איבוגאין

איבוגאין
	נוסחת המבנה של איבוגאין
שם IUPAC
	(–)-12-Methoxyibogamine
נתונים כימיים
כתיב כימי	C20H26N2O
מסה מולרית	310.433 גרם למול
נתונים פרמוקוקינטיים
זמן מחצית חיים	שעתיים
בטיחות
מעמד חוקי	חומר מסוג I (ארצות הברית)
מזהים
מספר CAS	83-74-9
PubChem	197060
ChemSpider	170667

איבוגאין הוא חומר צמחי שמקורו בצמח איבוגה (Tabernanthe iboga), המשמש כסם הזיה שאינו ממכר, אשר יש חוקרים המאמינים ביכולתו להיטיב ואף לרפא לחלוטין התמכרות לסמים פסיכואקטיביים, וסמים קשים בפרט.^[1] השימוש בו לא הוכח כבטוח ולא הותר לשימוש קליני בבני אדם. בארצות הברית מוגדר הסם כחומר מסוג I ‏(Schedule I), המסוכן לשימוש וללא שימוש רפואי. תערובות המכילות איבוגאין משמשות בטקסים רוחניים ולצורכי מרפא בקרב הבוויטיס באפריקה.

מחקרים וניסויים שנעשו הביאו להעלאת השערה שנטילה חד פעמית של הצמח יכולה לגרום להפסקה מוחלטת של תסמיני גמילה מסם אחר, ואף להפחית לזמן מסוים את התשוקה לסם (Craving) - היא ההתמכרות הנפשית. בהתאם לכך הוצע איבוגאין כתרופה יעילה כנגד התמכרות להרואין, קוקאין, מתאדון, אלכוהול וסמים נוספים המוגדרים כ"קשים", מהיותם גורמים לתסמיני גמילה קשים למשתמשים.^[1] כמו כן נמצאה יעילות מסוימת בהפחתת תלות בניקוטין ואף הסם נחשב כבעל פוטנציאל פסיכותרפי גבוה, אולם טענות אלה כולן שנויות במחלוקת.

מסמכים שנחשפו בשנות השמונים בהתאם לחוק חופש המידע האמריקאי מראים כי ה-CIA בחן את ההשפעות של איבוגאין במהלך שנות החמישים.

השפעות שליליות

חווית האיבוגאין יכולה להימשך 24 שעות או יותר – והיא לא ידועה בתור חוויה נעימה. נצפו השפעות מיידיות בשימוש באיבוגאין כוללות כאבי ראש, יובש בפה, בחילות, הקאות, בלבול נפשי, חוסר קוראדינציה, אי סדירות בקצב לב וסחרחורות. בנוסף נראה גם אפיזודות מאניות הנמשכות שבוע עד שבועיים המלוות בחוסר שינה, אימפולסיביות, התנהגות תוקפנית ומחשבות אובדניות. מומלץ לשכב בשעות הראשונות של השימוש בחומר.

ניתן לחלק את הטריפ לשלושה שלבים:

שלב 1: השלב האקוטי מתחיל 1 עד 3 שעות לאחר נטילת איבוגאין ויכול להימשך 4 עד 8 שעות. חוויה המתוארת כמצב של "חלום ער", או ריחוף. בעיקר חזותית של זכרונות העבר

שלב 2: שלב ההערכה מתחיל כ-4 עד 8 שעות לאחר נטילת איבוגאין ויכול להימשך 8 עד 20 שעות. ישנה ירידה בהעלאת זיכרונות. משתמשים מדווחים על תחושה רגשית נטראלית.

שלב 3: שלב מתחיל כ-12 עד 24 שעות לאחר נטילת האיבוגאין ויכול להימשך 24 עד 72 שעות או יותר. תשומת הלב עוברת בחזרה לסביבה החיצונית בשלב זה בעוד החוויה הפסיכואקטיבית הסובייקטיבית מתחילה לדעוך. יכולת התנועה הרגילה חוזרת ואנשים מדווחים לרוב על עוררות וערנות מוגברת.

עוד מדווח כי ימים ספורים לאחר השימוש, החוויה של ההתבוננות הפנימית נותנת נקודות מבט חדשות על החיים.

