לדלג לתוכן

אדולף כרמיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדולף כרמיה
Adolphe Isaac-Jacob Crémieux
אדולף כרמיה
אדולף כרמיה
לידה 30 באפריל 1796
נים, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בפברואר 1880 (בגיל 83)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Isaac Jacob Crémieux עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפתצרפת צרפת
מקום קבורה בית הקברות מונפרנאס עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • Faculté de droit d'Aix-en-Provence
  • Paul Cézanne University עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת
1843–1845
(כשנתיים)
Olry Worms de Romilly
Max-Théodore Cerfbeer
נשיא כל ישראל חברים
1863–1880
(כ־17 שנים)
Salomon Goldschmidt
סנטור לכל החיים
1875–1880
(כ־5 שנים)
שר המשפטים
1848
Michel Pierre Alexis Hébert
Eugène Bethmont
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תיאור חגיגות חתונת היובל לכרמיה, חבצלת, 1875

אדולף יצחק-יעקב כְּרֶמְיֶה (צרפתית: Adolphe Isaac-Jacob Crémieux‏; 22 באפריל 17969 בפברואר 1880, פריז) היה מדינאי צרפתי-יהודי שכיהן כשר המשפטים של צרפת.

כרמיה נולד בעיירה נים, במחוז גאר שבצרפת. מוצא משפחתו היה מיהודי האפיפיור שישבו בעיר קרפנטרה. אביו היה סוחר במשי. בתקופת הקיסרות של נפוליון למד משפטים בפריז, ובשנת 1817 שב לנים והחל לייצג קורבנות של רדיפה פוליטית ואפליה דתית, במיוחד יהודים. כרמיה נמנה עם פעילי השמאל הצרפתי, ובהדרגה עלה מעמדו בחוגים הליברליים.

ב-1840 פעל עם משה מונטיפיורי למען העצורים בעלילת הדם בדמשק. ב-1842 נבחר כציר בפרלמנט והיה לאחד הפעילים המרכזיים של אופוזיציית השמאל. בהמשך הושם במאסר על פעילותו זו.

כרמיה היה פעיל מאוד בנושא ביטול שבועת היהודים, שבוטלה לבסוף ב-1846.

בשנת 1848, לאחר שהודח המלך לואי פיליפ מכיסאו וקמה הרפובליקה השנייה, התמנה כרמיה לשר המשפטים הצרפתי. באותה שנה הודיע כרמיה על ביטול העבדות בקולוניות הצרפתיות.

ב-1860 נמנה עם מייסדי חברת כל ישראל חברים (אליאנס) שמטרתה הייתה עזרה ליהודים שהופלו על רקע דתי ונפגעו זכויות האזרח שלהם. כרמיה החזיק בתפקיד נשיא החברה עד מותו. במסגרת תפקיד זה עבר כרמיה בארצות אירופה ופעל למען הענקת שוויון זכויות ליהודים.

ב-1870, לאחר נפילת נפוליאון השלישי, התמנה שוב לשר המשפטים. בכהונה זו ביטל את עונש המוות למתנגדים פוליטיים. באותה שנה קיבלו יהודי אלג'יריה אזרחות צרפתית על-פי חוק חדש ביוזמתו, שקיבל את השם "פקודת כרמיה" (צו כרמיה). כרמיה נבחר כסנטור לכל חייו ובכך סיים את חייו הפוליטיים. במהלך חייו כיהן כנשיא המועצה המרכזית של יהודי צרפת. למרות יחסו הקרוב ליהודים והפעולות הרבות שנקט למענם, כרמיה נחשב ליהודי מתבולל ובניו התנצרו.

כרמיה היה פעיל בבונים החופשיים של צרפת, ביצע רפורמות, הקים את ההנהגה הארצית והיה בעל דרגה של "Souverain Grand Commandeur" במועצה הצרפתית העליונה.

על שמו קרויים רחובות שונים במושבה הגרמנית בירושלים, ליד שדרות רוטשילד בלב תל אביב, בחיפה, ובפריז.[1]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מיכאל אביטבול, תולדות האנטישמיות מכרמיה לפטן: "אנטישמיות באלג'יריה הקולניאלית 1870–1940", הוצאת מרכז זלמן שזר, 1994
  • דב קסלמן, לוחם החופש היהודי מפריז, 'סגולה' מגזין ישראלי להיסטוריה, 23–25, 2012
  • יואל בן בנימין עלק, חיי כרמיה, נדפס בממל, 1882

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדולף כרמיה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הכתוב בכרמיה - קיבוץ, ב"אתר תנועת העבודה" שגוי, ראו שיחה:כרמיה (קיבוץ)