M75 (נגמ"ש)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
M-75
M75 AIV
מידע כללי
סוג נגמ"ש
מדינה מייצרת ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
שנת יצור 1952
דגם קודם M44
דגם עוקב M59
מערכה מרכזית מלחמת קוריאה
יחידות שיוצרו 1,729 עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע טכני
אורך 5.2 מטרים
רוחב 2.85 מטרים
גובה 2.5 מטרים
משקל 18.8 טונות
מהירות 69 קמ"ש (מרבית)
טווח פעולה 185 ק"מ
חימוש עיקרי מקלע כבד M2 בראונינג בקוטר 12.7 מ"מ (0.5 אינץ'
מנוע מנוע דיזל,295 כוח סוס
צוות 2 +12 לוחמים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נגמ"ש M-75 הוא נגמ"ש אמריקאי אשר יוצר בין השנים 1952-1954 והשתתף במלחמת קוריאה. הוחלף בM59 בגלל היתרונות הרבים של הM59. ה-M75 הוענק לבלגיה כסיוע צבאי, שם השתמשו בו עד סוף שנות ה-80 של המאה ה-20. בסך הכל יוצרו ממנו כ-1,759 יחידות.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, הצבא האמריקאי בנה נגמ"ש על בסיס ה-M44, זה היה נגמ"ש כבד ביותר (25.5 טון ערוך לקרב), והיה מסוגל להכיל עד 24 לוחמים ועוד 3 אנשי צוות. לאחר המלחמה, צבא ארצות הברית פנה מיד לחברת International Harvester Corporation (IHC) שעסקה בבניית כלי רכב בבקשה שתתכנן ותייצר נגמ"ש שיחליף את ה-M44 הכבד. IHC בנתה כ-ארבעה אבי טיפוס.

הראשון מבין אבות הטיפוס היה על בסיס ה-T-18, אמנם עיצוב זה לא הכיל נהג משנה אך יכול היה לשאת 2 מקלעים כבדים בקליבר 12.7 מ"מ נאט"ו (0.5 אינץ') המופעלים מתוך הנגמ"ש. אב הטיפוס השני היה על בסיס T-18E1, הנגמ"ש לא היה חמוש כלל והכיל כיפה למפקד (על מנת שיוכל לצפות על המתרחש מסביב לנגמ"ש). אב הטיפוס השלישי היה על בסיס T-18E2. במקום כיפת המפקד היה בו בסיס למקלע בקליבר 7.62 מ"מ נאט"ו או 12.7 מ"מ נאט"ו (0.3 אינץ' ו-0.5 אינץ' בהתאמה). אב הטיפוס הרביעי היה מעט שונה מהאב טיפוס הראשון.

לאחר בניית ארבעת אבות הטיפוס בחר צבא ארצות הברית לאמץ את הדגם שהיה על בסיס ה-T-18E1 ונתן אישור ל-IHC להתחיל לייצר 1000 יחידות תחת השם "M-75". כאשר החל הייצור נערכו בו מספר שינויים, ובהם הוספת מקלע M2 בראונינג ושינוי במספר הלוחמים (תחילה היה אמור להכיל 14 לוחמים).

ל-M-75 מאפיינים משותפים רבים עם ה-M41 ווקר בולדוג שגם הוא מונע על ידי מנוע קונטיננטל מקורר-אוויר, הוא מכיל תיבת הילוכים cross-drive (אשר מאפשרת היגוי מדויק ויעיל) וגם שלדה דומה. בתחילת הייצור M-75 אחד עלה 72,000 דולר.

באביב 1954, הוחלף הM75 בנגמ"ש M59, בגלל היותו זול יותר, קטן יותר ו אמפיבי.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לM-75 יש גוף פלדה מותך בעובי שנע החל מ-25 מ"מ עד ל-38 מ"מ (2.5-3.8 ס"מ) עם שריון בחזית הגוף בעובי של 40-50 מ"מ (4-5 ס"מ). כאשר הכלי היה מלא וטעון הוא שקל 19,051 ק"ג. מיכל הדלק של הM-75 מכיל 568 ליטר.

ה-M-75 בעל עיצוב כמעט זהה לשאר הנגמ"שים האמריקאים: הנהג יושב מקדימה בצד שמאל כשמימינו נמצא המנוע, הנהג מצויד בפריסקופ עם ראיית לילה המבוססת על אינפרא אדום, בגרסאות חדשות יותר ישנם 2 פריסקופים - אחד מאחורי הנהג ואחד מאחורי המנוע. במרכז הנגמ"ש יושב המפקד, כאשר עמדת הפיקוד מאובזר בשישה חלונות קטנים לצפייה בקרבת הצהר, למפקד יש בנוסף כיפת מפקד שעליה מותקן מקלע כבד M2 בראונינג עם תחמושת של 1,800 כדורים. הלוחמים יושבים מאחורי המפקד בתא גדול. בנוסף הנגמ"ש היה מצויד בM20 סופר בזוקה עם 10 רקטות, ולעתים קרובות נשא גם תחמושת לרובי קרבין מדגמי M1 קרבין ו-M2 קרבין, שהיו בשימוש באותה תקופה לצד רובי ה-M1 גאראנד.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא M75 בוויקישיתוף