אדית האן
 | |
| לידה |
24 בינואר 1914 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
17 במרץ 2009 (בגיל 95) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
אוסטריה, ישראל |
| מקום קבורה |
Golders Green Jewish Cemetery |
| מקום מגורים |
גולדרס גרין |
| השכלה |
אוניברסיטת וינה |
| השקפה דתית |
יהדות |
  | |
אדית האן בר (Edith Hahn Beer; 24 בינואר 1914, וינה - 17 במרץ 2009 לונדון) הייתה סטודנטית למשפטים יהודייה באוניברסיטת וינה, שנמלטה מאוסטריה בגיל 24, לאחר הסיפוח לגרמניה (אנשלוס), מצאה מקלט בגרמניה ושרדה את השואה לאחר שהתחתנה עם גרמני נאצי בשם ורנר פטר (Werner Vetter). בעלה הגרמני שמר את סודה במשך כל תקופת המלחמה. לבני הזוג, שהתגרשו ב-1947, נולדה בת, אנגלה, שהייתה ליהודייה היחידה שנולדה בבית חולים גרמני ב-1944.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נעורים באוסטריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדית האן נולדה בווינה בשנת 1914 כבת הבכורה במשפחה יהודית מתבוללת בת שלוש בנות. הוריה, לאופולד וקלוטילדה, החזיקו וניהלו מסעדה. למרות העובדה שלימודים בגימנסיה לא היו מקובלים במשפחות של מסעדנים, הצליח אחד המורים לשכנע את האב לממן לביתו את הלימודים בגימנסיה. בנעוריה גילתה האן עניין בספרות, פילוסופיה והיסטוריה והתקבלה ללא קושי ללימודי משפטים באוניברסיטת וינה. היא תכננה קריירה בתחום זה אולם הפלישה הנאצית לאוסטריה שיבשה את תוכניותיה כיוון שלא הורשתה לגשת למבחני ההסמכה. בנוסף, נשלחו האם ובנותיה ל"גטו" של וינה. אחותה, יוהנה, היגרה בנובמבר 1938 לארץ ישראל. אחותה, מריה, נישאה בדצמבר 1938 לחבר ללימודים של האן והשניים הצליחו להימלט מאוסטריה ולהעפיל לארץ ישראל בפברואר 1939. האן פנתה לאהבת נעוריה, פפי רוזנפלד, יהודי שהתנצר, והציעה שהשניים יתחתנו וינסו להימלט יחד מאוסטריה. רוזנפלד סירב להצעתה. ב-1941 נשלחה האן לתקופה של 13 חודשים לעבודות כפייה בצפון גרמניה בקטיף אספרגוס ובמפעל קרטון. האם נותרה לבדה בגטו. שבועיים בטרם חזרתה המיועדת לווינה נשלחה אמה לאושוויץ ומאז לא נודעו עקבותיה.
זהותה החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האן שבה לווינה ושם תלשה מעל בגדיה את הטלאי הצהוב, ירדה למחתרת והחלה לנדוד בין מקומות מסתור. לבסוף נחלצה לעזרתה ידידה נוצרייה, כריסטה ברן, שסיכנה את חייה ונתנה לה את מסמכיה. הידידה עצמה ביקשה מסמכים חדשים והסבירה כי ניירותיה אבדו בדנובה. האן נאלצה לעזוב את וינה ולנסוע לגרמניה, כדי שהשלטונות לא יגלו את הכפילות.
בגיל 28, בשנת 1942 לקחה האן רכבת במסמכים המזויפים למינכן. שם הציגה את עצמה כגרטה דנר (Grete Denner), אחות מתנדבת בצלב האדום.
