איילין איגן
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת קשה, ניסוחים לא אנציקלופדיים, הרבה חמקמילים.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת קשה, ניסוחים לא אנציקלופדיים, הרבה חמקמילים. | |
 | |
| לידה |
1912  |
|---|---|
| פטירה |
2000 (בגיל 88 בערך) |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
|
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
| פרסים והוקרה |
פרס Pacem in Terris |
  | |
איילין איגן (באנגלית: Eileen Egan; 1912–2000) הייתה עיתונאית, פעילה נוצרית-קתולית, ממייסדי "קבוצת השלום הקתולית", איגוד "פאקס" האמריקאי והארגון היורש שלו "פאקס קריסטי ארצות הברית" - הסניף האמריקאי של "פאקס קריסטי הבינלאומי". החל מ-1943 הייתה חברה פעילה בשירותי הסיוע הקתוליים. היא חברה ותיקה של האם תרזה, כתבה את הביוגרפיה שלה "חזון שכזה: אמא תרזה, הרוח והעבודה", וצעדה עם ד"ר מרטין לותר קינג בסלמה. היא טבעה את המושג "בגד חלק" כדי לתאר את האחדות של התורה הקתולית על בעיות החיים.
קורות חייה והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איגן נולדה בויילס, ועברה עם משפחתה לעיר ניו יורק ב-1926. אחרי שהשלימה את לימודיה התיכוניים, היא למדה לתואר ראשון במכללת האנטר אותו קבלה בשנת 1933, והחלה קריירה כעיתונאית עצמאית.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1943 הצטרפה איגן לצוות האמריקאי של שירותי הסיוע של הבישופים (מאוחר יותר נקרא שירותי הסיוע הקתוליים) כראשונה בתפקיד מקצועי שאינה חברה בכנסייה. המשימה הראשונה שלה הייתה במקסיקו, שם עבדה עם פליטים פולנים עקורי מלחמה. בשנה שלאחר מכן הוצבה בברצלונה, שם סייעה לניצולי השואה. אחר כך הוצבה במשרדי שירותי הסיוע הקתוליים בליסבון, פורטוגל.
בשנת 1945 חזרה לניו יורק לזמן קצר. בחודש יולי אותה שנה התרסק מטוס B-25 במטה המפקדה, בקומה ה-79 של בניין האמפייר סטייט. איגן שהתה מחוץ למשרד בזמן ההתרסקות, אך עשרה מעמיתיה לצוות נהרגו. בשנה לאחר מכן, שבה לאירופה לסייע בהתיישבות של קבוצות רבות של עקורים.[1] מאוחר יותר קיבלה את אות הכבוד הגבוה ביותר המוענק לאזרחים מידי ממשלות צרפת וגרמניה.
במהלך עבודתה, איגן ביקרה פליטים פלסטינים בעזה, סינים מגורשים בהונג קונג, ואזרחים עקורים בפקיסטן, קוריאה ובווייטנאם. בשנת 1955 היא פגשה את אמא תרזה בכלכותה. היא הייתה הביוגרפית הרשמית שלה ועזרה להציג את עבודתה במערב.[2]
איגן שילבה את העבודה המעשית של שירותי הסיוע הקתוליים, אשר כללו מתן סיוע כלכלי, מזון, דיור, ושינוע של קורבנות מלחמה, עם דיבור, כתיבה, והפגנה נגד הגורמים למלחמה. ב-1962 היא ייסדה בשותפות את אגודת פאקס האמריקאית, אשר תחת הנהגתה התפתחה ל"פאקס כריסטי ארצות הברית" בשנת 1972.
היא צעדה עם מרטין לותר קינג הבן בסלמה, אלבמה, והייתה לה מעורבות גדולה מאחורי הקלעים בניסוח הצהרות השלום של הוותיקן השני. היא קידמה את עבודתם של ג'ין והילדגרד גוס-מאייר, שהייתה הכרחית להדחתו הבלתי אלימה של פרדיננד מרקוס בפיליפינים. אחד ההישגים העיקריים שלה היה ההכרה בשנת 1987 בסרבנות מצפון כזכות אדם בינלאומית על ידי ועדת האו"ם לזכויות האדם (החלטה 1946–1987). היא נסעה בעולם עם העיתונאית ופעילת השלום הקתולית הנודעת דורותי דיי, והציגה אותה בפני אמא תרזה ב-1970, והפגינה עם דיי בעד עובדי חווה בקליפורניה ב-1973, שם דיי גם נעצרה.
