Sex at Dawn

Sex at Dawn

מידע כללי
מאת	קריסטופר ריאן
שפת המקור	אנגלית
נושא	מיניות, אנתרופולוגיה, אנושיות
הוצאה
הוצאה	הרפר קולינס
תאריך הוצאה	29 ביוני 2010

Sex at Dawn: The Prehistoric Origins of Modern Sexuality (בעברית: "סקס עם שחר: מקורותיה הפרהיסטוריים של המיניות האנושית") הוא ספר משנת 2010, אשר מבקר את מה שמכונה על ידי כותביו "המודל הסטנדרטי של פסיכולוגיה אבולוציונית". על-פי המודל מושא הביקורת, משפחות ציידים-לקטים בעידן טרום המהפכה החקלאית התאפיינו בתאים משפחתיים מונוגמיים. זאת, חרף קיומה של "שיתופיות קיצונית"/"שוויוניות תהומית" (Fierce Egalitarianism) ברכוש בחברות ציידים-לקטים. עוד גורס המודל הסטנדרטי כי התנהגות המין האנושי למעשה מעוצבת אבולוציונית כך שכל פרט מבקש למקסם את סיכוייו כאינדיבידואל להעביר את הגנים שלו, ומבקשים לגזור מכך מסקנות לגבי הפרופוזיציות האנושיות ביחס למין. כך למשל, על-פי המודל הסטנדרטי, האישה תחפש בגבר סממנים לעושר ויכולת לספק את צורכי ילדיה החומריים והגנה, ואילו הגבר יחפש סממנים של בריאות וצעירות. בנוסף, האישה תהיה ערה לחוסר נאמנות רגשית אך אדישה יחסית לחוסר נאמנות מינית, בעוד הגבר יהיה רגיש לסממנים של חוסר נאמנות מינית.

כותבי הספר, ד"ר קריסטופר ריאן וקסילדה ג'תה, מבססים בספר את טענתם לפיה אותה "שוויוניות תהומית" חלה אף לגבי מין, ומערכת יחסים מינית שכללה מספר רב של פרטים הייתה הנורמה בחברות ציידים-לקטים, ואף שימשה מרכיב מרכזי בשמירה על ההרמוניה החברתית בחברות אלה (מה שמכונה בפי הכותבים, Socio-Erotic Exchange [חליפין חברתי-מיני]). הסופרים מסיקים עוד כי מה שנראה כאישושים של המודל הסטנדרטי בקרב אוכלוסיות בנות-ימינו הוא תוצר של השינויים התרבותיים הרדיקליים שעבר המין האנושי עם המהפכה החקלאית, שכללו חיים באוכלוסייה צפופה יותר ומרכזיות של מושג הרכוש הפרטי.

הסופרים מסבירים, במה שאינו שנוי במחלוקת בספרות, כי עם המהפכה החקלאית הייתה ירידה ברמת החיים, ירד מעמדן החברתי של נשים ועלתה קרנו של הקניין הפרטי, שנשים הפכו חלק ממנו. הכותבים מוסיפים על המקובל בספרות ומבקשים להסיק כי בטרם המהפכה הזו, מין היה מתירני באופן יחסי, הגם שלא היה אקראי, ומילא פונקציה חברתית משמעותית בחיזוק הקשר בין בני הקבוצה האנושית. הכותבים לא שוללים בספר קשר בין מין לחיבה ואת קיומה של אהבה באותה התקופה, אך מבקשים לטעון כי מקומם של יחסי המין נטה להיות שונה מהותית מהמקובל כיום. כך, למשל, מבקשים הכותבים להסביר כי קנאות ביחס למין שמקורה בתפיסה רכושנית כלפי פרטנר ליחסי מין לא הייתה קיימת בקבוצות אלה, והנורמות החברתיות היו כאלו שאינטראקציות מיניות תדירות סייעו בשמירה על שיווי המשקל וההדדיות הנדרשים בהן.

עיקר חשיבות הספר הוא בהשלכות מסקנותיו על הבנת הנטיות הטבעיות של ההתנהגות האנושית. היות שהמהפכה החקלאית אירעה לפני זמן קצר במונחים אבולוציוניים, הרי שהתנהגות הפרטים במצב הטרום חקלאי שופכת אור על הנטיות ההתנהגותיות הטבועות במין האנושי נכון להיום, ומאפשרת להבחין אותן מהתנהגויות שהן תוצר של אדפטציה חברתית.