הבעל הגרמני
[עריכת קוד מקור | עריכה]יום אחד בקיץ 1942, בעת שהאן ביקרה בגלריה לאמנות במינכן והתבוננה בציור, התיישב לידה גבר גרמני גבוה, בלונדיני, שענד צלב קרס על שרוולו. הוא הציג עצמו כוורנר פטר, חבר המפלגה הנאצית, שהיה בחופשה. הם החלו לשוחח ומאותו רגע נפגשו במשך כל יום. כעבור שבוע ימים בלבד הציע לה נישואין. האן ניסתה להניא אותו מההצעה, ואמרה כי אין זה זמן מתאים להתחתן בתקופת מלחמה. כשהדבר לא הועיל היא לחשה באוזניו את סודה הגדול והתוודתה בפניו שהיא יהודייה. בתגובה הוא חשף בפניה סוד אישי שהסתיר ממנה, הוא לא היה רווק, אלא נשוי בהליכי גירושין ואב לילד. הרומן ביניהם הסתיים בכך שבני הזוג עברו להתגורר בעיר המזרח גרמנית ברנדנבורג, שם עבד ורנר כצבעי במפעל לבניית מטוסים. בעקבות הריונה של האן החליטו השניים להנשא בשנת 1943 ובאפריל 1944 נולדה הבת אנגלה. במהלך הלידה סרבה האן לקחת זריקות הרגעה, מתוך חשש שהיא עלולה לגלות את סודה כשתהיה נתונה להשפעה סמי ההרגעה.
האן שמרה על פרופיל נמוך ככל האפשר, נמנעה מלבקר בחנויות שם הייתה צריכה להצדיע במועל יד נאצי וסירבה לתלות את תמונתו של היטלר על קירות ביתם. לבני הזוג היה מסוכן ליצור קשר עם ידידים והיו לה רק כמה מכרים בודדים.
שופטת במזרח גרמניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 1945 נעצר בעלה ונשלח על ידי הצבא הרוסי למחנה עבודה בסיביר. האן נטלה את תעודת הזהות היהודית שלה, אותה החביאה כל תקופת המלחמה בתוך עטיפה של ספר, והגישה בקשה לבית משפט מזרח גרמני לקבל בחזרה את שם נעוריה. לאחר המלחמה זכתה לקבל הכרה בלימודי המשפטים שעשתה בווינה. היא הפכה לתובעת ולאחר מכן לשופטת. לנוכח בקשותיה החוזרות ונשנות, הוחזר בעלה מן השבי הרוסי בסיביר. הוא גילה כי אשתו הפכה לאשה רבת עוצמה, שופטת במזרח גרמניה. נישואיהם התפרקו והוא שב לחיות עם אשתו הראשונה. לאחר שהשלטונות הסובייטים במזרח גרמניה הפעילו עליה לחץ לספק מידע לשירותי המודיעין נמלטה האן עם בתה ללונדון ופגשה באחיותיה, שהיגרו לשם מארץ ישראל.
בלונדון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1957 נישאה האן לסוחר יהלומים יהודי בשם פרד בר והם גידלו את אנגלה כיהודיה. השניים חיו יחד בלונדון עד פטירתו של בר ב-1984. ב-1989, 5 שנים לאחר שהתאלמנה, היא עלתה לישראל והתגוררה בנתניה. תחילה שמרה על קשר עם בעלה לשעבר בגרמניה אך אחר כך הוא נותק. בשנת 1997 מכרה בסות'ביס את אוסף המסמכים והתמונות שלה מתקופת המלחמה כדי לממן ניתוח בעיניה. שני הזוכים במכירה הפומבית תרמו את האוסף למוזיאון ארצות הברית לזכר השואה בוושינגטון. בשנת 2003 הפיקה ליז גרבוס סרט תיעודי על חייה בשם "אשתו של הקצין הגרמני", The Nazi Officer's Wife.
אדית האן נפטרה בלונדון בשנת 2009, שם חיה בשנותיה האחרונות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סיפורה של אדית האן באתר ערוץ 4 הבריטי
- הסרט
"The Nazi Officer's Wife", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) סרט תיעודי על חייה של אדית האן מלווה בקריינות של סוזן סרנדון וג'וליה אורמונד - אדית האן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
