גנו/לינוקס

סמל GNU

טוקס הפינגווין, דמותג לינוקס

גנו/לינוקס היא קבוצת מערכות הפעלה עם ליבת לינוקס, בעלת רישיון חופשי וקוד פתוח. גנו הוא פרויקט של מערכת הפעלה המבוססת על ליבה זו והיה מהחלוצים בשימוש בה, ולכן ברוב המקרים ההתייחסות במילה "לינוקס" למערכת ההפעלה מכוונת דווקא לשילוב בין גנו לליבת לינוקס, לרוב בתור הפצת גנו/לינוקס.

הדמותג הרשמי של מערכות הפעלה לינוקס הוא טַקס הפינגווין.

הסימן המסחרי Linux (שמספרו 1916230) שייך ללינוס טורבאלדס והוא מתואר כ"מערכת הפעלה, תוכנה המאפשרת שימוש והפעלה של מחשב."

הפצות

ערך מורחב – הפצות גנו/לינוקס

למערכת גנו\לינוקס יש הפצות (distributions) רבות, הן נבנות ומתוחזקות על ידי אנשים פרטיים, תאגידים, וארגונים שונים. כל אחת מהן עשויה לכלול מספר משתנה של תוכנת מערכת ויישומים כמו גם כלים להתקנת, עדכון ושדרוג המערכת.

בסיס כל הפצה כזו הוא גרעין לינוקס וחבילות תוכנה מפרויקט גנו, כולל תוכנית מעטפת פקודה (בדרך כלל באש), כלי שירות וספריות, מהדרים, עורכי טקסט, דפדפנים, מערכות ניהול חלונות ועוד. מאחר שתוכנות אלה (שבלעדיהן המערכת לא הייתה "דמוית יוניקס" מבחינת המשתמש) מגיעות מפרויקט מערכת הפעלה חופשית שהקדים את לינוקס עצמה, ריצ'רד סטולמן מפרויקט גנו מבקש ממשתמשים להתייחס אל מערכת ההפעלה כולה בשם גנו/לינוקס. יש מי שמקפידים, האחרים פשוט קוראים לה לינוקס.

מערכות ההפעלה כוללות כמעט תמיד את המערכת X-Windows שמקורה בפרויקט XFree86, המהווה בסיס לממשק המשתמש הגרפי, ולפעמים כלים נוספים שמקורם בפרויקט BSD.

שימושים

משתמשי לינוקס, שבעבר נאלצו להתקין ולהתאים בעצמם את מערכת ההפעלה, נחשבו תמיד לטכניים יותר מאשר משתמשי חלונות ומקינטוש ולעיתים קרובות נשאו בגאווה את התואר "האקר" או "גיק". לאחר שאימצו את לינוקס מספר יצרניות חומרה והתחילו להופיע מחשבים שבהם היצרן התקין את לינוקס, היא החלה להתבסס בקרב ציבור רחב יותר של משתמשים גם במחשבי שולחן העבודה.

לינוקס משמשת גם במערכות משובצות מחשב. העלות הנמוכה יחסית שלה מאפשרת לעשות בה שימוש במכשירים כמו Simputer, מחשב כף יד זול במיוחד המיועד עבור אוכלוסיות דלות אמצעים במדינות מתפתחות, או בלקוחות רזים המיועדים למוסדות חינוך.

פרויקט OLPC שמטרתו להנגיש מחשבים לילדים במדינות העולם השלישי, משתמש בנגזרת מיוחדת של גנו/לינוקס.

סביבות עבודה גרפיות כמו KDE ו־GNOME עבור לינוקס מספקות לה ממשק עבודה דומה לזה שניתן למצוא במערכות הפעלה כמו OS X של חברת אפל או חלונות יותר מאשר ממשק שורת הפקודה המוכר ממערכת ההפעלה יוניקס. בנוסף, קיימות חבילות תוכנה, ברובן חופשיות, המספקות יכולות דומות לאלו שניתן למצוא במערכות הפעלה "שולחניות" אחרות.

לינוקס נפוצה בעיקר אצל משתמשים מקצועיים וכמערכת הפעלה של שרתים. לפי נתוני אתר Google משנת 2003, רק אחוז אחד מכלל משתמשי האינטרנט עושים זאת ממערכת ההפעלה לינוקס על גרסאותיה השונות.

לפי חברת IDC בשנת 2003 השתמשו בלינוקס 3.2 אחוזים ממשתמשי המחשב בעולם.

