Ok Go

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
OK Go
הלהקה מופיעה ב-2014. עם כיוון השעון משמאל למעלה: דמיין קולש  דן קונופקה  טים נורדווינד    אנדי רוס
הלהקה מופיעה ב-2014. עם כיוון השעון משמאל למעלה: דמיין קולש
דן קונופקה
טים נורדווינד
אנדי רוס
מידע כללי
מוקד פעילות קליפורניה, ארצות הברית
שנות פעילות 1998-כיום
סוגה רוק, רוק-פופ
Allmusic mn0000390743
http://okgo.net/
חברים
דמיין קולש
טים נורדווינד
דן קונופקה
אנדי רוס
חברים לשעבר
אנדי דנקן

OK Go היא להקה אמריקאית במקור משיקגו, אילנוי. הלהקה זכתה לפרסום בינלאומי בעיקר בזכות הקליפים המורכבים לשיריהם, הכוללים לרוב צילום בטייק אחד. חברי הלהקה הם דמיין קולש (זמר, גיטרה מלווה), טים נורדווינד (בס, קולות רקע), דן קונופקה (תופים) ואנדי רוס (גיטרה, קלידים וקולות רקע). רוס הצטרף ב-2005 כדי להחליף את אנדי דנקן. ההרכב המקורי של OK Go התחיל פעילותו ב-1998 ושיחרר שני אלבומים לפני עזיבתו של דנקן. הקליפ של הלהקה לשיר Here it goes again שזכה לכינוי "ריקוד ההליכונים", זכה בפרס גראמי עבור הקליפ הטוב ביותר ב-2007.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה: 2001-1998[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזמר של הלהקה, דמיין קולש, פגש את הבסיסט, טים נורדווינד, במחנה אומנות כשהם היו בני 11. קולש התעניין בעיקר בעיצוב גרפי ואילו נורדווינד התעניין במוזיקה. שמה של הלהקה הגיע ממורה לאומנות שהיה להם במחנה שנהג לומר לתלמידיו "אוקיי. גו" ("בסדר. התחילו") לפני שהכיתה הורשתה להתחיל לצייר. השניים שמרו על קשר אחרי המחנה, והחליפו המלצות מוזיקליות, שהשפיעו על שניהם ועל הצליל העתידי של הלהקה. בתיכון, הם פגשו את הגיטריסט של הלהקה אנדי דנקן. נורדווינד ודאנקן עבור לשיקגו ללימודים בקולג' ושם הקימו את הלהקה "Stanley's Joyful Noise" יחד עם המתופף דן קונופקה. השם של ההרכב הוחלף ל-OK GO ב-1998 עם המעבר של קולש לשיקגו כדי להצטרף ללהקה.[1] הלהקה החלה להופיע ולהתארח בתוכניות רדיו שונות כדי לקדם את המוזיקה שלהם. בתקופה זו הם הוציאו שני מיני-אלבומים בשם: Brown EP ‏(2000) ו- Pink EP‏(2001) שהוקלטו יחדיו בפברואר 2000, כדי שיוכלו לשמש להם כהקלטת דמו. למוזיקה של הלהקה היה צליל יותר אלקטרוני, כפי שאמר קולש לעיתונאי מהשיקגו רידר "ניסינו להבין איך נוכל לשלב סמפלר וקצב בשירי רוק, מבלי להשמע כמו חיקוי של פורטיסהד." ההקלטות לא השיגו ללהקה חוזה מול חברת תקליטים, אבל הם השיגו את תשומת לבו של האמרגן פרנק ריילי, שהציע להם הופעות משותפות עם הלהקה They Might Be Giants, מה שאכן קרה בהופעות רבות של הלהקות באותה תקופה.

אלבום ראשון – OK Go: 2004-2001[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה חתמה חוזה עם Capitol Records באפריל 2004, למרות שהיו להם כמה הצעות מחברות אחרות. חברי הלהקה שיערו, שמאחר שהם הלהקה הראשונה שהנשיא החדש של קפיטול, אנדי סלייטר, מחתים בחברה - שהם יקבלו יותר תשומת לב ותמיכה. הלהקה הוציאה לאור את תקליט הבכורה שלהם OK Go ב-17 בספטמבר 2002. האלבום הוקלט באולפני קפיטול בלוס אנג'לס. למרות שהתוכנית המקורית שלהם הייתה להוסיף שיפורים קטנים לקלטות הדמו שלהם, בסופו של דבר הלהקה הקליטה את כל החומרים מחדש והוסיפה חמישה שירים נוספים, לרבות הסינגל הראשון מהאלבום "Get Over It". כדי לקדם את האלבום, הלהקה הופיעה בסיבוב הופעות עם מספר להקות קטנות כגון: the Vines, Phantom Planet, Mew וכיוצא בזה, בפסטיבלים שונים. בארצות הברית, האלבום הגיע למקום הראשון בטבלת הבילבורד היטסיקרס, ובמקום ה-107 בבילבורד 200. באנגליה, הסינגל הראשון "Get Over It" הגיע למקום ה-27 במצעד הסינגלים של אנגליה. ב-16 במרץ 2003 הלהקה הופיעה בתוכנית Top of the Pops וניגנה את השיר. באותו שבוע, הקליפ לשיר "Get Over It" זכה לתואר "קליפ השבוע" של מגזין Q.