הספר זכה לעיסוק רב, וגרר תגובות מצדדות ומבקרות כאחד. מספר חוקרים מדיסיפלינות אקדמיות קשורות (כגון אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה אבולוציונית, פרימטולוגיה, ביולוגיה וסקסולוגיה) הגיבו לספר. רבים היו ביקורתיים כלפי המתודולוגיה והמסקנות, ומנגד חלקם פיארו את הספר. בקרב התקשורת האמריקנית, הביקורות היו ברובן חיוביות.

סיכום הספר

הכותבים פותחים וטוענים, כמקובל בספרות זו, שבני האדם (ההומו ספיינס) התפתחו בלהקות ציידים-לקטים שהתאפיינו בשוויוניות תהומית (Fierce Egalitarianism). הכותבים מוסיפים על המקובל בספרות ומסיקים כי באותן להקות היו לכל פרט מספר מערכות יחסים מיניות. תפיסה רכושנית כלפי בן הזוג, פשוט לא התגבשה, שכן כל המשאבים היו בני חלוקה, החל ממזון, טיפול בילדים והגנה על הקבוצה.

הכותבים מאמינים שענף הפסיכולוגיה האבולוציונית התפתח כך שחלק ניכר ממנו נגוע במשוא פנים ביחס למיניות האנושית. לשיטתם, הקהילה המחקרית אשמה ב"פלינסטוניזציה" של חברות ציידים-לקטים, דהיינו, בפירוש אנכרוניסטי של ממצאים שמבקש להותיר באופן קשיח הנחות יסוד הקיימות בחברה כיום, חלף הסקה עניינית של העולה מהממצאים המדעיים. כך, למשל, מביאים הכותבים דוגמאות להכנסה של יחסים בחברות ציידים-לקטים בנות-ימנו לקטגוריה של "נישואין", תוך שהם לוקים בכשל של equivocation כשהם מבקשים לעשות אקסטרפולציה לממצאים אלה. כך, מובאות בספר דוגמות רבות שבהן קשרים מיניים חד-פעמיים מכונים "נישואין", וכן מחקרים המתבססים על דוגמאות אלו בטענתם כי נישואין מונוגמיים הם מאפיין אוניברסלי של המין האנושי. בשל כשלים אלה, הכותבים מאמינים שהמודל הסטנדרטי מניח באופן שגוי שהמין האנושי התאפיין במיניות מונוגמית במצב הטבעי.

במהלך הספר, הכותבים מביאים ראיות המבקשות להפריך הנחה זו, ובהן ממצאים המראים התנהגויות של בני אדם כיום, סקירה אנתרופולוגית של התנהגויות ציידים-לקטים בחברות בנות ימינו וכן טענות שאינן אמפיריות הבאות להסביר מדוע לשיטתם ההסבר הטוב ביותר להרבה מההתנהגויות הקיימות כיום הוא פרי עיצוב של תרבות ולא תוצר של הטבוע בגנום האנושי. בנוסף לכל אלה, הכותבים מביאים ממצאים אנטומיים שונים, וכן סקירה פרימיטולוגית של קופי האדם הנוספים וניתוח התנהגותי-אבולוציוני שלהם. לצד הניתוח ההתנהגותי אבולוציוני, טוענים הכותבים לכשל נוסף הרווח בספרות המחקרית. לשיטתם, כאשר חוקרים מפרשים התנהגויות האופייניות לבעלי חיים במצב הטבע, ובתוכם קופים הקרובים לנו, החוקרים לוקים בכשל שיטתי של הימנעות מייחוס תכונות כגון חמלה ודאגה לבעלי חיים, אף כשזה הפירוש המתאים יותר.

בסקירת הממצאים ההתנהגותיים הכותבים מקדישים חלק נכבד להצבעה על כשלים במונוגמיה כיום, שאינם נמצאים בהלימה עם התזה שמונוגמיה היא המצב הטבעי של המין האנושי. עוד מראים הכותבים כי אישושים לכאורה לנכונותו של המודל הסטנדרטי אינם עומדים במצבים חברתיים ייחודיים, תוך הפנייה למחקרים שנעשו על תהליכי חברות בקבוצות בענפי ספורט מסוימים. ממצאים אלה הראו כי הפרטים בהם מפסיקים לחשוב על עצמם כאינידיבידואלים, שמים את טובת הקבוצה לפני טובתם האישית ואף יוצרים זיהוי ביניהן, ורואים בהצלחת חבריהם לקבוצה כהצלחה שלהם, אף כשמדובר במה שנתפס אצלם כהצלחה מינית.

