אנכרוניזם

אָנַכְרוֹנִיזְם (באנגלית: Anachronism, בעברית: מַעְתַּק זְמַן) הוא כשל כרונולוגי, דהיינו כשל בתיארוך. מקור המילה ביוונית: ana פירושו "כנגד" ו-chronos פירושו "זמן", כלומר משהו שאיננו בזמנו הנכון. למשל, אם במחזה אודות תקופת האימפריה הרומית אדם מתואר כמשתמש במחשב, הרי שהמחשב הוא אנכרוניזם.

סוגי אנכרוניזם

ישנם מספר סוגי אנכרוניזם: פאראכרוניזם (Parachronism) ופרוכרוניזם (Prochronism) ומטאכרוניזם (Metachronism).

פארכרוניזם (Parachronism)

פאראכרוניזם (מהיוונית: παρά – "בצד", χρόνος – "זמן") , בעברית: מַעַתָּק לֶעָבָר, הוא פריט או רעיון שמופיע בתקופה מאוחרת יותר מזו שבה היה רווח, כלומר: מתאחר. זהו כל דבר שמופיע בתקופה שאינה תקופתו הטבעית, אך לא באופן בלתי אפשרי. למשל, עגלה הנמשכת בידי סוס על כביש מהיר. שימוש זה מקובל גם לתיאור דבר מיושן, שאבד עליו הכלח.

הפרכרוניזם עשוי להיות חפץ, ביטוי לשוני, טכנולוגיה, רעיון פילוסופי, סגנון מוזיקלי, חומר, מנהג או כל דבר אחר שהיה מקושר לתקופה מסוימת, וכיום נראה חריג או מיושן. לעיתים מדובר בדברים שהיו נפוצים בעבר אך כיום נחשבים למוזרים או בלתי הולמים – כגון טכנולוגיה מיושנת, אופנה שחלפה מן העולם או ביטויים לא עדכניים.

פרוכרוניזם (Prochronism)

פרוכרוניזם (מהיוונית: πρό – "לפני", χρόνος – "זמן"), בעברית: מַעַתַּק לֶעָתִיד או הָטְרָמָה הופעה מוקדמת מדי של דבר מה, כלומר מצב של אנכרוניזם בלתי אפשרי – כזה שטרם הומצא או נוצר באותה תקופה, ולכן לא יכול היה להתקיים בה כלל הוא ייחוס זמן מוקדם מדי לאנכרוניזם. למשל תיאורהּ של דמות היסטורית בת המאה ה-15, כאשר היא עונדת על ידה שעון דיגיטלי.   

דוגמות לפרוכרוניזם כוללות:

• ביטוי לשוני שטרם נטבע
• פילוסופיה שטרם נוסחה
• גזע של חיה שטרם התפתח או שטרם בוית
• שימוש בטכנולוגיה מוסד חברתי או שיטה שטרם נוצרה.

מטאכרוניזם (Metachronism)

מטאכרוניזם (מהיוונית: μετά – "אחרי", χρόνος – "זמן") מתאר מצב שבו חפץ או רעיון מאוחר יותר מוצג בתוך הקשר מודרני, באופן שעשוי להיראות לא מתאים.

למשל, הצגה של אדם בימינו כשהוא חובש כובע צילינדר או כותב בעט נוצה תיחשב למטאכרוניסטית – כלומר, שימוש בפרטי תרבות ישנים בתוך הקשר עכשווי שאינו טבעי להם.

שימושים באנרכוניזם

תארוך של טקסטים עתיקים

היסטוריונים וחוקרי ספרות משתמשים באנכרוניזם כדי לנסות לתארך טקסטים עתיקים שמקורם לוט בערפל.

לדוגמה חוקרים רבים סבורים כי בספר בראשית יש היבטים אנכרוניסטים. לדוגמא הפלישתים עוד לא הגיעו לארץ ישראל בתקופה המתאורת, וכך גם ביות הגמל התרחש רק בתקופה מאוחרת יותר. לפיכך הגיעו החוקרים למסקנה כי דמוית האבות בתורה הן דמויות מיתולוגיות דוגמה נוספת לאנכרוניזם בתורה מופיעה בתיאור העיר חרן, שממנה, לפי המסופר בבראשית, יצאו אברהם ויעקב. חרן שוכנת בצפון סוריה, ובספר בראשית היא מכונה גם "ארם נהריים". אולם, על פי חוקר המקרא ישראל קנוהל, הארמים החלו לשלוט באזור רק במאה ה-10 או ה-9 לפנה״ס – תקופה מאוחרת לזו שבה מתרחשת עלילת סיפורי האבות. בעת כתיבת הטקסט, ככל הנראה במאה ה-8 לפנה״ס, הייתה העיר כבר בשליטת הארמים. מסיבה זו גם מתוארים לבן ובני משפחתו כ"ארמים" – תיאור שהוא למעשה אנכרוניסטי.

