אפס בהתנהגות
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי |
ז'אן ויגו  |
|---|---|
| תסריט |
ז'אן ויגו |
| עריכה |
ז'אן ויגו |
| שחקנים ראשיים |
פייר בלנשאר Henri Storck לאון לריב לואי דה גונזאג לואי לפוור Félix Labisse Casemiro Miraflores Buenavista Delphin Albert Riéra ג'אן דסטה רובר לה פלון |
| מוזיקה |
מאוריץ ג'ובר |
| צילום |
בוריס קאופמן |
| מדינה |
צרפת |
| חברה מפיצה |
גומון |
| הקרנת בכורה |
1933 |
| משך הקרנה |
44 דק' |
| שפת הסרט |
צרפתית |
| סוגה |
סרט קומדיה, סרט דרמה |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
אפס בהתנהגות (בצרפתית: Zéro de conduite) הוא סרט צרפתי משנת 1933 בבימויו של ז'אן ויגו.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט מתאר מוסד חינוכי קודר ובירוקרטי. ארבעה תלמידים במוסד מקבלים ציון "אפס בהתנהגות" וכעונש נאסר עליהם לצאת מהפנימיה לחופשה הקבועה ביום ראשון. בתגובה, הארבעה מתכננים מרד נגד הנהלת המוסד. בטקס יום הזיכרון של המוסד הם מתבצרים בחדרים שלהם, זורקים חפצים מהגגות והופכים את הטקס לכאוס עליז וסוריאליסטי.
שחקנים ודמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ז'ראר דה בֵּדַרְיֶיה - טאבאר
- לואי לפוור - קוסא
- ז'ילבר פרושון - קולֶן
- קוקו גולסטיין - ברואֵל
- ז'אן דאסטֵה (אנ') - המפקח אוגֵה
- רובר לה פלון - המפקח פֶּט-סֶק
- דו וֶרון - המפקח הכללי בק-דה-גז
- דֶלפֶן - מנהל המוסד
- לאון לריב (אנ') - מורה
- גברת אמיל - אמא אָריקֹוׂ
- לואי דה גונזאג - פרֶפֶקט
- רפאל דיליז'אן - כבאי
יצירת הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]"אפס בהתנהגות" מבוסס באופן עמום על חוויותיו האישיות של ויגו מלימודיו בפנימיה;[1] שתיים מארבעת הדמויות הראשיות בסרט נקראו על שם חבריו ללימודים. קורות חייו של אביו, הפעיל האנרכיסט מיגל אלמריידה (אנ'), השפיעו על הרוח האנרכיסטית שביטא ויגו בסרטו.[2] הסרט צולם מדצמבר 1932 עד ינואר 1933 בתקציב של כ-200,000 פרנק. ויגו השתמש בעיקר בשחקנים לא מקצועיים, כולל כאלה שמצא ברחוב.[1] הוא נאלץ לצלם באמצעים זולים ותוך מאבק בשחפת, והחשיב את התוצר הסופי כ"לוקה בחסר".[3]
קבלה והשפעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרנת הבכורה של הסרט אירעה ב-7 באפריל 1933. הסרט קיבל תגובות מעורבות, וספג ביקורת שלילית בעיקר מחוגים קתוליים, שטענו שהסרט גס ואינו מתאים לילדים.[3] לאחר מכן נאסרה הקרנת הסרט בטענה שהוא "אנטי-צרפתי", והוא לא הוקרן שוב בצרפת עד 1945.[4] בהקרנתו המחודשת הסרט זכה להערכה מחדש, הוקרן בבריטניה, איטליה, שווייץ, גרמניה וארצות הברית, וזכה לשבחים בעיקר מקולנועני הגל החדש הצרפתי.[3]
לינדזי אנדרסון, ברנרדו ברטולוצ'י, אנדריי טרקובסקי, רומן פולנסקי ופרנסואה טריפו[5] ראו ב"אפס בהתנהגות" מקור השראה.[3]
"במובן מסוים, נראה ש'אפס בהתנהגות' מייצג משהו נדיר יותר מאשר 'ל'אטאלנט', כי ניתן לספור את יצירות המופת המוקדשות לילדות, בספרות ובקולנוע, על אצבעות יד אחת...
כמו כל הסרטים הראשונים, ל'אפס בהתנהגות' יש את ההיבט הניסיוני שלו. הרבה רעיונות צולמו במין גישה של 'בואו ננסה את זה ונראה מה קורה'... אבל על כל קטע כזה יש תשע המצאות מעולות, מצחיקות, פואטיות או מזעזעות, כולן בעלות עוצמה חזותית גדולה ובוטות שאין כמותה."— פרנסואה טריפו, "הסרטים בחיי"[6]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"אפס בהתנהגות", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"אפס בהתנהגות", באתר AllMovie (באנגלית)
"אפס בהתנהגות", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"אפס בהתנהגות", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Matthew Roe, Anarchic Cinema: Jean Vigo's ZERO FOR CONDUCT, Film Inquiry, 17 באוקטובר 2018
- ^ Bruce Hodsdon, Zéro de conduite, Senses of Cinema 69, 2013
- ^ 1 2 3 4 Bruno Vanobbergena, Ian Grosvenorb and Frank Simon, Jean Vigo’s Zéro de conduite and the spaces of revolt, Paedagogica Historica 50, 2014, עמ' 443–459
- ^ Zero for Conduct, Encyclopedia Britannica
- ^ John Conomos, Truffaut's The 400 Blows, or the Sea, Antoine, the Sea, Senses of Cinema 6, 2000
- ^ פרנסואה טריפו, The Films in My Life, 1981, עמ' 23