בהדגמת התנהגויות בחברות ציידים-לקטים בנות ימינו, מצביעים הכותבים על קיומה השיטתי של האמנה במה שמכונה "partible paternity" (אנ') (אבהות מחולקת). לפי האמנה זו, האופיינית לשבטי ציידים-לקטים נעדרי קשר ביניהם, התכונות הביולוגיות של הוולד אינן תוצר של אב אחד, אלא של מטען תורשתי משולב של כל מי שהיו שותפים ביצירתו. ככל שהאמנה זו אוניברסלית למין האנושי, הרי שהיא מקעקעת את המודל הסטנדרטי, המתבסס על ההנחה שהפרטים מבקשים למקסם את סיכוייהם להעביר את מטענם הגנטי האינדיבידואלי מתוך מודעות לפריכותה של האבהות המחולקת מבחינה ביולוגית. כך למשל, על-פי המודל הסטנדרטי, הגבר רגיש לסממנים של חוסר נאמנות מינית של האישה, שכן הדבר עלול למנוע את העברת המטען הגנטי שלו. ואולם, אם הגבר מאמין שאבהות מחולקת, הרי שממילא אין סכנה כזו בנמצא; אדרבא: מגוון התכונות הטובות משפר את סיכויי צאצאיו לשרוד. עוד מראים הכותבים כי בחברות אלה, כל גילוי של אינדיבידואליזם אנטי-חברתי מוקע, ומדווחים על נטייה של הפרטים לראות עצמם כחלק מהקהילה.

לעניין הממצאים האנטומיים, הכותבים מראים, למשל, כי אשכיו של הזכר האנושי נמצאים מחוץ לגופו, מה שהופך אותו לפגיע יותר, אך מאפשר לו לקיים יחסי מין מספר פעמים ברציפות. עוד מסבירים הכותבים כי איבר המין הגברי במין האנושי גדול במיוחד ביחס לקופי אדם דומים, מה שמתאים פחות למין המתאפיין במערכות יחסים מונוגמיות. איבר מין מוגדל אף מתיישב עם הטענה שיחסי המין לא היו מונוגמיים בשל ההיגיון של ברירה טבעית, שכן הפרטים בעלי איבר המין הגדול יותר היו בעלי הסיכוי הטוב ביותר לעבר את האישה. בנוסף לטענה זו, מוסיפים הכותבים סקירה השוואתית אמפירית של מספר קופי אדם, ומציגים מגמה שככל שמין הקוף מתאפיין במיניות מונוגמית יותר, כך איבר מינו קטן יותר, שכן אין הוא נדרש להתחרות בזכרים אחרים להעברת מטענו הגנטי. בסקירתם ההשוואתית, מראים הכותבים מגמה דומה גם ביחס לביוץ הסמוי (מצב שבו לא ניתן לדעת מתי הנקבה מבייצת ולכן פורייה) המאפיין את המין האנושי, וכן ליכולתם של פרטים אנושיים לקיים יחסי מין לכל אורך המחזור החודשי של האישה וכן במהלך חודשי ההיריון, בניגוד לאופייני במינים שמיניותם מונוגמית.

בהשוואתם לקופי אדם אחרים, מראים הכותבים כי ככל שמין קוף האדם חברותי יותר, מפותח יותר שכלית וקרוב לאדם גנטית, כך נטייתו למערכת יחסים מונוגמית קטנה. עוד מביאים הכותבים אבחנות בין התנהגויות שונות של שימפנזים באזורים מסוימים, ושופכים אור על מין קוף-אדם המכונה "בונובו" או "שימפנזה ננסי", אף שהוא נפרד מהשימפנזים, וקרוב אלינו גנטית יותר מהם. הכותבים מבססים טענה כי בעוד שהשימפנזים מתאפיינים בכוחנות, באגרסיביות ובפתרון סכסוכים בכוח, קופי הבונובו משתמשים במין ככלי לשמירה על לכידות קבוצתית ופותרים את סכסוכיהם באמצעים חברתיים ומיניים. עוד טוענים הכותבים כי בעוד שנכתב רבות על מחקר השימפנזים ומסקנות העולות ממנו על חקר טבע האדם, הרי שקופי הבונובו נדחקו לקרן זווית, משל היו בלתי רלוונטיים. זאת, חרף שלל תכונות המשותפות לקופי הבונובו ולהומו ספיינס אך אינן משותפות לשימפנזים, ההופכות את הבונובו לטענתם לדוגמה לא פחות טובה להשוואה. הכותבים אף מפנים למגוון ההתנהגויות המאפיינות שימפנזים בסביבות חיים שונות, ולנטיית המחקר להתעלם ממגוון זה.

