונה לשר האוצר במקומו של אוסבורן, ובוריס ג'ונסון החליף את המונד כשר החוץ.

באפריל 2017 הודיעה מיי על הקדמת הבחירות הכלליות ל-8 ביוני, בטענה כי הדבר נחוץ על מנת לקדם את הפרישה מהאיחוד האירופי. בשבועות שלפני יום ההצבעה התרחשו בבריטניה מספר פיגועי טרור אסלאמי בהם נהרגו אזרחים ושוטרים. בבחירות עצמן זכתה המפלגה השמרנית ב-318 מושבים (ירידה של 13 מושבים) לעומת 261 מושבים של מפלגת הלייבור (עלייה של 30 מושבים), והיא הקימה ממשלת מיעוט על סמך שותפות עם מפלגת DUP הצפון-אירית.[12]

עמדות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום מדיניות החוץ הצביעה מיי בעד מעורבות בריטית במלחמת עיראק, תמכה בתקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב ב-2011 ובמעורבות צבאית בריטית במלחמת האזרחים בסוריה ב-2013 וב-2015. היא תמכה בהישארות הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי, אך לאחר תוצאות משאל העם בו הוחלט על עזיבת האיחוד הכריזה כי לא יהיה כל ניסיון להימנע מהעזיבה, לחזור לאיחוד בדלת אחורית או לקיים משאל עם נוסף.[13]

מיי הצביעה בעד התרת נישואים חד-מיניים אך נגד התרת אימוץ ילדים על ידי זוגות חד-מיניים.[13] היא תומכת בהורדת התקופה המותרת לביצוע הפלות מ-24 שבועות ל-20 שבועות.[14]

מיי מציגה את עצמה כ"שמרנית רחומה", ומייצגת היטב את הדור של דייוויד קמרון, שהיא נחשבה לבעלת בריתו. היא משתדלת לבטא סנטימנט שמרני ספקני כלפי תפיסות אוניברסליות: ""בימינו, יותר מדי אנשים בעמדות כוח מתנהגים כאילו יש להם מכנה משותף רחב יותר עם האליטות הבינלאומיות מאשר עם אנשים בשכונה שלהם, אנשים שהם עובדיהם או חולפים על פניהם ברחוב. אבל אם אתה מאמין שאתה אזרח העולם, אתה אזרח של שום מקום".[15]

יחסה לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיי נחשבת לפרו-ישראלית, ותומכת בפתרון שתי המדינות. היא ביקרה בישראל ביוני 2014, בעת מבצע צוק איתן, והביעה תמיכה בישראל. היא זכתה לשבחים מהקהילה היהודית בבריטניה על לחימתה באנטישמיות והגנתה על הקהילה היהודית.[16] כשרת הפנים אסרה על כניסתו לבריטניה של הקומיקאי האנטישמי דיידונה מ'באלה מ'באלה.[17] בדצמבר 2016 השתתפה בכנס ידידי ישראל במפלגה השמרנית כראשת ממשלת בריטניה ותקפה את הסיוע לרשות הפלסטינית (שחלקו מועבר לתשלום קצבאות למחבלים פלסטינים), את ה-BDS ואת האנטישמיות, ואמרה כי: "ישראל היא מדינה יוצאת דופן, עם דמוקרטיה משגשגת, מגדלור של סובלנות, מנוע לשגשוג ודוגמה לשאר העולם כיצד לקרוא תיגר על המצוקות".[18] מיי גם גינתה את ג'ון קרי בגין נאומו בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bill English, Theresa May: The World’s 100 Most Influential People, Time, ‏גיליון ה1–8 במאי, 2017
  2. ^ 2.0 2.1 Everything You Need to Know About Theresa May, טיים מגזין, 30 ביוני 2016
  3. ^ Theresa May – what lies beyond the public image, הגרדיאן, 27 ביולי 2014
  4. ^ Andy McSmith, Nigel Morris, Theresa May: Iron lady in waiting, The Independent, 8 March 2013
  5. ^ Home Secretary Theresa May diagnosed with Type 1 diabetes, אתר BBC, ‏28 ביולי 2013
  6. ^ 6.0 6.1 Theresa May flies the flag for women in Government, האינדיפנדנט, 12 במאי 2016
  7. ^ 'Nasty' Tories told to change, אתר BBC, ‏7 באוקטובר 2002
  8. ^ בית המשפט בלונדון אסר על גירוש חשודים בטרור, באתר nrg‏, 8 במאי 2016
  9. ^ ראאד סלאח ישוב לארץ; שופט: מעצרו - טעות ומשגה, באתר וואלה! NEWS‏, 10 באפריל 2012
  10. ^ Theresa May launches Tory leadership bid with pledge to unite country, הגרדיאן, 30 ביוני 2016
  11. ^ דרמה בבריטניה: היריבה פרשה, תרזה מיי תהיה רה"מ, באתר ynet, 11 ביולי 2016
  12. ^ "מיי קיבלה אישור להקים ממשלה: "רק המפלגה השמרנית תביא יציבות"". הארץ (בעברית). 9 ביוני 2017. בדיקה אחרונה ב-9 ביוני 2017. 
  13. ^ 13.0 13.1 Prime Minister Theresa May: What are her views on key policies?, ‏The Week, ‏13 ביולי 2016
  14. ^ Theresa May adds voice to abortion time limit row, דיילי טלגרף, 6 באוקטובר 2012
  15. ^ James Dennis, “If you believe you’re a citizen of the world, you’re a citizen of nowhere.”, Medium, ‏2017-10-16
  16. ^ אייל להמן, רה"מ הבריטית הבאה: "תמיד אתמוך בישראל", באתר ynet, 11 ביולי 2016
  17. ^ Theresa May, Jews and Israel — 6 connections, ‏Times of Israel,‏ 12 ביולי 2016
  18. ^ שלמה צזנה, ‏תרזה מיי: "ישראל - דמוקרטיה משגשגת", באתר ישראל היום, 13 בדצמבר 2016.