M134 מיניגאן
 | |
| מיניגאן | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מקלע רב-קני דמוי גאטלינג |
| תכנון | ג'נרל אלקטריק וג'נרל דיינמיקס, 1960 |
| מדינה מייצרת |
 ארצות הברית |
| יצרן | General Electric, Dillon Aero INC, DeGroat Tactical Armaments, Garwood Industries |
| מעצב |
ג'נרל אלקטריק  |
| תקופת השימוש |
1963–הווה (כ־61 שנים) |
| מלחמות |
מלחמת וייטנאם |
| מדינות המשתמשות | ארצות הברית ואחרות |
| מידע טכני | |
| קליבר | 7.62x51 מ"מ נאט"ו |
| פעולה | מופעלת חשמלית |
| הזנה | שרשיר תחמושת |
| כוונות | אין כוונות קבועות, ניתן להתקין כוונות שונות |
| אורך כולל | 801.6 מ"מ |
| אורך קנה | 558.8 מילימטרים (22.00 אינץ') |
| משקל מלא | 29.98 קילוגרם (66.1 ליברות) |
| קצב אש | 2,000–6,000 כדורים לדקה |
| מהירות לוע | 853 מטר לשנייה |
| טווח אפקטיבי | עד כ-1000 מטר |
  | |
M134 מיניגאן (באנגלית: Minigun), שנקרא גם GAU-17 בחיל האוויר האמריקאי, הוא מקלע רב-קני בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו תוצרת ארצות הברית.
המיניגאן הוא מקלע רב-קני בעל קצב אש גבוה במיוחד: בין 2,000 ל-6,000 כדורים בדקה. בדומה לתותחים אוטומטיים רב-קניים ומקלע גאטלינג, מנגנון הפעולה של המיניגאן הוא מערכת קנים מסתובבת מונעת באמצעות מקור כוח חיצוני. בתרבות הפופולרית, השם "מיניגאן" משמש בדרך כלל לכל מקלע גאטלינג המונע באמצעות מקור כוח חיצוני ובעל קליבר של רובה ולא של תותח אוטומטי. מבחינה מקצועית, השם "מיניגאן" מתייחס למקלע M134 של ג'נרל אלקטריק, והקידומת "מיני" באה לציין שהוא קטן יותר מכלי נשק דומים של ג'נרל אלקטריק, בעיקר מה-M61 וולקן המפורסם בקליבר 20 מ"מ.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע: מקלע גאטלינג המופעל על ידי מנוע חשמלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]האב הקדמון של המיניגאן המודרני הומצא בשנות ה-60 של המאה ה-19 (בסביבות 1860). ריצ'רד ג'ורדן גאטלינג החליף את מנגנון הפעולה שהופעל ידנית במקלע גאטלינג למנגנון המופעל על ידי מנוע חשמלי, שהיה המצאה חדשה יחסית בזמנו. גם אחרי שגאטלינג האט את קצב הסיבוב של המנגנון, למקלע גאטלינג החשמלי היה קצב אש תאורטי של 3,000 כדורים לדקה, שזה בערך פי 3–4 מקצב האש של מקלע מודרני בעל קנה בודד. מקלע גאטלינג החשמלי נרשם כפטנט #502,185 ב-25 ביולי 1893.[1] למרות השיפור שהכניס גאטלינג במקלע שלו, הוא ננטש בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 לטובת מקלעים קלים וזולים יותר שהפיקו ירי אוטומטי על ידי מנגנון מופעל-רתע או מנגנון מופעל-גז.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, גרמניה פיתחה את הפוקר-ליימברגר (Fokker-Leimberger), מקלע בעל 12 קנים בקליבר 7.92 מ"מ המופעל על ידי מנוע חיצוני ומסוגל לקצב אש תאורטי של 7,000 כדורים לדקה, אך הקנה שלו נהרס מהירי.[2] אף אחד ממקלעים אלה לא נהפך למבצעי במהלך המלחמה, למעט מקלע תוצרת סימנס שנחל ניצחון בחזית המערבית כאשר שימש לקרב אוויר. ברם, הפוקר-ליימברגר היה זה ששימש בפיתוח של המקלע שנהפך בסופו של דבר למיניגאן.
המיניגאן: מ-1960 ועד ימינו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-60 של המאה ה-20 הכוחות המזוינים של ארצות הברית החלו בבדיקת גרסאות מודרניות למקלע מסוג מקלע גאטלינג החשמלי בעל זר קנים מסתובב. בדיקות אלו נערכו עקב צורך בנשק אוטומטי בעל קצב אש גבוה במלחמת וייטנאם. כוחות ארצות הברית בווייטנאם השתמשו במסוקים כאמצעי תחבורה עיקרי להעברת חיילים וציוד דרך הג'ונגלים הדחוסים, אך מסוקים אלה היו פגיעים לאש רובים ומקלעים וכן לרקטות נגד טנקים כאשר הם האטו במטרה לנחות. אף על פי שהמסוקים היו חמושים במקלעים חד-קניים, הם סבלו לעיתים מהתחממות הקנה ומעצורים כאשר שימשו בהם לטהר שטחים ומסתורים מתוקפים אפשריים.
כדי לפתח נשק אמין יותר בעל קצב אש גבוה יותר, חברת ג'נרל דיינמיקס פיתחה גרסה מוקטנת של ה-M61 וולקן, תותח אוטומטי בעל זר קנים מסתובב בקליבר 20 מ"מ, גרסה זו הייתה בקליבר 7.62 מ"מ נאט"ו. התוצאה הייתה מקלע רב-קני מסתובב שזכה לציון M134 אך נודע יותר בשמו הפופולרי "מיניגאן" ויכל לירות בקצב של 4,000 כדורים לדקה מבלי לסבול מהתחממות יתר. במקור, תוכנן המקלע לקצב אש של 6,000 כדורים בדקה, אך מאוחר יותר הונמך הקצב רק ל-4,000 כדורים בדקה. המיניגאן הותקן על עמדות OH-6 Cayuse ו-OH-58 Kiowa בדפנות המסוקים וכן בצריח וכנפי הצד של ה-AH-1 קוברה, וכן על עמדות במסוקי ה-UH-1 יואי ומגוון מסוקים אחרים כולל ה-H-53 (שנהפך ל-MH-53) ומשפחת ה-UH-60 (שכיום נודעת בעיקר בזכות ה-UH-60 בלקהוק), HH-60 ועוד.
מספר כלי טיס גדולים יותר צוידו במקלעי מיניגאן לשם סיוע אווירי קרוב: A-37 דרגונפליי עם מקלע פנימי וכן פודי מקלע על הכנפיים, וA-1 סקייריידר גם הוא עם פודים על הכנפיים. עוד מטוסים שכללו את המיניגאן היו AC-47 ספוקי, פיירצ'יילד AC-119 ו-AC-130.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדיה ניסוי ירי של מיניגאן בכספת חסינת כדורים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "US Patent 502185 Gatling Gun". נבדק ב-4 בפברואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Motor Guns-A flashback to 1914-18. Flight, 8 March 1957, pages 313-314.