הכותבים טוענים שבחירת בן הזוג בתקופה שקדמה למהפכה החקלאית לא הייתה מושא לתחרות ולא עברה קומודיפיקציה. עוד טוענים הכותבים כי לעניין הברירה הטבעית, תחרות ביכולת ההזרעה הפכה מרכזית יותר מאשר ברירה מינית. הכותבים מסיקים על בסיס אלה שהמודל הסטנדרטי, וכן האמנות פופולריות לגבי טבעו של המין האנושי בכלל, שגויות.

המודל הסטנדרטי

תמצית/הפשטה: על-פי המודל הסטנדרטי, באופן אוניברסלי, בכל חברה אנושית, ולכל אורך התקופות, גברים סחרו באמצעים, מזון, מקלט, הגנה וכו', בתמורה לנאמנות מינית של נשים.

המודל הסטנדרטי למיניות המין האנושי המוצג בספר מתיימר להקיף את המקובל בספרות המקצועית שכותבי הספר מבקשים לבקר. לשיטתם, המודל הסטנדרטי עובד באופן הבא:

זכר ונקבה בוחנים את הערך הזוויגי (mate value) של הפרטנר שלהם בהתבסס על יכולותיהם וצורכיהם.

כך, הזכר מחפש סימנים לכך שהנקבה צעירה, פורייה ובריאה, נעדרת ניסיון מיני קודם, וכן בעלת סיכוי גבוה לנאמנות מינית בעתיד. במילים אחרות, הערכתו מתמקדת בחיפוש אחר בת זוג בריאה ופורייה עם פוטנציאל להביא הרבה ילדים שיישאו את מטענו הגנטי, מבלי שתביא ילדים שאינם שלו שאותם יצטרך לכלכל.

הנקבה, לעומתו, תחפש סימנים לעושר (או לפחות אינדיקציות לעושר עתידי), מעמד חברתי, בריאות פיזית, וסבירות שהזכר יישאר בסביבתה וידאג לילדיהם. בן הזוג שלה חייב לרצות ולהיות מסוגל לספק את צרכיה החומריים (במיוחד במהלך ההיריון וההנקה) ואת צורכיהם של ילדיהם (מה שמכונה גם "Male Parental Investment", או MPI, דהיינו, השקעה-הורית-זכרית (אנ')).

הזכר והנקבה בוחנים איש את רעותו, מזדווגים ויוצרים יחידה זוויגית מונוגמית. לאחר ההזדווגות, הנקבה תהיה רגישה לאינדיקציות שהזכר שוקל לעזוב (ובתוך כך תהיה ערה לסימני חוסר נאמנות שעניינם אינטימיות עם נקבות אחרות, שיסכנו את הגישה שלה למשאביו ולהגנה שלו), וזאת בזמן שתיטה לא לעמוד במחויבויותיה שלה (במיוחד כשהיא לקראת שלב הביוץ) ותערוג לרומן חפוז עם זכר עדיף גנטית על פני בן זוגה.

הזכר לעומתה יהיה רגיש לסימנים של חוסר נאמנות מינית (שתסכן את הוודאות האבהית שלו ביחס לילדיו), תוך ניצול הזדמנויות מיניות קצרות טווח עם כמה שיותר נשים אחרות (שכן זרעו מיוצר בקלות ובשפע).

בהתנהגות אנושית, כותבי הספר טוענים שהם "לא רואים [התנהגות מינית המאפיינת את המין האנושי נכון להיום] כיסודות של הטבע האנושי, אלא כהתאמות לתנאים חברתיים – שרובם הגדול נוסד עם המהפכה החקלאית לפני לא יותר מעשרת אלפים שנה".

טענות ביחס לטבע האנושי מעבר לתחום המיני

הכותבים נוקטים בעמדה רחבה שמשתרעת מעבר להתנהגות המינית של המין האנושי. לשיטתם, אנשים באופן כללי הרבה יותר שוויוניים ובלתי-אנוכיים משנהוג לחשוב. עוד מסבירים הכותבים כי לשיטתם אנשים נוטים להשתמש בכוח "כשיש על מה להילחם, אך במהלך רוב ההיסטוריה לא היה (על מה להילחם)".

