אה"מ דאנקן (1901)
_postcard.jpg) | |
| גלויה משנת 1905 המתארת את אה"מ דאנקן, ציור של ויליאם פרדריק מיטשל | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת דאנקן |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
Thames Ironworks and Shipbuilding Company  |
| תחילת הבנייה | 10 ביולי 1899 |
| הושקה | 21 במרץ 1901 |
| תקופת הפעילות | 8 באוקטובר 1903 – מרץ 1919 (כ־15 שנים) |
| אחריתה | נמכרה לגריטה ב-18 בפברואר 1920 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 13,483–13,966 טון, מקסימלי: 15,100–15,400 טון |
| אורך | 132 מטר |
| רוחב | 23.01 מטר |
| שוקע | 7.85 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 19 קשרים |
| גודל הצוות | 720 איש |
| טווח שיוט | 11,240 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 24 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 18,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון | שריון עיקרי – 178 מ"מ, שריון סיפון – 25–51 מ"מ, צריחי תותחים ראשיים – 203–254 מ"מ, קזמטים – 152 מ"מ, ברבטות – 102–279 מ"מ, מחיצות הגנה – 178–279 מ"מ, מגדל הניווט – 305 מ"מ |
| חימוש | 4 תותחים 12 אינץ' (305 מ"מ), 12 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ), 10 תותחים 12 ליטראות (3 אינץ', 76 מ"מ), 6 תותחים 3 ליטראות (1.9 אינץ', 47 מ"מ), 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ) |
  | |
אה"מ דאנקן הייתה אוניית מערכה פרה-דרדנוט של הצי המלכותי הבריטי, האונייה המובילה של סדרת דאנקן. דאנקן ואחיותיה, שנבנו כדי להתמודד עם קבוצה של אוניות מערכה רוסיות מהירות, היו מסוגלות להפליג במהירות של 19 קשרים (35 קמ"ש), מה שהפך אותן לאניות המערכה המהירות ביותר בעולם. אוניות המערכה מסדרת דאנקן היו חמושות בסוללה ראשית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) והן היו דומות בגדול לסדרת לונדון, אם כי עם הדחק מופחת מעט ופריסת שריון דקה יותר. ככאלה, הם שיקפו התפתחות של אוניות המערכה מסדרת קאנופוס הקלה יותר. דאנקן נבנתה בין הנחת השדרית שלה ביולי 1899 לבין השלמתה באוקטובר 1903.
דאנקן שירתה בצי הים התיכון עד 1905, אז הועברה לצי התעלה. בתקופה זו היא נפגעה בצמד תאונות, הראשונה בהתנגשות עם אה"מ אלביון בסוף 1905 והשנייה כשעלתה על שרטון מול האי לנדי בשנה שלאחר מכן. דאנקן שירתה בצי האטלנטי משנת 1907 ועד סוף 1908, אז הועברה חזרה לצי הים התיכון. בשנת 1912 היא הועברה לצי הבית כאשר צי הים התיכון אורגן מחדש לחלק מצי הבית, ובשנה שלאחר מכן היא הפכה לספינת אימונים של תותחנים. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, הוחזרה דאנקן לשירות; לאחר שחזרה לשירות בספטמבר, היא הצטרפה לאוניות האחות שלה בסיורים הצפוניים.
ב-1915 הועברה דאנקן לשייטת הסיירות ה-9 שבסיסה במרכז האוקיינוס האטלנטי. מאוחר יותר באותה שנה, היא שובצה לשייטת המנותקת השנייה כדי לתמוך בצי המלכותי האיטלקי, ובשנת 1916 היא נשלחה לסלוניקי, יוון. שם היא השתתפה במבצעים נגד מלוכנים יוונים שהתנגדו לכניסה למלחמה בצד מדינות ההסכמה. דאנקן חזרה לבריטניה בפברואר 1917 והוסבה לספינת בסיס לפני שפורקה לגרוטאות ב-1920.