אלבום שני Oh No: 2007-2005[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה מופיעה בפסטיבל הצבעונים של אלבאני, 2006. מימין לשמאל: דמיין קולש, אנדי רוס, דן קונופקה וטים נורדווינד
סצנה מתוך הקליפ לשיר "Here it goes again", ‏2006

האלבום השני של הלהקה, Oh No, הוקלט במלמו, שוודיה בסתיו 2004. המפיק היה תור ג'ונסון (שהפיק בין היתר את הקרדיגנס ופריץ פרדיננד. זמן קצר לאחר, בפברואר 2005, הגיטריסט אנדי דנקן עזב את הלהקה עקב חילוקי דעות יצירתיים עם חברי הלהקה, לחץ כבד מחברת התקליטים ולו"ז הופעות אינטנסיבי. דנקן הוחלף על ידי אנדי רוס, שקיבל את התפקיד מבין 34 גיטריסטים שנבחנו ונשאלו בתום האודישן "האם תהיה מוכן להשתתף בקטע ריקוד על הבמה?". רוס הציג את עצמו למעריצי הלהקה בבלוג ייעודי שכתב[2], שמתאר את חוויותיו הראשונות עם הלהקה בהופעות חיות וסיפק עדכונים על הלהקה באופן כללי למעריציה. האלבום שוחרר באוגוסט 2005. Oh No התחיל לצבור פופולריות עם הסינגל הראשון שיצא ממנו A Million Ways. הקליפ לשיר מציג את הלהקה בחצר של בית מבצעים ריקוד מורכב, שהכוריאגרפיה שלו נעשתה על ידי אחותו של דמיין קולש, טריש סי. הקליפ הפך במהירות לפופולרי, וקיבל 9 מיליון הורדות. כדי לקדם את האלבום, הלהקה הופיעה הרבה בהופעות משותפות עם להקות אחרות, ביצעה הופעות אורח בתוכניות רדיו והופיעה בפסטיבלים שונים בארצות הברית, סקוטלנד, ספרד, טייוון, יפן וצפון קוריאה. ביוני 2006, הלהקה פירסמה את הקליפ לסינגל החמישי שלהם מהאלבום "Here it Goes Again", שהפך ללהיט ויראלי ביוטיוב וצבר למעלה מ-50 מיליון צפיות. הקליפ מראה את חברי הלהקה רוקדים באופן מתואם, ריקוד מורכב תוך כדי שהם עוברים והולכים על 8 הליכונים המוצבים אחד לפני השני. הסינגל היה ליחיד מבין הסינגלים שהלהקה שיחררה, שהגיע למצעד הבילבורד הוט 100, זאת עד ליציאתו של הסינגל I Won't Let You Down ב-2014. בנובמבר 2006, בעקבות ההצלחה של "Here it Goes Again", הוציאה הלהקה גרסת DVD של האלבום Oh No, שכולל סרט תיעודי על תהליך יצירת האלבום, ארבעת הקליפים הרשמיים שיצאו מהאלבום, הופעות של הלהקה בתוכניות שונות, מחוות של מעריצים לריקוד של "A Million Ways", חזרות מאחורי הקלעים לריקוד ההליכונים ועוד.