במהלך הספר הכותבים מצביעים על היעדר הבחנה בספרות בין נטייה לאלימות פנים-אנושית לבין צייד, על משוא פנים בפירוש תכונות של חיות אחרות כחמלה ועל נרטיב שולט שמונע הסתכלות נכוחה על המציאות. עוד מסבירים הכותבים כי הספרות מדגישה יתר על המידה קריקטורה של התנהגות שימפנזים, בעודה מתעלמת מהתנהגות קופי הבונובו וכן מהעושר של התנהגויות הרווחות בקרב קהילות שימפנזים שונות.

הכותבים מסבירים במהלך הספר שהנטייה לשותפות אינה מבוססת על אצילות המין האנושי, אלא היא התפתחה משום שזו הייתה הדרך הטובה ביותר לחלק סיכונים בחברה טרום-חקלאית, ומי שהראה התנהגות לא שיתופית הוקע באופן אלים.

הכותבים נמנעים מנקיטת עמדה בדיון המוסרי בשאלה האם מונוגמיה היא מצב רצוי בחברה מודרנית, אך מסבירים שלדעתם מוטב שאנשים יהיו מודעים להיסטוריה ההתנהגותית של המין האנושי, כדי שבחירתם תהיה מיודעת יותר, וכן על-מנת למנוע תחושות קשות ביחס לדברים שהם בסך הכל נטיות טבעיות.

ביקורת

כשישה שבועות לאחר פרסומו, Sex at Dawn נכנס לרשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, ונשאר שם במשך כשלושה שבועות.

חרף קיומה של ביקורת אקדמית משמעותית על המחקר, הסקת המסקנות וטענות הספר, הספר זכה לשבחים ממבקרים חוץ-אקדמאים רבים בתקשורת, וכן להתייחסויות חיוביות רבות ממבקרים אקדמיים.

בעל הטור בסקסולוגיה Dan Savage שיבח את הספר וכתב: "Sex At Dawn is the single most important book about human sexuality since Alfred Kinsey unleashed Sexual Behavior in the Human Male on the American public in 1948."

Kate Daily מה-Newsweek שיבחה אף היא את הספר, וכתבה כי:

"This book takes a swing at pretty much every big idea on human nature: that poverty is an inevitable consequence of life on earth, that mankind is by nature brutish, and, most important, that humans evolved to be monogamous. ... [Sex at Dawn] sets out to destroy almost each and every notion of the discipline, turning the field on its head and taking down a few big names in science in the process. ... Funny, witty, and light ... the book is a scandal in the best sense, one that will have you reading the best parts aloud and reassessing your ideas about humanity's basic urges well after the book is done... Ryan and Jethá do an admirable job of poking holes in the prevailing evo-psych theories and are more apt to turn to biological, rather than psychological, evidence. That doesn’t mean their thesis is bulletproof. But it does mean there’s a lot of value in reconsidering basic assumptions about our beginnings that we widely accept today as gospel."

Peter Sagal, מגיש רדיו ב-NPR (National Public Radio) בחר בספר בתור הספר הטוב ביותר לשנת 2010.

הבלוגר לענייני מדע Kevin Bonham הגיב באופן חיובי בספר. הוא כינה את הטיעון של הכותבים לפיו "חברות קדם-חקלאיות נהגו יחסי מין מגוונים בין מספר רב של פרטים" כ"משכנעת" ומבוססת כדבעי. ברם, Bonham הזהיר את קוראיו שהוא לא יכול להיות בטוח שהכותבים אינם לוקים בכשל מסוג קטיף דובדבנים בבחירתם דוגמאות שמצדדות במסקנות שלהם. הכותב (Christopher Ryan) טען מנגד כי הביקורת תוקפות דחליל, שכן הדוגמאות שהובאו נועדו להפריך את המודל הסטנדרטי, המחויב לאוניברסליות.

אף שעיקר הביקורת בתקשורת הייתה חיובית, היו גם עיתונאים שביקרו את הספר. כך, Megan McArdle מ-The Atlantic ביקרה את הספר בבלוג שלה. היא כתבה כי:

"it reads like an undergraduate thesis—cherry-picked evidence stretched far out of shape to support their theory. The language is breathless rather than scientific, and they don't even attempt to paper over the enormous holes in their theory that people are naturally polyamorous."

הכותב טען מנגד כי הביקורת שמחקרו לוקה בקטיף דובדבנים היא טיעון איש קש, שכן הדוגמאות שהובאו נועדו להפריך את המודל הסטנדרטי, המחויב לאוניברסליות.