תכנון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שש האוניות של סדרת דאנקן הוזמנו בתגובה לאוניות המערכה המהירות מסדרת פרסבט שהחלו לבנות על ידי הצי הרוסי הקיסרי באמצע שנות ה-90 של המאה ה-19. האוניות הרוסיות היו אוניות מערכה מהירות דרג ב', ולכן ויליאם הנרי וייט, המנהל הבריטי לבנייה ימית, עיצב את סדרת דאנקן כך שתתאים למהירות הגבוהה של כלי השיט הרוסיים. כדי להשיג את המהירות הגבוהה יותר תוך שמירה על הדחק כמו באוניות המערכה הקודמות, וייט נאלץ להפחית באופן משמעותי את הגנת השריון של האוניות, ולמעשה הפך את האוניות לגרסאות מוגדלות ומשופרות של סדרת קאנופוס של 1896, במקום נגזרות של אוניות המערכה דרג א' מג'סטיק, פורמידבל ולונדון החזקות יותר. המאפיינים ההגנתיים המופחתים, הפך את האוניות מסדרת דאנקן לנחותות מאוניות המערכה האמיתיות מהדרג הראשון, אך הן היו עדיפות במידה ניכרת על אוניות המערכה מסדרת פרסבט שנגדן נבנו כדי להתמודד, והיו כמה מאוניות המערכה המהירות ביותר בשירות בזמן שנבנו.
דאנקן הייתה באורך כולל של 432 רגל (132 מטרים), רוחב של 75 רגל 6 אינץ' (23.01 מטרים) ושוקע של 25 רגל 9 אינץ' (7.85 מטרים). הדחק האונייה היה 13,270–13,745 טונות ארוכות (13,483–13,966 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 14,900–15,200 טונות ארוכות (15,100–15,400 טונות) במעמס מלא. הצוות שלה מנה 720 קצינים ומלחים. אוניות הסדרה הונעו על ידי זוג מנועי 4 צילינדרים תלת דרגתיים שהניעו שני מדחפים, עם קיטור שסופק על ידי עשרים וארבעה דוודי בלוויל. הדוודים פלטו לשתי ארובות קרובות הממוקמות באמצע האונייה. לאוניות הסדרה הייתה מהירות מרבית של 19 קשרים (35 קמ"ש) מ-18,000 כוחות סוס (13,000 קילוואט), מה שהפך את דאנקן ואחיותיה לאוניות המערכה המהירות ביותר בעולם במשך כמה שנים. במהירות שיוט של 10 קשרים (19 קמ"ש), האונייה יכלה להפליג לטווח של 6,070 מיילים ימיים (11,240 ק"מ).
לדאנקן היו ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ)/ 40 קליבר שהותקנו בצריחים תאומים מלפנים ומאחור. האונייה גם הרכיבה סוללה משנית של 12 תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ)/ 45 קליבר מותקנים בקזמטים, בנוסף לעשרה תותחי 12 פאונד (3 אינץ' (76 מ"מ)) ושישה תותחי 3 פאונד (47 מ"מ (1.9 אינץ')) להגנה מפני סירות טורפדו. כמקובל באוניות מערכה של התקופה, היא צוידה גם בארבע צינורות טורפדו בקוטר 18 אינץ' (457 מ"מ) שקועים בגוף.
לדאנקן הייתה חגורת שריון בעובי 7 אינץ' (178 מילימטרים); המחיצה הרוחבית בקצה האחורי של החגורה הייתה בעובי 7–11 אינץ' (178–279 מילימטרים). הצדדים של צריחי הסוללה הראשיים שלה היו בעובי 8–10 אינץ' (203–254 מילימטרים), על גבי ברבטות בעובי 11 אינץ' (279 מילימטרים), וסוללת הקזמטים הייתה מוגנת בפלדת קרופ בעובי 6 אינץ'. למגדל הניווט שלה היו דפנות בעובי 12 אינץ'. היו לה שני סיפונים משוריינים, בעובי 1–2 אינץ' (25–51 מילימטרים), בהתאמה.