קנוהל עצמו, בספרו מאין באנו, מסכים כי סיפורי המקרא מכילים היבטים אנרכוניסטים וכי הם אכן נכתבו מאות שנים לאחר הזמן המתואר במקרא עצמו. לדבריו גם בשירת הומרוס יש היבטים אנכרוניסטים. הומרוס מתאר לדוגמה לוחמים המשתמשים בשתי חניתות, שיטת לחימה שהתפתחה רק במאה ה-9 לפני הספירה, גם הפיניקים המופיעים בסיפוריו הופייעו בים האיגאי במאה זו, זמן רב אחרי גיבוריו סיפוריו. קנוהל הוא טוען כי בשני המקרים קיום האנכרוניזם אינו מעיד בהכרח כי אין לדברים יסוד היסטורי כלשהו. בשני המקרים הדבר מעיד על מועד כתיבת הדברים אך אין נובע מכך בהכרח שאין לדברים יסודות היסטוריים. לצד זה הוא מציג בספר פרשנות שונה מהפרשנות המקראית , לפיה מקורות עם ישראל הגיעו ממספר קבוצות אתניות שרוסקו ונדדו בעקבות משבר תקופת הברונזה המאוחרת - חלקם הגדול כנעני, חלקם מאזור מצרים וחלקם מאזור סוריה, ואלו התגבשו יחד הן כעם והן כדת לאחר תקופה זו.

כשגיאה בכתיבה אקדמית ופוליטית

בכתיבה אקדמית, אנכרוניזם נחשב לשגיאה מתודולוגית שאין לה מקום. אנכרוניזם שכזה יכול להיות, למשל, ייחוס מושג מסוים לתקופה מוקדמת יותר בטרם נעשה בו שימוש. כגון הגדרת עליית מגורשי ספרד כגל הגירה ציוני, שכן מושג הציונות אינו רלוונטי למאה ה-15. דוגמה אחרת יכולה להיות התייחסות למערכת החברתית-כלכלית של בני האינקה כצורה מוקדמת של קומוניזם, שכן התורה הקומוניסטית מתמקדת בתנאי העבודה והייצור שהיו קיימים במאה ה-19 באירופה, ולא במאה ה-15 בדרום אמריקה. עם זאת, הגבולות אינם ברורים. למשל יש הטוענים שייחוס מחשבה פמיניסטית לכותבת בת המאה ה-12 הוא אנכרוניזם, בעוד שמיעוט מהחוקרים טוענים שתובנות על הקיום האנושי ישׂימות בכל זמן ובכל תרבות.

אנאכרוניזם מוסרי

שיפוט העבר לפי נורמות של ההווה – היא תופעה המכונה לעיתים אנאכרוניזם מוסרי (moral anachronism). בניגוד לסוגי אנרכוניזם אחרים, אין מדובר בשגיאה עובדתית, אך הוא עלול להוות שגיאה בפרשנות היסטורית או בהבנה תרבותית.

לדוגמה הספר הרפתקאותיו של האקלברי פין של מארק טוויין מציג את תפיסת העבדות של השחורים שהיתה במדינות הדרום ומבקר אותה בצורות שונות. לדוגמא לקראת סוף הספר, גיבור הספר, פין מגיע למסקנה כי הוא אדם נורא ואיום, ושככל הנראה הוא יגיע לגיהנום, משום שהוא עוזר לעבד נמלט. בחלק אחר של הספר טווין מציג כיצד בעיני אנשי הדרום , למרות היותם בעלי אמונה נוצרית הדוקה והקפדה על מצוות רבות, אינם מצליחים להכליל את השחורים כבני אדם תפיסות זו שונה לגמרי מהתפיסה המודרנית שבה התנגדות לעבדות היא הנורמה. למרות שהספר מבקר את העבדות יש כיום אנשים הטוענים כי יש להחרים אותו משום שלדעתם הוא מציג בצורה משפילה את השחורים.