הכנסייה הקתולית העניקה לאיגן את פרס Pacem in Terris, פרס השלום והחופש, בשנת 1989. הפרס נקרא על שמו של מכתב שנשלח בתפוצה כללית מטעם האפיפיור בשנת 1963, על ידי האפיפיור יוחנן העשרים ושלושה אשר קרא לכל האנשים בעלי הרצון הטוב להבטיח שלום בין כל העמים. "פאצ'ם אין טאריס" פירושו בלטינית 'שלום על פני האדמה'.
איגן לא החשיבה את עצמה כפציפיסטית.[3] היא לא אהבה את הביטוי "פציפיסט" מפני שההגייה (באנגלית) של המילה הזכירה את המילה "פסיביות". היא העדיפה את המונח "בשורה לא אלימה", או "בשורה משכינת שלום". היא טענה כי המושג "מלחמת צדק" היה נטע זר בבשורה של ישו.
בשנת 1992, בגיל 80, איגן נשדדה בדרכה למיסה, והזדקקה לטיפול רפואי בבית חולים בניו יורק עקב ירך שבורה ומספר צלעות סדוקות.[3] התגובה שלה כלפי התוקף הייתה דאגה ומחילה.
היא נפטרה ב-7 באוקטובר 2000, בגיל 88.[2]
ציטוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"אם אנשים רק היו קוראים ומקשיבים לדרשה על ההר, לאושר, העולם הזה היה הרבה יותר טוב".[2]
"אני מאמינה שגמול רק מוביל לעוד גמול".[3]
"האמת... היא תמיד הקרבן הראשון של המלחמה."[1]
מורשתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמה של איגן הוסף להיכל התהילה של בוגרי מכללת האנטר בשנת 1983. ארגון הסיוע הקתולי יצר את "פרס העיתונאות ע"ש איילין איגן" במאי 1995 לזכרה. עמותת העיתונאות על שמה של איגן נוצרה על ידי ארגון הסיוע הקתולי, לצורך הכרה בעיתונאים המפגינים מצוינות בדיווחיהם לתקשורת הקתולית, ועל מנת לעודד אותם להגדיל את הסיקור העיתונאי של עוני ובעיות של חברות מתפתחות בעולם. בשנת 2007, ארגון "פאקס קריסטי ארצות הברית" ייסד את פרס משכין השלום ע"ש איילין איגן, להכרה בקבוצה או אדם שתרמו תרומה חזקה ויוצאת דופן לשלום, בזמן או מצב של אלימות הרסנית או אי צדק.
יצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Transfigured night: the CRALOG experience, with Elizabeth Clark Reiss. Livingston Pub. Co., 1964.
- The works of peace. Sheed and Ward, 1965.
- The Catholic conscientious objector: the right to refuse to kill. Pax Christi, 1981.
- Dorothy Day and the permanent revolution. Benet Press, 1983.
- Such a vision of the street: Mother Teresa, the spirit and the work. Image Books, 1986. ISBN 0-385-17491-8.
- Catholic Relief Services: the beginning years ; for the life of the world. Catholic Relief Services, 1988. ISBN 0-945356-00-5
- Prayertimes with Mother Teresa: a new adventure in prayer involving Scripture, Mother Teresa, and you, with Kathleen Egan. Image Books, 1989. ISBN 0-385-26231-0.
- Suffering into joy: what Mother Teresa teaches about true joy, with Kathleen Egan. Servant Publications, 1994. ISBN 0-89283-876-0.
- For whom there is no room: scenes from the refugee world. Paulist Press, 1995. ISBN 0-8091-0473-3.
- At Prayer with Mother Teresa, with Judy Bauer. Liguori, 1999. ISBN 0-7648-0339-5.
- Mother Teresa's prayer book. Canterbury Press, 1999. ISBN 1-85311-313-1.
- Peace be with you: justified warfare or the way of nonviolence. Orbis Books, 1999. ISBN 1-57075-243-5
- Blessed Are You: Mother Teresa and the Beatitudes, with Kathleen Egan. Ignatius Press, 1999. ISBN 0-89870-724-2.