קוד המקור

מחקר שנערך על קוד המקור של הפצת רד האט לינוקס (מערכת ההפעלה והליבה) גילה כי הפצה מסוימת זו הכילה 30 מיליון שורות קוד מקור (SLOC). באמצעות חישוב העלות בסיוע מודל COCOMO ניתן להעריך כי מדובר בהיקף פיתוח של 8,000 שנות אדם. עלות הפיתוח, במושגים של חברות קנייניות מסורתיות, הייתה מגיעה למעל מיליארד דולרים אילו פותחה המערכת בארצות הברית בשנת 2000. רוב הקוד פותח בשפת C אבל גם באמצעות שפות אחרות כמו ++C, תסריטי Shell, שפת LISP, Assembly, Perl, Fortran, Python ועוד. קצת יותר ממחצית הקוד זמינה בכפוף לתנאי הרישיון הציבורי הכללי של גנו. לינוקס עצמה מכילה 2.4 מיליון שורות קוד, כ־8% מכל שורות הקוד בהפצה זו, דוגמה מצוינת לעובדה כי עיקר הקוד אינו שייך לליבה.

אידאולוגיה, מחלוקת והיסטוריה מאחורי השם גנו/לינוקס

בשם "גנו/לינוקס" עשו שימוש לראשונה Debian בשנת 1994 כחלק משם ההפצה, שהתבססה על ליבת לינוקס ותוכניות GNU. בדיוור של פרויקט GNU מיוני 1994 יש התייחסות אל לינוקס כאל "תואם יוניקס" חופשי (עם הרבה כלים וספריות מפרויקט GNU). בדיוור מינואר 1995 ההתייחסות אל לינוקס הפכה להיות באמצעות השם "גנו/לינוקס".

במאי 1996 הוציא לאור ריצ'רד סטולמן את גרסה 19.31 של עורך הטקסט Emacs, כשהוא משנה ברשימת מערכות ההפעלה הנתמכות את השם "לינוקס" ל־"Lignux". הוא טען שיש לתת את הקרדיט הראוי לפרויקט, כשהוא משתמש במונח "מערכת גנו מבוססת לינוקס". לאחר מכן הפסיק סטולמן להשתמש במונח "Lignux" והוא משתמש באופן בלעדי במונח "גנו/לינוקס".

יש המכנים את המכלול כולו בשם לינוקס, אך פעילי תנועת התוכנה החופשית וריצ׳רד סטולמן בראשם מקדמים את הכינוי גנו/לינוקס, מכיוון שפרויקט גנו יזם וקידם את אידאולוגיות התוכנה החופשית שדחפו את פיתוחה של כלל המערכת באופן אידאולוגי וגם איפשרו אותה הלכה למעשה בתשתיות תוכנה שנכתבו. הבחירה בשם הכולל את "גנו" באה כדי להדגיש את הגרעין האידאולוגי של עקרונות החופש למשתמשים שאלמלא כן עלולים להכיר את מערכת ההפעלה כמוצר "טכני" בלבד.

ליבת מערכת ההפעלה שהייתה אמורה לתפקד בתוך מכלול גנו נקראה הֶרְד (באנגלית נשמע כמו "עדר", משחק מילים על "עדר של גנו"). מערכת הפעלה זו מתוכננת כמיקרו־ליבה, דהיינו אוסף ישויות המתקשרות זו עם זו (בניגוד ללינוקס, הבנויה מליבה מונוליתית אחת). מערכת כזו קשה יותר להביא לכלל פעולה יציבה, ואכן בתחילת שנות התשעים ניצב פרויקט גנו כשבידו די רכיבים לבניית מערכת הפעלה, פרט לליבה.

בשלב זה השימוש בכלים של גנו החל להתפשט במערכות הפעלה קנייניות רבות, ולפופולריות רבה זכו עורך הטקסט emacs, המהדר GCC, מעטפת, כלי מעטפת ועוד.