היסטוריית שירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דאנקן הונחה על ידי Thames Ironworks and Shipbuilding Company, לימאות', ב-10 ביולי 1899, והושקה ב-21 במרץ 1901. היא עזבה את מעגן ויקטוריה לצ'טם במאי 1902, לצורך חימוש וניסויים, והושלמה באוקטובר 1903. דאנקן נכנסה לשירות במספנת צ'טם ב-8 באוקטובר לשירות צי הים התיכון. היא עברה לצי התעלה בפברואר 1905. ב-26 בספטמבר באותה שנה, היא התנגשה באוניית המערכה אה"מ אלביון בלרוויק, וסבלה מנזק לגוף, כולל חור בצד שלה מתחת לקו המים, נזק להגה, ואובדן הירכתיים שלה. היא ספגה תקלה נוספת ב-23 ביולי 1906, כאשר עלתה על שרטון מול האי לנדי במהלך פעולות לא מוצלחות להצלת אוניית המערכה אה"מ מונטגו.
דאנקן עברה לצי האטלנטי בפברואר 1907, ועברה שיפוץ בגיברלטר מנובמבר עד פברואר 1908. ביולי, דאנקן ביקרה בקנדה במהלך יום השלוש מאות של קוויבק, יחד עם אוניות האחות שלה אלבמארל, ראסל ואקסמות'. ב-1 בדצמבר, דאנקן עברה לצי הים התיכון כדי לשמש כאוניית הדגל של סגן המפקד. היא עברה שיפוץ במלטה ב-1909. תחת ארגון מחדש של הצי ב-1 במאי 1912, שייטת הקרב של צי הים התיכון הפכה לשייטת אוניות המערכה הרביעית, צי הבית, שבסיסה בגיברלטר ולא במלטה, ודאנקן הפכה כך ליחידת צי הבית בגיברלטר. ב-27 במאי 1913, דאנקן צומצמה לצוות שלדי בשייטת אוניות המערכה השישית, הצי השני בפורטסמות', שם שירתה כספינת אימון תותחים במילואים. היא החלה בשיפוץ בצ'טם במאי 1914.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דאנקן עדיין עברה את השיפוץ שלה כשהחלה מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914. התוכניות קראו במקור לדאנקן ואוניות המערכה אגממנון, אלבמארל, ראסל, אקסמות', קורנווליס וונג'נס להתאחד בשייטת אוניות המערכה השישית ולשרת בצי התעלה, שם הייתה אמורה השייטת לפטרל בתעלת למאנש ולחפות על תנועת חיל המשלוח הבריטי לצרפת. עם זאת, היו תוכניות גם לשייטת אוניות המערכה השישית שתוקצה לצי הגדול, וכשהחלה המלחמה, המפקד העליון, הצי הגדול, אדמירל סר ג'ון ג'ליקו, ביקש שדאנקן וארבע האוניות האחיות שלה ששרדו (אלבמארל, ראסל, אקסמות' וקורנווליס) ישובצו בשייטת אוניות המערכה השלישית בצי הגדול לתפקידי סיור כדי לפצות על המחסור של הצי הגדול בסיירות. בהתאם לכך, שייטת אוניות המערכה השישית בוטלה זמנית, ועם השלמת השיפוץ שלה בספטמבר 1914, דאנקן הצטרפה לשייטת אוניות המערכה השלישית בסקפה פלו, שם הצטרפה לסיירות של הצי הגדול בתפקיד בסיורים הצפוניים.
