לבלב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
לחצו כדי להקטין חזרה
בלוטות רוק בלוטת צד האוזן בלוטה תת-לסתית חלל האף לוע ושט קנה הנשימה לשון חלל הפה לוע לשון ושט צינור המרה המשותף כיס המרה כבד כבד קיבה לבלב לבלב תריסריון צינור המרה המשותף לבלב צינור הלבלב קיבה כבד כיס המרה תריסריון צינור המרה המשותף המעי הדק המעי הגס תוספתן חלחולת פי הטבעת המעי הגס מעי עיוור תוספתן חלחולת פי הטבעת המעי הדקDigestive system diagram.png

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

מערכת העיכול. למידע על איבר, לחצו עליו.

לַבְלַב (TA: Pancreas) הוא בלוטה בחלל הבטן שתפקידה להפריש מיצי לבלב המכילים אנזימים וביקרבונט לצינור העיכול לצורך פירוק המזון וכן הורמונים לזרם הדם לוויסות המטבוליזם בגוף. הלבלב ממוקם מאחורי הצפק, בין התריסריון מימין לטחול משמאל, ואורכו כ-15 ס"מ אצל אדם בוגר.

פעילותו האקסוקרינית מתבטאת ביצירת מיצי הלבלב אשר מופרשים דרך תעלות אל מערכת העיכול. מיצי הלבלב מכילים אנזימים המסייעים לעיכול, כגון עמילאז, טריפסין, קרבוקסיפפטידאז וליפאז. אנזימים אלו נחוצים לעיכול של חלבונים, פחמימות ושומנים. ללא נוכחות אנזימי הלבלב, פירוקם של אבות המזון איננו מושלם. חלקו האנדוקריני של הלבלב שמכיל את איי לנגרהנס מייצר הורמונים: אינסולין וגלוקגון.

הלבלב התגלה לראשונה בתרבות המערב על ידי הרופילוס, מנתח ואנטום יווני. כמה מאות שנים לאחר מכן כינה אותו האנטום רופוס מאפסוס בשם היווני πάγκρεας (פַּנְקְרֵאָס), הלחם בסיסים של המילים היווניות πᾶν (פָּאן) – כל – ו-κρέας (קְרֵאָס) – בשר, לציון מאפיינו הבשרני של האיבר.

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלבלב שוכן מאחורי הצפק (רטרופריטונאלי) לרוחבה של דופן הבטן האחורית העליונה, בין התריסריון מימין והטחול משמאל. קדמית לו נמצאת הקיבה. אורכו של הלבלב 15 ס"מ, ומסתו 85–100 גרם.

חלקי הלבלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של מבנה הלבלב

לצורך התיאור האנטומי מחולק הלבלב לארבעה חלקים מימין לשמאל: ראש, צוואר, גוף וזנב. ראש הלבלב (caput pancreatis), החבוק על ידי התריסריון בצורת האות "כ", הוא חלקו הרחב של הלבלב. בצדו האחורי של הראש עוברים הווריד הנבוב התחתון, עורק הכליה ווריד הכליה הימניים, וכן וריד הכליה השמאלי. בתוך הראש עובר גם חלקו המרוחק (דיסטלי) של צינור המרה המשותף, אשר מתחבר, במרבית האנשים, אל צינור הלבלב באמפולה על שם ואטר לקראת שפכו אל התריסריון. מחלקו התחתון של ראש הלבלב יוצא הזיז האונקלי (processus uncinatus) שמאלה.

צוואר הלבלב (collum pancreatis) הוא מקטע קצר של 1.5–2 ס"מ הנמצא קדמית לעורק מתלה המעי העליון ווריד מתלה המעי העליון. וריד זה מתחבר עם וריד הטחול בנקודה זו ויוצר את וריד שער הכבד. צדו הקדמי של הצוואר מכוסה בצפק, והוא סמוך לשוער הקיבה. בין הצוואר לזיז האונקלי ישנו שקע קטן הנקרא חרק הלבלב (incisura pancreatis).

גוף הלבלב (corpus pancreatis) ממשיך את מהלכו של הצוואר שמאלה וחולף על פני אבי העורקים והחוליה המותנית השנייה (L2). צדו הקדמי של הגוף מכוסה בצפק, בעוד צדו האחורי בא במגע עם אבי העורקים, עורק מתלה המעי העליון, בלוטת יותרת הכליה השמאלית, הכליה השמאלית וכלי הדם של כליה זו.

