אקיס וגלתיאה

אקיס וגלתאה הם זוג מהמיתולוגיה היוונית שנזכרים בהמשך במטמורפוזות של אובידיוס. אובידיוס מתאר את סיפור אהבתם של בן האנוש אקיס ונימפת הים גלתיאה. כאשר הקיקלופ פוליפמוס בקנאתו הורג את אקיס. גלתיאה הופכת את אהובה לדימוי נצחי של נהר. הסיפור הפך לנושא של שירים, אופרות, ציורים ופסלים מתקופת הרנסאנס ואילך.

מיתולוגיה

גלתיאה מתוארת אצל הומרוס והסיודוס כאהובה ביותר בין חמישים נימפות הים (ניריאידות) שעוררה את חיזוריו של הבלתי סביר ביותר הקיקלופ הסיציליאני פוליפמוס.

על פי מטמורפוזות של אובידיוס, גלתיאה מופיעה כאהובתו של אקיס בנו של פאן ונימפת ים (ביתו של נהר סימטו), יום אחד כאשר פוליפמוס ראה אותם ליד הים התעוררה קנאתו והוא שלף סלע ענק מצידו של הר אטנה ופגע באקיס והרגו, גלתיאה הפכה את דמו של אקיס לנהר הסיציליאני אקיס.

ביטוי ספרותי ואופראי

בתקופת הרנסאנס והבארוק הנושא הפך לפופולרי בספרד, לואיס דה גונגורה כתב שיר אפי - "האגדה על פוליפמוס וגלתיאה" שיצא לאור ב־1627 כהרחבה של הנושא אותו הוציא לאור לואיס קאריו אי סוטומאיור בשנת - 1611, והנושא מצא ביטוי אופראי בסרסואלה (אופרטות ספרדיות) של הקומפוזיטור אנטוניו דה ליטרס משנת 1708.

בצרפת, הקדיש ז'אן-בטיסט לולי את האופרה "אקיס וגלתיאה" (1686) לסיפור זה. באיטליה ג'ובאני בונונצ'יני הלחין אופרה של מערכה אחת: "פוליפמוס" בשנת 1703.

לאחר זמן קצר גאורג פרידריך הנדל הלחין את הקנטטה "אקיס, גאלאתיאה ופוליפמוס" (1708) וכאשר הוא עבר לאנגליה הוא העלה גרסה חדשה עם ליברית אנגלי של ג'ון גיי.

וולפגנג אמדאוס מוצרט ופליקס מנדלסון-ברתולדי הוציאו עיבוד עדכני משלהם המדגיש את פסטורליית האהבה של אקיס וגליתאה ונותן מקום מצומצם לפוליפמוס.

ניקולא פורפורה חיבר בזמן שהותו בלונדון אופרה בשם "פוליפמוס", ובהמשך המאה חיבר יוזף היידן אופרה ב-1763 אותה עיצב לרגל חתונה אימפריאלית עם תוספת לגבי נצחיות האהבה.