Makers

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ה-Makers (בעברית לעתים מכונים "מייקרים" או "יוצרנים") היא תנועה של יצרנים פרטיים חובבי טכנולוגיה ביניהם מהנדסים, מעצבים וממציאים יצירתיים. המונח נתבע לראשונה ב-2005 על ידי דייל דוהרטי[1], אך כריס אנדרסון הוא הקול הבולט של תרבות זו. יש כאלו המכנים את התופעה "המהפכה התעשייתית השלישית".

התפתחות רשת האינטרנט סיפקה את האפשרות להגיע למידע בקלות וההתקדמות המהירה של הייצור הטכנולוגי הובילה להוזלה ולשיווק המוני של מוצרים כמו כרטיסים אלקטרוניים ומדפסות תלת ממדיות. אלו פתחו בפני יצרנים ביתיים וותיקים הזדמנויות חדשות.[2] כריס אנדרסון מחשיב אותם כחלוצי המהפכה ומדמה אותם לחלוצי המחשב האישי[3] משם צמחו אנשים כמו סטיב ג'ובס[4].

אנדרסון כתב מאמר למגזין Wired אודות המהפכה התעשייתית הבאה אותה מובילים ה-Makers. ספרו Makers: The New Industrial Revolution[5]מתבסס על המאמר ודן בטשטוש הגבולות בין העולם האנלוגי לדיגיטלי. לפי אנדרסון כולם ילמדו לעצב לעצמם את המוצרים ואז לייצר אותם באמצעות מדפסות תלת ממדיות. המדפסות התלת ממדיות יוזלו ויותר אנשים יהפכו ליצרנים ביתיים ול-Makers. מלבד השימוש הביתי, ישנם Makers המקימים חברות קטנות, בעיקר ממימון שהם מוצאים ב-Kickstarter, אתר לגיוס השקעות. חלק מהם אף שואפים להתרחב, להפוך לחברות ענק, לייצר מוצרים מורכבים ולהקים מפעלים.

בישראל, קמה קהילה רחבה יחסית של Makers, ובה מספר מרכזים הנקראים "FabLab" המאפשרים לפעילים ליצור ולבנות אבות-טיפוס. עמותת XLN, לדוגמה, אשר קמה ביוזמת מכון ראות, היא אחת הפעילות הבולטות בישראל לקידום תחום זה

.[6]

הגדרת המאקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועת המייקר קיימת כבר מאות בשנים בצורות שונות. הקדמונים שציירו במערות, אנשים שניסו לעוף וקשרו לעצמם כנפיים ועוד ועוד. אך תנועת המייקר כפי שאנו מכירים היום שאינה רק שיטת עשה זאת בעצמך אלא ממש מהפכה תעשייתית חדשה התחילה בשנת 2005 כשהוקם מגזין המייקר ונערכה תערוכת המייקר הראשונה. מגזין זה היה חלק מגוף שנקרא O'Reilly Media  שפרסם ספרים טכנולוגיים בנושאי חומרה ותוכנה ועזרים דיגיטליים שונים ויוצא כל רבעון במהדורה קשיחה ודיגיטלית. בתחילה היו למגזין זה 60,000 מנויים ועכשיו הוא עומד על 100,000 מנויים רשומים ועוד היד נטויה. בנוסף מגזין זה נתן חסות לשלושה תערוכות מייקר שונות ברחבי ארצות הברית שבהם כל אחד שרצה להציג את הפיתוח הטכנולוגי שלו יכל לעשות זאת ולקבל את התגובות מהקהל. כיום מגזין זה מונה ומאגד בתוכו פעילות מאקרית עצומה ומהווה נתח גדול מהתופעה שכבר כונתה בידי רבים כמהפכה החדשה בעולם. [7]

החוקר אנדרסון ניסה לאבחן את השינוי בתופעת המייקר החדשה למה שהיה בעבר על ידי שימוש בשלושה גורמים עיקריים: השימוש בכלים ובמחשבים דיגיטליים, נורמה תרבותית הייחודית לתקופתנו של שיתוף חומרים ומחשבות באינטרנט עם אנשים שונים ויצירת קשרי עבודה עם אנשים שונים בעולם, והדבר הכי חשוב הוא תכנון משותף בתוך קבוצה של מחשבות,אמונות ודעות כדי לפתח משהו חדש.