זנב הלבלב (cauda pancreatis) נמצא קדמית לכליה השמאלית, בנוגעו בשער הטחול וכפף הטחול (הכפף השמאלי) של המעי הגס. לקצהו של הזנב בדרך כלל נטייה כלפי מעלה.

צינורות הלבלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

צינור הלבלב הראשי על שם וירסונג מתחיל בזנב הלבלב ונמשך לאורך צירו הראשי הלבלב לעבר ראש הלבלב. במרבית האנשים צינור המרה המשותף מתחבר אל צינור הלבלב, והם יוצרים יחד את האמפולה על שם ואטר, אשר נשפכת אל התריסריון בפטמת התריסריון הגדולה. ב-25% הצינורות נשפכים בנפרד אל התריסריון. אמפולה זו מוקפת בסוגר על שם אודי המווסת את זרימת המרה ומיצי הלבלב אל התריסריון.

בחלק מהאנשים קיים צינור לבלב נוסף, צינור הלוואי של הלבלב על שם סנטוריני, אשר ב-70% מהמקרים ממוקם אחורית לצינור הראשי ומתנקז לתריסריון בפטמת התריסריון הקטנה. ביתר המקרים הצינור נשפך אל צינור הלבלב הראשי.

אספקת דם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אספקת הדם ללבלב היא ברובה מענפי הלבלב המסתעפים מעורק הטחול ומספקים את גוף הלבלב וזנב הלבלב. עורקי הלבלב והתריסריון העליון הקדמי והאחורי, שהם סעיפים של עורק הקיבה והתריסריון, והענפים הקדמי והאחורי של עורק הלבלב והתריסריון התחתון, שהוא סעיף של עורק מתלה המעי העליון, מספקים את ראש הלבלב.

ניקוז ורידי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר הניקוז הוורידי של הלבלב הוא דרך ורידי הלבלב אל וריד הטחול, אולם חלק מהוורידים מוליכים דם אל וריד מתלה המעי העליון. וריד הטחול ווריד מצע המעי העליון מפגשים ליצירת וריד שער הכבד.

ניקוז לימפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניקוז הלימפטי של הלבלב עוקב אחר כלי הדם של הלבלב ומתנקז אל קשרי הלימפה של הטחול המצויים לאורך עורק הטחול. מספר כלי לימפה מתנקזים אל קשרי הלימפה של שוער הקיבה, והלאה משם אל קשרי הלימפה העליונים של מצע המעי או לקשרי הלימפה של הקרביים דרך קשרי הלימפה של הכבד.

עצבוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלבלב מקבל עצבוב סימפתטי מעצבי הקרביים דרך מקלעת הבטן ועצבוב פאראסימפתטית מהעצב התועה דרך מקלעת מתלה המעי העליונה. סיבי עצבים סימפתטיים מעצבבים את כלי הדם אל הלבלב, ואילו סיבי סימפתטיים ופאראסימפתטיים מעצבבים את רקמת הלבלב. הסיבים הפאראסימפתטיים המגיעים לרקמת הלבלב אחראים על ויסות ההפרשה בלבלב, אלם תפקיד זה הוא משני לבקרה ההורמונלית על ההפרשה.

התפתחות עוברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלבלב נוצר כשני ניצני לבלב, גבי וגחוני, מהאנדודרם בשבוע החמישי להיריון. מהניצן הגבי מתפתחים חלקו העליון של הראש, הצוואר, הגוף והזנב, בעוד שמהניצן הגחוני מתפתחים חלקו התחתון של הראש והזיז האונקלי. בכל אחד מהניצנים יש צינור, והם מתאחים ליצירת צינור הלבלב הראשי. חלקו המקורב של הצינור הגבי יוצר את צינור הלוואי. ב-10% מהאנשים לא מתקיים האיחוי בין הצינורות, וכל הפרשות הלבלב האקסוקריניות מתנקזות אל צינור הלוואי.‏[1]

מבנה רקמתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של המבנה הרקמתי של הלבלב

הלבלב ברובו מורכב מרקמה אקסוקרינית מפרישה הנחלקת לאוניות נסיוביות. האוניות מורכבת ממספר תאים נסיוביים המקיפים נהור קטן למדי שאינו מוקף ברקמה שרירית. תאי האוניות הם תאים קוטביים: בצדם הבסיסי נמצא גרעין התא העגול ובקצה השני שלהם גרגירים (גרנולות) הנושאים את הזימוגנים העתידים להיות מופרשים אל התריסריון. כל אונית מתנקזת דרך צינור קצר מצופה אפיתל קשקשי או קובייתי. חלק מתאי האפיתל הללו ממשיכים אל נהור האונית ונקראים תאים מרכז-אוניתיים (centroacinar cells). תאי האפיתל המצפים את הצינורות מפרישים נפח גדול של נוזל ובו ריכוז גבוה של ביקרבונט. הצינורות האוניתיים הולכים ומתמזגים ליצירת ציונורות בין-אוניתיים גדולים יותר עד לשפכם לצינור הלבלב הראשי. עם ההתמזגות הופך האפיתל המצפה את הצינורות לעמודי.

