אלכסיי גלאגולב
 | |
| לידה |
20 במאי 1901 (יוליאני) קייב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
23 בינואר 1972 (בגיל 70) קייב, ברית המועצות |
| מקצוע |
כהן דת |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (12 בספטמבר 1991) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | אלכסיי גלאגולב |
  | |
אלכסיי אלכסנדרוביץ גלאגולב (ברוסית: Алексей Александрович Глаголев; 2 ביולי 1901 – 23 בינואר 1972) היה כומר אוקראיני אורתודוקסי וחסיד אומות העולם.
משפחה וחינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]גלאגולב היה בנו של אלכסנדר גלאגולב, כומר ופרופסור באקדמיה התאולוגית של קייב. אביו נפטר בכלא בקייב בשנת 1937. אמו, זינאידה פטרובנה (לבית סלסרסקאיה) הייתה בתו של הספרן הראשי של האקדמיה התאולוגית של קייב. היה לו אח, סרגיי, ואחות, ברברה.
גלגולב סיים בהצטיינות את בית הספר התיכון בקייב. בין 1919 ו-1923 למד באקדמיה התאולוגית בקייב, בעת שהייתה סגורה על ידי הבולשביקים ופעלה באופן בלתי חוקי. ב-1926 נישא לטטיאנה פבלובנה לבית בולאשביץ, בת לבעליו של מפעל סוכר. הם היו חברים בקהילה הדתית של הכומר אנטול זוראקובסקי בקייב. ב-1926 נולדה בתם מגדלינה (Magdalina) וב-1943 - בתם מריה.
ב-7 במאי 1932 גלאגולב נעצר והואשם שפעל נגד המהפכה. הוא שוחרר כעבור שבוע אבל זכויות ההצבעה שלו נשללו. הוא עבד כפועל בניין, כמאבטח ובמפעל מזון. בשנת 1936 החל ללמוד לתואר בפיזיקה ומתמטיקה במכון הפדגוגי של קייב, וסיים בשנת 1940. הוא המשיך לפעול בסתר בכנסייה לא חוקית.
בשנת 1941, לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה, מונה גלאגולב לכומר על ידי הארכיבישוף וניאמין נוביצקי (Veniamin Novitsky) ושירת בכנסיית פוקרוב (Pokrov) בקייב.[1]
הצלת יהודים בתקופת הכיבוש הנאצי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת הכיבוש הנאצי באוקראינה במלחמת העולם השנייה הצילו גלאגולב ומשפחתו יהודים מהנאצים. בני משפחתו של גלגולב הסתירו יהודים בביתם ובבתיהם של חברי קהילתם. גלגולב גם נתן ליהודים אישורי הטבלה שנותרו לו מאביו, הכומר אלכסנדר גלאגולב. באחד המקרים החליפה אשתו של גלגולב טטיאנה את התמונה שלה בדרכונה ונתנה את התמונה ליהודייה שהייתה במקום מסתור. הכומר אלקסיי גלגולב כתב על זה פרק בספר הזכרונות שלו: "אשתי כמעט שילמה בחייה על אותה פעולה פזיזה. הגסטפו חקר פעולות כאלה. הם ביקשו את מסמכיה וכאשר גילו כי לא היה לה דרכון, עמדו לעצור אותה ולקחת אותה למשרדי הגסטפו. מעט מאוד אנשים חזרו לבתים שלהם אחרי מעצרים כאלה. התחננו, ובקושי הצלחתי לשכנע אותם לעזוב אותה, גם בזכות כמה עדים שזיהו אותה."[2]
בני משפחת גלגולב הצליחו להציל משפחה של סגן-אלוף רוסי בצבא האדום - אשתו וששת ילדיו. משפחת גלגולב הסתכנה מאוד. הסתרת יהודים הייתה מעשה שהעונש עליו היה הוצאה להורג, אבל בני המשפחה המשיכו לעשות זאת למרות הריונה של טטיאנה (היא ילדה את מריה ב-1943).[3]
ב-1943 גלאגולב עבד בבית החולים בכנסיית מנזר פוקרוב. הוא נשאר בשכונת פודיל בקייב עם אנשים שהחביא למרות דרישות הממשל הגרמני לעזוב את החלק הזה של קייב. בסתיו 1943 נעצר על ידי השלטונות הגרמניים, הוכה וגורש לגרמניה עם בנו, אבל השניים הצליחו לברוח. ב-1945 כתב גלאגולב מכתב מפורט על היהודים שהציל למזכיר הראשון של הוועד המרכזי של אוקראינה, ניקיטה חרושצ'וב.
אחרי המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי המלחמה המשיך גלאגולב לעבוד בתור כומר בכנסיית פוקרוב עד סגירתה בשנת 1960. לאחר מכן עבד בכנסיות אחרות. לקראת סוף חייו חלה מאוד כתוצאה מהמכות שספג בידי ידי הנאצים ב-1943, ועבר מספר ניתוחים.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-12 בספטמבר 1991, יד ושם הכיר בגלאגולב, באשתו טטיאנה ובבתם מגדלינה פיילאן (Palyan) בתור חסידי אומות העולם. ב-8 באוקטובר 2000 הכיר יד ושם בניקולאי גלאגולב בתור חסיד אומות העולם. ניקולאי שימש כשליח בין הוריו ובין אנשים שהצילה המשפחה.
ב-30 בינואר 2002, לזכר יום השנה המאה ללידתו של גלאגולב, הוצב לוח זיכרון לגלגולב על קיר האוניברסיטה הלאומית של קייב-מוהילה (אנ').
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר המוקדש למשפחת גלאגולב, כולל תמונות, ברוסית
- יד ושם - דף על משפחת גלאגולב, כולל תמונות, באתר יד ושם (באנגלית)