אישטוואן פרקש
 | |
| איש קורא | |
| לידה |
20 באוקטובר 1887 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
1944 (בגיל 56 בערך) מחנה ההשמדה בירקנאו, גרמניה הנאצית |
| שם לידה |
Wolfner István |
| מקום לימודים |
Académie de La Palette |
| תחום יצירה |
אמנות חזותית, ציור |
| בן או בת זוג |
אידה קוהנר (1925–1944) |
  | |
אישטוואן פרקש (במקור וולפנר, בהונגרית: Farkas István; בודפשט, 20 באוקטובר 1887 – אושוויץ, תחילת יולי 1944) היה צייר יהודי-הונגרי שניספה בשואת יהודי הונגריה.
פרקש הוא היוצר של התמונות כמו "בית הרוחות", "השוטה של סירקוז" ושל דימויים מוזרים אחרים. הוא היה דמות משמעותית בציור ההונגרי והאירופי של המאה העשרים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אישטוואן וולפנר נולד במשפחה בורגנית יהודית אמידה. אביו הוא יוז'ף וולפנר, מנכ"ל הוצאת זינגר וולפנר, ואמו הייתה אנה גולדברגר. כבר במהלך לימודיו בתיכון התגלה עניינו בציור. המאסטר המוקדם שלו היה הדמות הגדולה של הציור ההונגרי, לאסלו מדניאנסקי. הוא נסע לפריז ב-1912 ועבד שם עד פרוץ המלחמה. הוא שירת כלוחם בחזית במלחמת העולם הראשונה, כלוחם אש,[1] הוא נפל בשבי האיטלקי.
ב-18 ביוני 1925, בבודפשט, נשא לאישה את הציירת הברונית היהודייה אידה קוהנר, בתם של הברון מסאסברן אדולף קוהנר ושל הלן קוהנר (אירן).[2] באותה שנה הוא ואשתו התיישבו בפריז ועשו מספר סיורים באירופה. בין 1929 לבין 1932 נפתחו כמה תערוכות שלו: סופרים צרפתים בולטים (כולל המשורר אנדרה סלמון) שיבחו את אמנותו. הוא היה חבר מוכר בקבוצת האמנים של אסכולת פריז.
ב-1932, לאחר מות אביו, חזר לבסוף הביתה, קיבל לידיו את ניהול הוצאת זינגר וולפנר, אך המשיך גם בעבודתו כצייר. הוא עדיין הציג כמה תערוכות בתחילת שנות הארבעים, ואמנותו, אם כי בחוג מצומצם, זכתה להערכה רבה על ידי מיטב המבקרים.
לאחר הכיבוש הגרמני (מבצע מרגרטה), הוא נלקח תחילה למחנה ריכוז הונגרי בגלל מוצאו היהודי ולאחר מכן - על אף מספר פעולות חילוץ חסרות תוחלת (המשפחה פנתה גם לסופר הימני פרנץ הרצג ולאחר מכן לעוצר מיקלוש הורטי) - נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ.
אמנותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אישטוואן פרקש לא היה חסיד של אף אחת ממגמות הציור הצרות יותר. האווירה והזוהר של ציוריו מתקרבים לאקספרסיוניזם ולסוריאליזם כאחד, וכל היצירות הגדולות שלו - מעבר למגמות - משקפות את סגנונו ותפיסת עולמו, כל יצירותיו הגדולות הן שלו בלבד בסגנונו הייחודי.