בין רקמת התאים האקסוקריניים משובצים בלבלב איים של תאים אנדוקריניים, איי לנגרהנס. איים אלה, המהווים 1%–2% מרקמת הלבלב, הם בעלי צורת ביצה, וקוטרם נע סביב 100–200 מיקרון. כל אי מוקף בקופסית דקה המפרידה אותו מהרקמה האקסוקרינית הסמוכה. התאים באיים אלה נחלקים לארבעה סוגים: תאי אלפא הנמצאים בהיקף האי ומפרישים בעיקר גלוקגון, תאי בטא הנמצאים במרכז ומפרישים אינסולין, תאי דלתא המפוזרים על פני האיים ומפרישים סומטוסטטין ותאי PP הנדירים המפרישים פוליפפטיד לבלבי. מבין התאים, תאי בטא הם הנפוצים ביותר ומהווים 70% מאיי לנגרהנס. לאחריהם תאי אלפא המהווים 20% ותאי דלתא מהווים עוד 5%–10%.

בלבלב גם מפוזרים, הן באוניות והן באיי לנגרהנס, תאי אנטרוכרומפין המפרישים הורמונים המשפיעים על מערכת העיכול.

תפקיד הלבלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיכול המזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבוליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, איי לנגרהנס הם צברים של תאים אנדוקריניים המפרישים הורמונים שמשפיעים על המטבוליזם ועל משק הפחמימות והשומן בגוף.

ייצור אינסולין והפרשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתו של האינסולין הוא ביצירת הפוליפפטיד פרה-פרואינסולין. לפוליפפטיד זה רצף אות של 24 חומצות אמינו המוליך אותו לתוך הרשתית התוך-פלזמית. ברשתית התוך-פלזמית מבוקע רצף האות מיתר החלבון ונוצר פרואינסולין. הפרואינסולין מקופל ברשתית התוך-פלזמית תוך יצירת שלושה קשרים דיסולפידיים בין מה שעתידות להיות שרשאות A ו-B של חלבון האינסולין. במערכת גולג'י מבוקע הפרואינסולין בשתי נקודות על ידי אנדופפטידאזים, ביקועים היוצרים את חלבון האינסולין הבשל בעל שתי שרשראות A ו-B ופפטיד נוסף הנקרא פפטיד C. האינסולין נארז אז בבועיות לצורך הפרשה בשלב מאוחר יותר.

ברמות גבוהות של גלוקוז בדם, למשל לאחר ארוחה, נכנס הגלוקוז לתאי בטא במורד מפל הריכוזים בתיווך נשא הגלוקוז GLUT2. הגלוקוז מפורק בתהליך הנשימה התאית שמתחיל בגליקוליזה, ותהליך זה מביא ליצירת מולקולות ATP בתא. מולקולות אלה מפעילות תעלות אשלגן תלויות ATP המכניסות יוני אשלגן לתא בניגוד למפל האלקטרוכימי. כניסתו של היון הטעון גורמת לדה-פולריזציה במתח שעל פני קרום התא, שינוי אשר מפעיל תעלות סידן ממותגות מתח ופותח אותן. פתיחתן של תעלות הסידן מביאה לכניסה של יוני סידן לתא במורד מפל הריכוזים, דבר אשר גורם לנדידת בועיות האינסולין אל קרום התא ולאקסוציטוזה של תכולתן לזרם הדם.

האינסולין מעודד תהליכים אנאבוליים ומעכב תהליכים קטבוליים בכבד, ברקמת השומן וברקמות נוספות בגוף.

ייצור גלוקגון והפרשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lal G, Clark OH. Chapter 26. Endocrine Surgery. In: Gardner DG, Shoback D. eds. Greenspan’s Basic & Clinical Endocrinology, 9e. New York, NY: McGraw-Hill; 2011.