M42 דאסטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
M42 דאסטר
M42-Duster-latrun-1.jpg
סוג self-propelled anti-aircraft weapon עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
שנה 1952
דגם קודם M19 Gun Motor Carriage
מערכה מלחמת וייטנאם
קליבר תותח בופורס 40 מ"מ דו-קני
אורך 5.82 מטר
רוחב 3.23 מטר
גובה 2.85 מטר
אורך קנה 2.8 מטר (70 קליברים)
משקל 24.8 טון (טעון)
מרכב מבוסס על M41 ווקר בולדוג
מיגון 9-25 מ"מ
צוות 4-6
סוגי תחמיש פגז 40 מ"מ
חימוש משני מקלע בינוני מדגם בראונינג 0.3 או מקלע M60, שניהם בקליבר 7.62 מ"מ
זווית צידוד 360 מעלות
זווית עלרוד 20°- עד 80°+
קצב אש 330 פגזים בדקה
מהירות לוע 1,021 מטרים/שנייה
טווח מקסימלי 12.5 ק"מ[1]
מנוע בנזין, 500 כוחות סוס
מהירות 72 קמ"ש
טווח פעולה 160 ק"מ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

M42 דאסטר (אנגלית: M42 Duster) היא מערכת נ"מ מתנייעת מתוצרת אמריקאית אשר שימשה את חיל האוויר של ארצות הברית.

בסך הכל יוצרו כ-3,700 יחידות של ה-M42. אף על פי שהמערכת נוצרה כדי לפגוע בכלי טיס היא נמצאה במלחמת וייטנאם כיעילה נגד כוחות יבשתיים מבוצרים, כמו צלפים אשר הסתתרו על גגות בניינים.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת קוריאה הוציא צבא ארצות הברית משימוש את כל כלי הרכב שנבנו על בסיס ה-M24 צ'אפי בדומה ל-M19. השלדה הוחלפה בשלדה של הטנק הקל M41 ווקר בולדוג, בגלל יעילות השלדה מהסוג הזה, אך צמד התותחים מסוג M2A1 בקוטר 40 מילימטר הושארו בגלל יעילותם נגד כלי טיס.

מבנה ומאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדאסטר מונע בידי מנוע בנזין מקורר על ידי אוויר עם 6 צילינדרים ובהספק של 500 כוחות סוס, דבר המאפשר מהירות נסיעה גבוהה על כביש של 72 קמ"ש, זאת הודות ליחס של 22 כוחות סוס לכל טון.[2]

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

החימוש העיקרי של הכלי הוא תותח בופורס 40 מ"מ דו-קני באורך של 70 קליברים (L/70) כנגד מטוסים, חמוש ב-336 פגזים. כמו כן, הכלי חמוש במקלע בינוני מדגם בראונינג 0.3 או מקלע M60, שני המקלעים בקליבר 7.62 מ"מ, ואלו קיימים כדי לתת לצוות אפשרות להגנה עצמית מפני חיילי חי"ר.[3]

מיגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיגון של הדאסטר קל מאוד, וכולל שריון פלדה קל בעובי 9–25 מ"מ, כך שאף כדורים הנורים ממקלעים כבדים יכולים לחדור שריון זה, ולכלי נשק נגד טנקים לא יהיה קושי להשמיד את הכלי .[4][5]

שירות מבצעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייצור התחיל ב-GM's Cleveland Tank Plant. ה-M-42 נכנס לשירות בשנת 1953 והמערכת החדישה החליפה מספר מערכות ישנות. בשנת 1956 ה-M-42 קיבל מספר שיפורים (מנוע חדש, מערכת הילוכים חדשה ועוד), לבסוף זאת הייתה גרסה חדישה יותר, שנקראה M-42A1. בסוף שנת 1959 הייצור הופסק ועד אז יוצרו 3,700 יחידות. בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 צבא ארצות הברית הבין שמערכת מסוג זה (תותחים ולא טילים) אינה מסוגלת להפיל מטוסים שטסים בגובה רב, לכן ארצות הברית פיתחה את MIM-23 הוק.

מלחמת וייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת וייטנאם התברר שמערכת הטילים MIM-23 הוק לא יעילה נגד כלי טיס הטסים בגובה נמוך, לכן הצבא החל בהחזרת ה-M42A1 חזרה לשירות הצבא, לגדודים להגנה אווירית. למרות מספר הפלות מוקדמות, הצבא הצפון וייטנאמי לא הרגיש מאוים באמת. ה-M-42 שימש בעיקר לאבטח שיירות. הוא התגלה כיעיל נגד כוחות וייטנאמיים אבל אך ורק כוחות רגלים.[6]

אחרי מלחמת וייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר ארצות הברית עזבה את וייטנאם, רוב היחידות אשר היו שם אם לא כול היחידות הושארו שם והARVN (צבא הרפובליקה הוייטנאמית) אימץ אותם והשתמש בהם (מספר יחידות אף פועלות היום בוייטנאם).

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • M42A1 - גרסה זו אינה שונה מהגרסה הרגילה של הכלי, פרט למנוע שהוחלף למנוע מדגם AOSI-895-5, גם הוא בהספק של 500 כוחות סוס.
  • Type 64 מוסב - הסבה שביצעה טאיוואן לטנקי Type 64 שהיו ברשותה, והרכיבה עליהם את החימוש של ה-M42 דאסטר.
  • AMX-13/M41E1 Ráfaga - הסיבה שביצעה ונצואלה לטנקי AMX-13 והרכיבה עליהם את החימוש של הדאסטר, בנוסף, בוצעו שיפורים שבוצעו במערכת בקרת האש.

משתמשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא M42 דאסטר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי הערך תותח בופורס 40 מ"מ
  2. ^ M-42 Duster באתר Olive-Drab
  3. ^ M-42 Duster באתר 517 th artillery
  4. ^ Twin 40mm Self-propelled Gun M421-2
  5. ^ THE US M42 DUSTER SELF PROPELLED ANTI-AIRCRAFT GUN באתר Tank nutdave
  6. ^ ADA Units in Vietnam באתר Vietnam Memoirs