- לאחר ציורי שמן עבד בעיקר בטכניקות טמפרה. מצב הרוח של תמונותיו הקרין בדרך כלל פחד ואיומים שאינם ברורים וקשה לתאר במילים. למשל, לעיתים קרובות מופיע בציוריו בית שנראה לא מאוכלס ואף לא מיושב, שמקורותיו, כפי שגילו מחקרים, מזכירים את המלחמה באיטליה. בהתייחסו לאמנותו, כותב מרצל בנדק ששולחן וכיסא לבנים במרפסת הקיץ השלווה לכאורה של פרקש נותנים רושם של "רשע". אחד מציוריו המפורסמים ביותר (השוטה מסירקוז) גרוטסקי מעט ובו בזמן מפחיד כמו הציור אחר שלו, של גבר אדום זקן. הפרספקטיבה של ציוריו כמעט תמיד קצת שונה מהמקובל בתיאורי נוף ריאליסטיים: לפעמים, כאילו מצלמת זווית רחבה מתארת עולם מעט מעוות, מרווח, אך איכשהו סגור, לא מתאים. נראה שלדמויות המופיעות בחלל הזה יש סוד נורא שלעולם לא מסופר.
- בין השנים 1945–1947 הוצגו ציוריו במספר תערוכות. תערוכת היצירות שלו נפתחה בסלון הלאומי במרץ 1947, עם נאום פתיחה של פרנסואה גאשו (אנ'), לשעבר מנהל המכון הצרפתי לתרבות בבודפשט (פרנסואה גאשו (1901 - 1986) היה סופר, מורה, נספח תרבותי בשגרירות צרפת בהונגריה בין 1944 לבין 1949, לימים מזכירו של ז'אן קוקטו). ואז, במהלך שנות הדיקטטורה הקומוניסטית, הוא הפך לכמעט לא ידוע. המונוגרפיה הקטנה והעצמאית הראשונה פורסמה עליו רק ב-1970. הגלריה הלאומית של הונגריה ארגנה את תערוכת היצירות הגדולה שלו בתחילת שנות ה-70, ומאז ביקורת האמנות ותולדות האמנות ההונגרית מחשיבה אותו בין גדולי הציירים ההונגרים של המאה העשרים. כמה מיצירותיו נמצאות בבעלות פרטית בחו"ל והן הוצגו מספר פעמים על ידי האקדמיה ההונגרית ברומא, בסיוע בנו צ'ארלס פרקש, שמתגורר ברומא. שמונה מתמונותיו שמורות באוסף דיאק בעיר סקשפהרוואר.
- ניתן לבקר בווילה שלו לשעבר בכפר סיגליגט, שם ניתן לראות כמה תמונותיו.
- נכדתו, אלסנדרה פרקש, פרסמה באנגלית ספר על המשפחה ב-2005.
חברות באגודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חוג גרשם
תמונותיו המוכרות ביותר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מדגסקר (1927)
- קליטקה (1928)
- זיכרון מהונגריה (1929)
- השמש (1930)
- ירוק ושחור (1930)
- Nogent-sur-Marne (1930)
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יומן החזית של הצייר אישטוואן פרקש, אניגמה, גיליון 28, 2002
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
על צלע גבעה -
כלוב אדום -
אמא משחקת עם התינוק שלה
ספרות מקצועית (מבחר)
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דש פטאקי: אישטוואן פרקש, בית ההוצאה קורווינה, בודפשט, 1970
- גבריאלה קרנאץ' : אישטוואן פרקש. בודפשט, 1980
- ג'רג' שימגי: אוסף גליק: לזכרו של אישטוואן פרקש, Belvedere, 1990.
- קטלין ס' נאג' : אישטוואן פרקש. בודפשט, 1994
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לקסיקון אמנות הונגרי. אד. יאנוש וג. בודפשט : Corvina, 2006. אישטוואן פרקש ראה 97–98. ISBN 9631355349
- קטלין ס. נאגי: מה אני יכול להיות חייב הכל לאיסטוואן פרקאס? Archiválva 14 באפריל 2015
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ A Budapest szfőv. testnevelési és népgondozó felügyelősége által 10408/hg. 1938. sz. igazolvány szerint.
- ^ A házasságkötés bejegyezve a Bp. VII. ker. állami házassági akv. 863/1925. folyószáma alatt.