דאנקן ואחיותיה, כמו גם אוניות המערכה מסדרת קינג אדוארד השביעי, הועברו זמנית לצי התעלה ב-2 בנובמבר כדי לתגבר את האחרון מול פעילות הצי הקיסרי הגרמני באזור צי התעלה. למחרת, הצי הגרמני פשט על ירמות'; באותו זמן, דאנקן ושאר השייטת השלישית היו מפוזרות בסיורים הצפוניים, ולכן לא היו זמינים במהלך המתקפה הגרמנית. ב-13 בנובמבר חזרו אוניות הסדרה קינג אדוארד השביעי לצי הגדול, אך דאנקן ושאר אוניות המערכה מסדרת דאנקן נשארו בצי התעלה, שם הקימו מחדש את שייטת אוניות המערכה השישית ב-14 בנובמבר 1914. השייטת התבססה בפורטלנד, אם כי היא עברה לדובר מיד ב-14 בנובמבר. עם זאת, עקב היעדר הגנות נגד צוללות בדובר, במיוחד לאחר שהרשתות נגד צוללות של הנמל נסחפו בסערה, חזרה השייטת לפורטלנד ב-19 בנובמבר.
שייטת אוניות המערכה השישית חזרה לדובר בדצמבר 1914, ולאחר מכן הועברה לשירנס ב-30 בדצמבר כדי להחליף שם את שייטת אוניות המערכה החמישית בשמירה מפני פלישה גרמנית לבריטניה. בין ינואר למאי 1915 פוזרה שייטת אוניות המערכה השישית. דאנקן עזבה את השייטת בפברואר 1915 כדי להצטמצם למילואים לשיפוץ בצ'טם שנמשך עד יולי 1915. היא נכנסה לשירות מחדש בצ'טם ב-19 ביולי 1915 וצורפה לשייטת הסיירות ה-9 בתחנת פינסטר - האיים האזוריים - מדיירה. באוגוסט 1915 עברה דאנקן לשייטת המנותקת השנייה, שאורגנה ב-1915 כדי לתגבר את הצי האיטלקי מול הצי האוסטרו-הונגרי בים האדריאטי. אדמירל פאולו ת'און די רבל, ראש המטה של הצי האיטלקי, האמין שהאיום מצוללות אוסטרו-הונגריות וממוקשים ימיים במימי הים הצרים של הים האדריאטי חמור מכדי שישתמש בצי לפעילות אקטיבית. במקום זאת, רבל החליט ליישם מצור בקצה הדרומי הבטוח יחסית של הים האדריאטי עם הצי הראשי, בעוד ספינות קטנות יותר, כמו ספינות MAS, ערכו פשיטות על ספינות ומתקנים אוסטרו-הונגריים.
ביוני 1916 עברה דאנקן לשייטת המנותקת השלישית בים האגאי, שבסיסה בסלוניקי. באותה תקופה, ביוון שלט קונסטנטינוס הראשון הפרו-גרמני, שהחליט להישאר נייטרלי. מדינות ההסכמה הנחיתו חיילים בסלוניקי ב-1915, מה שהיווה מקור למתיחות בין צרפת ליוון. הנושא הגיע לשיאו באוגוסט 1916 כאשר קבוצה פרו מדינות ההסכמה פתחה בהפיכה נגד המונרכיה בנומבריאנה. החל מדצמבר 1916, היא השתתפה במבצעים נגד המלוכנים היוונים, החל עם נחיתת הנחתים המלכותיים באתונה ב-1 בדצמבר 1916 כדי לאלץ את קונסטנטינוס להתפטר. הכוחות הבריטיים והצרפתים הובסו על ידי הצבא היווני ואזרחים חמושים ונאלצו לסגת לאוניותיהם, ולאחר מכן הצי הבריטי והצרפתי הטילו מצור על חלקי הארץ שבשליטת המלוכנים. היא חזרה לשייטת האדריאטית בינואר 1917. בפברואר חזרה דאנקן לבריטניה והוצאה משירות בשירנס כדי לספק צוותים לכלי שיט נגד צוללות. היא הייתה במילואים בשירנס עד אפריל, אז עברה לצ'טם לשיפוץ. עם השלמת השיפוץ שלה בינואר 1918, היא נשארה במילואים בצ'טם, ושימשה כספינת בסיס. דאנקן הוכנס לרשימת הפירוק במרץ 1919, ונמכרה לגריטה ל-Stanlee Shipbreaking Company Limited, בדובר, ב-18 בפברואר 1920. היא נגררה לדובר לצורך גריטה ביוני 1920.
