GFAP

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חלבון פיברילרי חומצי של תאי גליה (Glial fibrillary acidic protein ובקיצור GFAP) הוא חלבון המשתייך למשפחת סיבי הביניים (IF) ומבוטא במספר סוגי תאים במערכת העצבים המרכזית, בהם אסטרוציטים ותאים אפנדימליים. בנוסף נמצא כי GFAP מתבטא בפיברובלסטים גלומרוליים בכליות שנלקחו מחולדות[1], בתאי ליידיג באשכים הן באוגרים והן בבני אדם[2], בקרטינוציטים הומניים[3], בקונדרוציטים ובאוסטיאוציטים הומניים ובתאים דמויי כוכב (stellate cells) בלבלב ובכבד אצל חולדות. החלבון מקודד על ידי גן GFAP בבני אדם.

החלבון תואר לראשונה בשנת 1971, ומשתייך לסיבי ביניים מסוג III, הכוללים בין היתר גם את וימנטין, דסמין ופריפרין המעורבים בפעילות ובמבנה של שלד התא. הוא מתורגם מאזור בגודל של 10 Kbp הממוקם בכרומוזום 17 באתר 17q21 (כרומוזום 11 אצל מכרסמים)[4]. הגן שמור, ומצוי בעותק אחד בגנום של בני אדם ושל חולדות, ממנו נוצר האיזופורם העיקרי α-GFAP (ועוד 7 איזופורמים נוספים) הזהה ב-91% בין בני אדם ומכרסמים ברמת חומצות האמינו.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבי הביניים מסוג III מורכבים מ-3 דומיינים: ראש, מוט (rod) וזנב. רצף הדנ"א המקודד למוט (rod) משתנה בין האיזופורמים השונים של GFAP, אך מבנה החלבון בכל הצורות שמור מאוד. הדומיין של ה-rod מתלפף על דומיין rod אחר ליצור דימר, כאשר הקצה האמיני של הסיב הראשון והקצה הקרבוקסילי של הסיב השני צמודים אחד לשני. סיבי ביניים מסוג III, כמו ה-GFAP, יכולים ליצור הן הומודימר והן הטרודימר, כאשר ה-GFAP מסוגל להתפלמר גם עם סיבי ביניים אחרים מסוג III וגן עם נוירופילמנטים. יש לציין כי ה-GFAP איננו מסוגל להיקשר לקרטינים (סיבי ביניים מסוג I ו-II), ועל כן בתאים בהם מבוטאים חלבונים מ-2 הסוגים - נוצרים 2 רשתות סיבי ביניים נפרדות.

על מנת ליצור רשתות, הדימרים של ה-GFAP יוצרים טטרמרים, המהווים את תת-היחידות הבסיסיות של סיבי הביניים. כיוון שהדומיין של ה-rod לבדו אינו מסוגל ליצור טטרמרים אלו in vitro, הדומיינים של הראש ושל הזנה הם הכרחיים ליצירת הסיבים. לדומיינים אלו שונות גדולה יותר מבחינת רצפי הדנ"א, מאשר לדומיין ה-rod. על אף השונות הגדולה הזו, נמצא כי בדומיין הראש קיימים 2 שיירי ארגינין ושייר ארומטי אחד שמורים, החיוניים ליצירת טטרמרים תקינים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא GFAP בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Buniatian G, Traub P, Albinus M, Beckers G, Buchmann A, Gebhardt R, Osswald H (Jan 1998). "The immunoreactivity of glial fibrillary acidic protein in mesangial cells and podocytes of the glomeruli of rat kidney in vivo and in culture". Biology of the Cell / Under the Auspices of the European Cell Biology Organization. 90 (1): 53–61.
  2. ^ Maunoury R, Portier MM, Léonard N, McCormick D (Dec 1991). "Glial fibrillary acidic protein immunoreactivity in adrenocortical and Leydig cells of the Syrian golden hamster (Mesocricetus auratus).". Journal of Neuroimmunology. 35 (1-3): 119–29.
  3. ^ von Koskull H (1984). "Rapid identification of glial cells in human amniotic fluid with indirect immunofluorescence.". Acta Cytologica. 28 (4): 393–400.
  4. ^ Quinlan RA, Brenner M, Goldman JE, Messing A (June 2007). ,GFAP and its role in Alexander disease,/ Exp. Cell Res. 313 (10): 2077–87.