בניגוד לקבלתו בתקשורת הפופולרית, הקהילה המדעית ברובה דחתה את הספר. כריסטופר ראין ניסה במקור להוציא את הספר לאור בOxford University Press, אך זה לא עלה בידו לאחר שהספר כשל בשלב ביקורת העמיתים. כותב הספר הסביר כי התגובה הראשונה בביקורת העמיתים הייתה חיובית מאוד, אך השנייה הייתה דחייה מוחלטת. עם זאת, הכותב טען כי הביקורת לא הייתה הוגנת, ולצורך כך הצביע על הטענה שעלתה בביקורת כי אין אף קוף-אדם שהמיניות שלו מתאפיינת בפוליגמיה, בניגוד לעובדה שקופי הגורילה מתאפיינים ככאלה.

מלומדים רבים היו ביקורתיים כלפי המתודולוגיה של הספר ומסקנותיו. כותבים בעלי מומחיות בתחומים הקשורים לספר (אנתרופולוגיה, פרימטולוגיה, פסיכולוגיה אבולוציונית, סקסולוגיה וביולוגיה) הגיבו לספר בבלוגים אישיים, בתקשורת הפופולרית וכן בכתבי עת אקדמאיים. מנגד, טען הכותב כי חלק מהביקורות היו לא ענייניות. כך, האנתרופולוגית הלן פישר, שבספר נמתחת ביקורת על כתיבתה, השיבה לו בהתכתבות ביניהם כי "my ideas are my babies" וכי עליה להגן עליהם בלא קשר לממצאים.

הביקורות הפרימטולוגיות המרכזיות כלפי הספר היו שקופי הבונובו שונים מבני אדם בכך שאינם אלימים, ושחברות ציידים-לקטים אכן נהגו להילחם ביניהן. בתוך כך, מוזכר כי מעולם לא נצפה בונובו הורג בונובו אחר או מבצע אונס. מנגד, טענו הכותבים כי עצם העובדה שהבונובו שונים לא אומר שלא ניתן להשתמש בהם כדוגמה, ושהטענה בספר לא הייתה שהבונובו הוא המודל האולטימטיבי, אלא שהוא רלוונטי בדיוק כפי שחקר התנהגות שימפנזים רלוונטי, כפי שמקובל בספרות. בתוך כך, הוזכרו תכונות רבות שמשותפות לקופי הבונובו ולבני אדם, אך לא לשימפנזים. לגבי הטענות לגבי הציידים-לקטים, טענו הכותבים כי העובדה שראוי להתייחס לנהגים המיניים של חברות ציידים-לקטים, לא משליכה לגבי הפרופוזיציות האנושיות ביחס לאלימות והדרך שבה יש לחקור אותן. בתוך כך, טענו הכותבים כי לאנשים קושי טבעי עם אלימות, וכן כי במצבים שונים לאנשים תהיה נטייה לאלימות ובמצבים אחרים לא. עוד טענו הכותבים כי הנטייה לאלימות אכן הייתה מופחתת בתקופה זו, חרף הממצאים על אלימות של ציידים-לקטים.

טענה נוספת הייתה כי הכותבים התייחסו לחברה מסוימת כמייצגת ציידים-לקטים ביחס להתנהגותם המינית, אך לא ביחס לנטייה לאלימות/מלחמות. הכותב הגיב כי המתח מדומה, שכן התנאים שמביאים לאלימות שונים מהתנאים שמביאים להתנהגות מינית שונה.

הספר קיבל בשנת 2011 את פרס Ira and Harriet Reiss Theory Award מהקהילה למחקר מדעי של המיניות. בנוסף, הספר הוכרז כספר השנה על-ידי ה-Sex Therapy and Research.

אף בקרב האקדמאים, היו כאלה שדיברו בשבחו של הספר. פרופ' Barbara J. King (אנתרופולוגיה) כתבה ..."lapses do mar more than one passage in the book. Yet on balance, Sex at Dawn is a welcome marriage of data from social science, animal behavior, and neuroscience."

חוקרים נוספים שיבחו את היצירתיות וחיבור המקורות השונים במחקר, סגנון הכתיבה הקולח וכן ביקרו את הטענה שמסקנות החוקרים אינן מבוססות כדבעי. בין המלומדים החשובים שפיארו את הספר ומסקנותיו ניתן למנות את Sarah Hrdy, Dan Savage, ו-Frans deWaal.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של Sex at Dawn
• Sex at Dawn, באתר OCLC (באנגלית)