בשנת 1991 פרסם סטודנט צעיר מאוניברסיטת הלסינקי שבפינלנד בשם לינוס טורבלדס בסיס קטן למערכת הפעלה שיכול להריץ מספר כלים של גנו, ביניהם GCC ו־Bash. הפרסום היה בקבוצת הדיון comp.os.minix ברשת Usenet. לפי המכתב שהופץ, התכנה "לעולם לא תהיה משהו גדול ומקצועי כמו גנו", ו־"לעולם לא תהיה ניידת" (לא תעבוד על פלטפורמות חומרה אחרות פרט למעבד 80386 של אינטל)

לאור היסטוריה זו, מקפידים רבים מאנשי תנועת התוכנה החופשית לקרוא למערכת ההפעלה הכוללת בשם גנו/לינוקס. עמדת המוסד לתוכנה חופשית היא כי בשימור השם גנו בשמה של מערכת ההפעלה, היא מבקשת להזכיר כי פרויקט GNU, עקרונותיו לחירות פעולה בעולם המחשוב והתכנים הנסמכים עליו, קדמו לפרויקט הליבה של טורבאלדס בשנים. עקרונות אלו מכילים מטען פילוסופי חשוב המקיף עקרונות חברתיים שהם מנסים להפיץ ולהשריש באמצעות הפרויקט ורישיון GPL. קרן התכנה החופשית חוששת כי הימנעות מציון השם "גנו" בשם המערכת תשכיח את הגרעין האידאולוגי והמסר לא יגיע למשתמשים הבאים. כל זאת אף על פי שאנשי התנועה מודעים לכך שמערכת ההפעלה המודרנית הקרויה בשם הכולל "לינוקס" בפי כל כבר איננה מושתתת ברובה על גנו.

מנגד עומדים אלו המכנים את מערכת ההפעלה בשם לינוקס, ולא מתוך בורות. עדת המתנגדים מעלה לרוב את הטיעון של ספירת שורות קוד או מספר חבילות התוכנה במערכת ממקורות שונים, ביניהם BSD, XFree86 ועוד. אם המשתמש בוחר למשל בעורך הטקסט vim על פני GNU Emacs, מוותר על חבילת המהדרים GCC וכיוצא באלה, הרי שחלקי התוכנה מבית GNU יהיו ספורים ומצומצמים. בכך תוכח הטענה כי ניתן להריץ מערכת מעל ליבת לינוקס עם עזרה אפסית בלבד מפרויקט גנו. מכאן מסיקים אנשים אלה כי ההתעקשות של הדבקת GNU לשם המערכת היא עניין של אגו. ברם, זו אינה רק שאלה של מספר שורות קוד, GLIBC, ספרית התשתית של גנו/לינוקס המספקת בין השאר את גישה לקריאות המערכת ואת הטוען הדינאמי – המאפשר טעינה והרצה של תכנות וספריות, היא כולה קוד של גנו והיא מהווה תשתית לכל מה שרץ במרחב המשתמש. קוד המקור של הליבה כולל הרחבות לשפת C שנתמכו עד לא מזמן רק במהדר GCC של גנו.

הוויכוח הניטש מוצג לעיתים קרובות כמלחמת אנשים בעלי חשיבה מעשית (הדוגלים במונח קוד פתוח) לעומת האידאולוגים (הדוגלים במונח תוכנה חופשית). ריצ׳רד סטולמן, אידאולוג אך גם איש מעשה שכתב לבדו את גרסאותיהן הראשונות של המרכזיות שבתוכניות פרויקט גנו, צוּטט לא פעם אומר כי "כאשר שואפים למטרה, אין כלי מעשי יותר מהאידאולוגיה".

כיום מקפידים פרויקטים כגון דביאן להמשיך לציין את גנו בשם המערכת, אך לא כך במוצרים של חברות מסחריות כגון Red Hat.

ראו גם

• הפצת גנו/לינוקס
• עברית בלינוקס
• מונחים בתוכנה

קישורים חיצוניים

• אני רוצה גנו/לינוקס! אתר המסביר בבהירות על גנו/לינוקס
• עמדתו של ריצ'רד סטולמן על לינוקס וחירות
• http://linux.org.il פורטל הלינוקס בישראל, הכולל רשימות של מועדוני לינוקס, אתרי חדשות בעברית, לוחות אירועים, מדריכים, פורומים ועוד
• http://www.iglu.org.il אתר קהילת הלינוקס הישראלית linux-il
• https://web.archive.org/web/20051106014552/http://linmagazine.co.il/ חדשות, בלוגים, מדריכים ופורומים
• http://www.whatsup.org.il/ חדשות ופורומים
• http://www.chameleon.org.il פורטל סוזה לינוקס (נובל) בישראל
• ההכרזה המקורית של טורבאלדס ברשימת הדיוור של מיניקס

מועדונים

• HAIFUX, Haifa Linux Club מועדון הלינוקס החיפאי - חיפוקס
• JLC, Jerusalem Linux Club מועדון הלינוקס הירושלמי
• TELUX, Tel-Aviv Linux Club מועדון הלינוקס התל אביבי - לוקס