אנאכרוניזם מוסרי יכול להיות בעייתי ממספר סיבות:

• הקשר היסטורי חסר – כאשר שופטים דמויות או חברות מהעבר לפי ערכים בני-זמננו, מתעלמים מההקשר התרבותי, הפוליטי והחברתי והכלכלי שבו פעלו. זה עלול להוביל לעיוותים בהבנת מניעיהם או מעשיהם.
• פשטנות מוסרית – גישה כזו עלולה להוביל להכללות שיפוטיות, למשל: "כולם אז היו רעים/פרימיטיביים/לא מוסריים", בלי להבחין בין השקפות שונות שהתקיימו גם אז.
• פוגעת בדיון ביקורתי עמוק – במקום להבין איך ולמה ערכים השתנו עם הזמן, מתקבעים בשיפוט נחרץ שמונע בירור אמיתי.

לדוגמה, שיפוט היסטורי של נישואי קטינים לפי ערכים מודרניים הוא לעיתים אנכרוניסטי, שכן הוא מתעלם מההקשרים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים שבהם התופעה התקיימה. היום אנו רואים נישואי קטינים כהפרה חמורה של זכויות הילד, ולעיתים קרובות ככפייה מינית. לכן, קל לשפוט תופעה זו בהיסטוריה כבלתי מוסרית באופן חד־משמעי — אך גישה זו עלולה להתעלם מההקשרים החברתיים והכלכליים שהובילו לתופעה. בחברות חקלאיות או מסורתיות, נישואין בגיל צעיר נחשבו לאמצעי לגיבוש בריתות משפחתיות, הבטחת ביטחון כלכלי לבנות, ולעיתים אף להגנה על עתידן ועל עתיד ילדיהן – ולאו דווקא לפגיעה בהן. תוחלת החיים הנמוכה, היעדר מוסדות רווחה והגבלות על השכלת נשים יצרו תנאים שבהם נישואין מוקדמים נתפסו כהכרח חברתי. הבנת ההקשר ההיסטורי אינה הצדקה לתופעה, אלא מאפשרת פרשנות עשירה ומדויקת יותר של המציאות ההיסטורית.

שיפוט מוסרי של מוסד העבדות לפי ערכים בני-זמננו עלול להיות אנכרוניסטי, משום שהוא מתעלם מההקשר החברתי-כלכלי שבו התקיים. ברבות מהחברות בעת העתיקה – כמו יוון, רומא, או המזרח הקדום – עבדות לא נתפסה כעוולה מוסרית, אלא כבסיס הכרחי לכלכלה, לחקלאות, ולמעמד החברתי. בעל עבדים שהיה משחרר את עבדיו עלול היה להיתפס כמי שמפר את הסדר החברתי, מאיים על ביטחונו הכלכלי ואף פוגע ביציבות הפוליטית. הבנת ההקשר הזה אינה מצדיקה עבדות, אלא מסייעת להבין מדוע מוסד זה היה כה מושרש – וכמה רדיקלי היתה הפעולה של התנועה לביטול העבדות.

אנאכרוניזם יכול להיות לגיטימי, בדיון מוסרי עכשווי – כאשר המטרה היא ללמוד לקחים מוסריים מהעבר, או לבחון את שורשי עוולות היסטוריות (כגון עבדות, גזענות, שוביניזם), השוואה לערכים מודרניים יכולה להיות מוצדקת כחלק מתהליך מוסרי עכשווי. אנכרוניזם כזה יכול לשמש לצורכי ביקורת או חינוך מוסרי – למשל, כשבוחנים איך עוולות בעבר התקבלו כנורמה (נניח הצדקת העבדות), ומנסים לשאול אילו עוולות היום עלולות להתקבל כך.

לכן אנאכרוניזם מוסרי אינו שגיאה עובדתית, אבל היא עלולה להיות שגיאה מתודולוגית או פרשנית, אם לא מודעים לפער התרבותי וההיסטורי שבין תקופות. היסטוריונים שואפים להבין את העבר "כפי שהיה", בעוד שפילוסופים מוסריים עשויים לרצות לדון בו "כפי שאנו רואים אותו היום" — שתי גישות שונות, שיש ליישם אותן בזהירות.

כהשאלה

בהשאלה, משתמשים בביטוי זה לתיאור מוסדות וארגונים מיושנים שכביכול קיימים בזמננו. לדוגמה, משרד שמשתמש בשנת 2020 במחשבים עם מערכת הפעלה Windows 98, הוא אנכרוניסטי. פסיכיאטר שעדיין מאמין בשנת 2020 שאוטיזם נגרם בשל אי גילוי של רגשות האם לתינוק (תאוריה שנשללה כבר בשנת 1950), הוא רופא אנכרוניסטי.

קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.