רעילות לב:

נמצא שאיבוגאין גורם להפרעות קצב הלב ולהארכת מרווח ה־QT אצל אנשים (מרווח זמן בין תחילת גל Q לסוף גל T במחזור החשמלי של הלב) מה שגורם להפרעות קצב לב ולדום לב פתאומי. חשוב להדגיש שזה לא קשור לרקע של מחלות לב.

רעילות כתוצאה מאינטראקציה בין תרופתית:

שימוש באיבוגאין במקביל לטיפול תרופתי מעלה את הסיכוי להתרחשות מקרי מוות בעיקר בקרב אנשים בעלי רקע של מחלות לב.

שימושים

טיפול בהתמכרות: התפתחות השימוש באיבוגאין בטיפול להתמכרות לסמים התרחשה מחוץ למרפאות קליניות קונבנציונליות. מחקרים תומכים בטענה שאיבוגאין מחליש את תסמיני הגמילה ומפחית את התשוקה לסמים, בעיקר בקרב מכורים להרואין, לעומת המשתמשים באופיאטים אחרים כדוגמת קוקאין ששם פחות הראו תוצאות חיוביות בגמילה.

נמצא שאובגאין מגביר את רמות הסרטונין בגרעין הקומבנס ולמעשה משמש כאנטגוניסט של רצפטורים מסוימים של סרוטונין, וזה שונה ממה שתרופות פסיכדליות אחרות עושות. זה גורם לכך שהוא לא רק מייצר חוויות פסיכדליות אלא גם יכול להחזיר איזון במקרים של התמכרות לסמים. החומר איבוגאין כשלעצמו איננו ממכר אך עדיין קיימת דאגה באשר לבטיחות תרופה זו, והיא איננה מאושרת.

היסטוריה

התכונות הפסיכואקטיביות של קליפת השורש של עץ האיבוגה (Tabernanthe iboga), שממנה מופק האיבוגאין, התגלו לראשונה על ידי שבטי הפיגמים של מרכז אפריקה, שהעבירו את הידע לשבט הבוויטי של גבון. מגלי ארצות צרפתים למדו על כך משבט הבוויטי.^[2]

האיבוגאין הגיע לאירופה בשנת 1899 על ידי הצרפתים ושנם שווק כחומר ממריץ תחת השם המסחרי Lambarène.

לאחר מלחמת העולם השנייה הסם זכה לפופלאריות בקרב ספורטאים בגלל היותו חומר ממריץ. בשנת 1966 הופסק הייצור כאשר מכירת איבוגאין הפכה לבלתי חוקית בצרפת.

תרבות

באפריקה, האיבוגאין שימש מסורתי במהלך טקסים דתיים ושיחתי לשם חוויות רוחניות והבנה עצמית. השפעתו הפסיכו-אקטיבית הייתה חלק מתרבות ושיטות טיפול מקומיות לפני שהפך למוכר ברמה עולמית.

רגולציה וסטטוס חוקי

בגרמניה ומדינות נוספות האיבוגאין נחשב לחומר אסור, אך במקומות כמו מקסיקו ולמדינות מסוימות בדרום אמריקה, ישנן קליניקות שמספקות את האיבוגאין תחת פיקוח רפואי. בישראל איבוגאין נאסר להפצה בשנת 2015 תחת צו החירום בדבר הפצת חומרים אסורים במסגרת המאבק בשימוש בחומרים מסוכנים.

לקריאה נוספת

Alper, K. R., Lotsof, H. S., & Kaplan, C. D. (2008). The ibogaine medical subculture. Journal of ethnopharmacology, 115(1),
Alper, K. R. (2001). Ibogaine: a review.
Brown, T. K. (2013). Ibogaine in the treatment of substance dependence. Current drug abuse reviews, 6(1), 3-16.
Litjens, R. P., & Brunt, T. M. (2016). How toxic is ibogaine?. Clinical Toxicology, 54(4), 297-302.
Mash, D. C., Kovera, C. A., Pablo, J., Tyndale, R. F., Ervin, F. D., Williams, I. C., ... & Mayor, M. (2000). Ibogaine: complex pharmacokinetics, concerns for safety, and preliminary efficacy measures. Annals of the New York Academy of Sciences, 914(1), 394-401.
Sheppard, S. G. (1994). A preliminary investigation of ibogaine: case reports and recommendations for further study. Journal of substance abuse treatment, 11(4), 379-385.
https://www.strainslist.co.il/%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94/%D7%90%D7%99%D7%91%D7%95%D7%92%D7%90%D7%99%D7%9F/