אלבום שלישי Of the Blue Colour of the Sky: 2011-2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2007, אחרי ביקור בניו אורלינס, הלהקה הקליטה EP עם להקה מקומית מניו אורלינס בשם Bonerama, כדי לגייס כסף למוזיקאים שנעקרו מבתיהם בעקבות הנזקים של הוריקן קטרינה. האלבום יצא בפברואר 2008 תחת השם "Your'e Not Alone". הכותרת נלקחה משירו הידוע של דייוויד בואי "Rock 'n' Roll Suicide" שגרסת כיסוי שלו מופיעה באלבום עצמו, יחד עם גרסת כיסוי לשיר של בוב דילן "I Shall Be Released" ועוד שלושה שירים אחרים של הלהקה מאלבומם הקודם "Oh No". האלבום, שנמכר בלעדית רק בITunes, גייס למעלה מ-40,000 דולר, שסייעו למוזיקאי מקומי לרכוש בית לעצמו. באוקטובר 2008, הלהקה הודיעה שהם סיימו לכתוב שירים חדשים לאלבומם השלישי, ושהם נכנסים לאולפן ההקלטה בניו-יורק יחד עם המפיק דייב פרידמן. שמו של האלבום מגיע מספרו הפסאודו מדעי של אוגוסטוס פליסנטון מ-1876 ששמו " The Influence of the Blue Ray of the Sunlight and of the Blue Colour of the Sky" (בתרגום חופשי:"ההשפעה של הקרן הכחולה של אור השמש ושל הצבע הכחול של השמיים"). חברי הלהקה הצהירו שהאלבום ושיריו הרבה יותר קליטים ומוכווני ריקודים משיריהם בעבר. במאי 2009 הלהקה שיחררה שיר ראשון להאזנה בסטרימינג בשם "Skyscrapers". הסינגל הראשון שהם הוציאו היה השיר "WTF" שיצא בנובמבר. האלבום עצמו " Of the Blue Colour of the Sky " יצא בינואר 2010. שני הקליפים הראשונים שהלהקה הוציאה לשירי האלבום היו זמינים לצפיה אך ורק ביוטיוב, ולא ניתן היה להעתיק את הקישור של הקליפ ולפרסם אותו בבלוגים או ברשתות חברתיות. לאחר תלונות ממעריצי הלהקה לעניין זה, פרסם דמיין קולוש מכתב פתוח בבלוג של הלהקה ולאחר מכן בניו יורק טיימס, בו הוא מסביר את הרציונל של חברת התקליטים, שטענה שהיא מקבלת תמלוגים מיוטיוב, רק עבור צפיות באתר עצמו. קולוש ביקר את הרציונל, ואף פרסם לינק שניתן להעתיק, ולהוריד בבלוג הלהקה. עקב המחלוקת, במרץ 2010 הלהקה החליטה לסיים את ההתקשרות עם חברת EMI, והקימה לייבל עצמאי בשם "Paracadute". הלהקה הצליחה להשיג את זכויות ההפצה על האלבום השלישי בכללותו, אולם הזכויות לשני האלבומים הקודמים שלה נשארו ב-EMI. דמיין קולוש הצהיר לגבי מהלך זה ש"אנחנו מנסים להיות להקת "עשה זאת בעצמך" בעידן פוסט-חברות תקליטים גדולות בעולם". הלהקה הקליטה שתי גרסאות קליפ לשיר "This Too Shall Pass". הגרסה הראשונה תיארה את הלהקה הולכת בסגנון של תזמורת במצעד, אליה מצטרפים משתתפים שונים. לאחר הפרידה מ-EMI השלימה הלהקה את הקליפ המוכר יותר של השיר, אשר כולל צילום סט מורכב שאירועים רבים מתרחשים בו במהלך צילום אחד רציף.האלבום הראשון שהלהקה הוציאה במסגרת הלייבל החדש יצא ביוני 2011. האלבום נקרא "180/365", והוא כולל גרסאות חיות לשירי הלהקה. שמו של האלבום מתייחס למספר ההופעות שהלהקה ביצעה באותה שנה.

אלבום רביעי 2012-הווה:Hungry Ghosts[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2012 Ok Go הוציאו אוסף של שירים נדירים שפורסמו בעבר כצד ב' של סינגלים או לא פורסמו כלל בשם "Twelve Days of OK Go". האוסף פורסם בחינם באתר של הלהקה וכלל גרסאות כיסוי לשירים של הביטלס, הקינקס, אדם אנט והפיקסיז. בעקבות האוסף הזה, הכריזה הלהקה בינואר 2013, על הוצאה של אוסף ארוך יותר בשם "Twelve Months of OK Go". באפריל, הלהקה הודיעה באמצעות ערוץ היוטיוב שלהם, שהם מתחילים את הקלטות אלבומם הרביעי "Hungry Ghosts", שיהיה צפוי לצאת באוקטובר 2014. הסינגל הראשון מהאלבום, "The Writing's on the Wall" יצא ביוני 2014, יחד עם קליפ מורכב של צילום אחד רציף אשר זכה למיליון צפיות ביום הראשון לשחרורו. הלהקה הוציאה עוד 3 סינגלים מהאלבום יחד עם קליפים מורכבים שזכו להצלחה מרובה ביוטיוב.

קליפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום מתוך סצנת הסיום של הקליפ לשיר "End Love" מ-2010

הלהקה זכתה למידה לא מבוטלת של פרסום, בזכות הקליפים היצירתיים והמושקעים שלה שזכו לתשומת לב רבה באתרי שיתוף סרטים דוגמת יוטיוב. רבים מהקליפים של הלהקה הפכו לויראלים, דוגמת הקליפ לשירם Here it goes again, בו נראים חברי הלהקה מבצעים ריקוד מורכב על גבי מסילות כושר זכה למעל 50 מיליון צפיות בארבע השנים הראשונות להופעתו באתר יוטיוב. אחד מכתבי התרבות של מגזין סלון, מאט זולר זייץ, טען שהקליפים אשר מבוצעים פעמים רבות בלונג שוט, גורמים לצופים תחושה של פליאה והתמקדות באנושיות של המבצעים, בניגוד לקליפים מהונדסים ומבוימים עתירי אפקטים וסצנות.[3]

חברי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Ok Go בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Peter Margasak, The Pleasure Principle OK Go/Radio Ready, from The Chicago Reader, 2002
  2. ^ The Will To Rock בלוג של הלהקה, 2005 (באנגלית)
  3. ^ Seitz, Matt Zoller, Can OK Go save the movie musical?, from Salon, September 21, 2010