אבן גולל

ערך זה עוסק באבן גולל. אם התכוונתם למשמעות הלכתית, ראו טומאת גולל ודופק.

אבן גוֹלֵל היא שיטה לחסימת מערות-קבורה ופתחים צרים אחרים.

אבני גולל במערות קבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרתה של האבן היא מניעת חדירתם של בעלי חיים ומבקרים לא רצויים אל תוך מערכת הקבורה.

בארץ ישראל, בקבורה מתקופת בית ראשון נפוצות אבני גולל רבועות המותאמות כ"פקק" לפתח מערכת הקבר החצובה בסלע. גם כאשר אבן הגולל אינה קיימת בשטח ניתן לזהות שהמערה נאטמה באבן לפי סיתות שפת פתח המערה. מערות מסוג זה ניתן לראות במורדות כפר השילוח, מול עיר דוד.

בקבורה מתקופת בית שני ניתן למצוא אבני גולל עגולות הנעות על-גבי מסילה ואוטמות את הפתח. האבן הייתה גדולה וכבדה, כך שעל מנת להזיזה ממקומה נדרש מאמץ משותף של כמה אנשים, דבר שיועד להקשות על שודדים ונוודים. קברים עם אבני גולל כאלה ניתן לראות בחורבת מדרס, במערת קבורה שמורה ב"כביש ג'וערה" (6954), ליד הצטלבותו עם כביש 66 ובקברי המלכים בירושלים. נפוצות אגדות אודות מנגנונים מיוחדים לגלילת אבני הגולל הכבדות, אולם לא נמצאו כל ממצאים המעידים על מנגנונים כאלה.

פרט לחסימה פיזית מפני כניסת מזיקים, מטרה נוספת של אבן הגולל היא מניעת יציאת הטומאה. המשנה, מסכת אהלות, פרק ט"ו, משניות ח'–ט' מלמדת שעצמים שונים יכולים לשמש כגולל לקבר על-מנת למנוע את יציאת הטומאה, אולם אבן אינה מקבלת טומאה ובכך יתרונה בנושא זה (ראו גם משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת מת, פרק ו').

שימוש באבני גולל לצורכי ביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדות לשימוש באבני גולל לצורכי ביטחון ניתן למצוא בתקופה הרומית בארץ ישראל. בעת מרד בר כוכבא שימשו אבני גולל לסתימת מערכות המסתור של המורדים.

אבן גולל לצורכי ביטחון בבית הכנסת העתיק בסוסיא

באתרי חפירה רבים בישראל, בעיקר באתרים באזור ההר מהתקופה הביזנטית בארץ ישראל, התגלו אבני גולל גדולות ומסילות לגלגולן בפתחי בנייני ציבור (כגון בתי כנסת)^[1]. חצר המבנה הייתה מוקפת בחומה יציבה ובעלת פתח יחיד וצר יחסית, במפתן הפתח הותקנה מסילה ובצדי הפתח עוצבו מגרעות בחומה ובהן הייתה נתונה אבן גולל. הדבר איפשר את סגירת המקום באופן בטוח כאשר אינו בשימוש, דבר שאיפשר אחסון דברי ערך בתוכו. פתיחת האבן יכולה הייתה להעשות רק במשותף, דבר שמנע חדירה למקום על ידי בודד. הדבר איפשר גם יצירת מקום כינוס בטוח לאוכלוסיית היישוב, כאשר האזרחים יכלו להימלט אל בית הציבור ולסגור עצמם בתוכו כדי להתבצר מפני אויבים.

ביטויים בשפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשאלה - חתימת דבר מה באופן סופי, קבורתו של הדבר: "בהתחלה עוד ניסה לחפש את שפרה, אך כמנהג אנשים צעירים נואש והניח אבן גולל כבדה על זכרונה וחזר לחייו." (מתוך הסיפור "שפרה" מאת הגולש יועזר, התפרסם באתר קולמוס-נט (אורכב 17.12.2007 בארכיון Wayback Machine)).

נסתם עליו הגוֹלֵל, לאמור - מת ונקבר באופן סופי ואבן הגולל נסגרה על-פי המערה (לפי בבלי, שבת, דף קנ"ב ע"ב:"כל שאומרים בפני המת יודע עד שיסתם הגולל"). בהשאלה - כל דבר שמת ונקבר באופן סופי. למשל: "הדרישה היא שהמתווך יהיה הגורם היעיל. לפיכך, לא תמיד די ביצירת הקשר הראשוני בין הצדדים, בפרט כאשר ישנה מעורבות של גורמים נוספים אשר סייעו לחדש את הקשר העסקי שכביכול נסתם עליו הגולל". (פסק דין של בית משפט השלום ירושלים, א 008856/01)