אך מהו בעצם המייקר? האם מדובר רק בלמידה מתוך עשייה או שיש כאן חידוש מיוחד שלא היה עד עכשיו? ובכלל האם אפשר להסיק באמצעים מדידים את התועלת של הלמידה תוך כדי עשייה? חוקרים רבים ניסו לתת הגדרה מסוימת ואנו נביא את עיקרי שיטתם.

החוקרים הוני וקנטר[8] כתבו שמייקר זה בנייה או אימוץ חפצים בידיים בשביל ההנאה הקטנה של לדעת איך הדברים עובדים. החוקרים שרידן ושותפיו [9]כתבו שמייקר זה יצירת מוצרים באמנות, מדע ושאר תחומים על ידי אנשים מכל גיל באמצעות שילוב של טכנולוגיה כדי לחקור רעיונות וללמוד וליצור דברים חדשים. חוקרים אחרים נתנו את הדגש על תרגול ושינון אצל הלומד כדי שהוא יצליח כאשר הכישלון הוא המפתח להצלחה. החוקר האץ' [10] פרסם מסמך שמאגד את תופעת המייקר ואת הפעולות,מחשבות ותוצרים שיוצאים מתוכה על ידי שבעה כללים ברורים: לעשות,לשתף,לתת, ללמוד, להשתמש בכלים, לשחק,להשתתף, לעזור ולשנות. כללים אלו הם המפתח להצלחה בחיים בכלל ובמייקר בפרט שהרי בנייה של אובייקטים פיזיים ושיתופים לכל הם הלב של המייקר. החוקר מרטין[11] כתב כך: מייקר זה קבוצה של פעולות שמתמקדות בעיצוב, בנייה, שינוי והרחבה של מוצרים בשביל הנאה או צורך ומטרתם היא ליצור אינטרקציה בין הסביבה והטכנולוגיה ללומד והמעצב. פעולות אלו יכולים להיות עיצובים לצורך תחביב או פיתוח אישי או שימוש תעשייתי לצורך קבוצה או מכלול.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ריצ'רד פלורידה, המהפכה התעשייתית השנייה, הארץ, 21 בנובמבר 2012
  2. ^ אסף גלעד, המהפכה התעשייתית, כלכליסט, 10 בינואר 2013
  3. ^ Homebrew computer club
  4. ^ Andrew Anthony, Makers: The New Industrial Revolution by Chris Anderson – review , 4 November 2012
  5. ^ Steven Poole, Makers: The New Industrial Revolution by Chris Anderson - review, Theguardian, 7 December 2012 ביקורת על הספר
  6. ^ אתר XLN
  7. ^ Anderson, C. (2012). Makers: The new industrial revolution. New York, NY: Random House
  8. ^ Honey, M., & Kanter, D. E. (2013). Design, make, play: Growing the next generation of science innovators. In Honey, M., & Kanter, D. E. (Eds.), Design. Make. Play. Growing the next generation of STEM innovators (pp. 1–6). New York, NY: Routledge.
  9. ^ Sheridan, K. M., Halverson, E. R., Litts, B. K., Brahms, L., Jacobs-Priebe, L., & Owens, T . (2014). Learning in the making: A comparative case study of three makerspaces. Harvard Educational Review, 84(4), 505–531.
  10. ^ Hatch, M. (2014). The maker movement manifesto. New York: McGraw-Hill
  11. ^ Martin, L. (2015). The promise of the maker movement for education. Journal of Pre-College Engineering Education Research (J-PEER)5(1), 4.‏ ‏