ארי שפר
 | |
| לידה |
10 בפברואר 1795 דורדרכט, הולנד  |
|---|---|
| פטירה |
15 ביוני 1858 (בגיל 63) ארז'נטיי, צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות של מונמארטר |
| תקופת הפעילות |
1810–1858 (כ־48 שנים) |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
הרומנטיקה |
| הושפע על ידי |
Pierre-Narcisse Guérin |
| יצירות ידועות |
Battle of Tolbiac, Charlemagne at Paderborn, Francesca da Rimini and Paolo Malatesta appraised by Dante and Virgil |
| פרסים והוקרה |
מפקד בלגיון הכבוד |
| בן או בת זוג |
Sophie Marin |
| צאצאים |
Cornelia Scheffer |
  | |
ארי שפר (בצרפתית: Ary Scheffer; 10 בפברואר 1795 – 15 ביוני 1858) היה צייר רומנטי הולנדי-צרפתי.[1] הוא נודע בעיקר בזכות יצירותיו המבוססות על ספרות, עם ציורים המבוססים על יצירותיהם של דנטה, גתה ולורד ביירון, וכן נושאים דתיים. הוא גם היה צייר דיוקנאות פורה של אנשים מפורסמים. מבחינה פוליטית, היו לארי שפר קשרים חזקים עם המלך לואי פיליפ הראשון, לאחר שהועסק כמורה של ילדיו של המלך, מה שאפשר לו לחיות חיי מותרות במשך שנים רבות עד המהפכה של 1848.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שפר היה בנו של יוהאן ברנרד שפר (1765–1809), צייר דיוקנאות שנולד בהומברג על אוהם או קאסל (שניהם בגרמניה) ועבר להולנד בצעירותו, ושל קורנליה לאמה (1769–1839). ציירת מיניאטורות ובתו של צייר הנוף ארי לאמה מדורדרכט, שעל שמו נקרא ארי. לארי שפר היו שני אחים, העיתונאי והסופר קארל ארנולד שפר (1796–1853) והצייר הנדריק שפר (1798–1862). תחילה הוא התחנך אצל הוריו, ולאחר מכן למד באקדמיה לציור באמסטרדם מגיל 11. בשנת 1808 הפך אביו לצייר החצר של לואי בונפרטה באמסטרדם, אך אביו מת שנה לאחר מכן. לאחר מות אביו עבר ארי ללמוד בעיר לליל שבצרפת. ב-1811 הוא ואמו, שהשפיעה רבות על הקריירה שלו, עברו לפריז, צרפת, שם למד בבית הספר לאמנויות היפות כתלמידו של פייר-נרסיס גירה. אחיו הגיעו בעקבותיו לפריז מאוחר יותר .[2]
שפר החל להציג בסלון דה פריז בשנת 1812. הוא החל להיות מוכר בשנת 1817, ובשנת 1819 הוא התבקש לצייר דיוקן של המרקיז דה לאפייט. אולי בגלל הכרותו את לאפייט, שפר ואחיו היו פעילים פוליטית לאורך חייהם.
.jpg)
בשנת 1822 הוא הפך למורה לציור לילדים של לואי פיליפ הראשון, הדוכס מאורליאן. בגלל הקשר שלו איתו, הוא השיג הזמנות רבות עבור דיוקנאות ועבודות אחרות. בשנת 1830 הפרות סדר נגד שלטונו של המלך צ'ארלס העשירי הביאו להפלתו. ב-30 ביולי נסעו שפר והעיתונאי רב ההשפעה אדולף טייר מפריז לאורליאן כדי לבקש מלואי פיליפ הראשון להוביל את ההתנגדות, וכמה ימים לאחר מכן הפך ל"מלך הצרפתים".
באותה שנה נולדה קורנליה בתו של שפר, לא ידוע מי הייתה אמה. קורנליה שפר (1830–1899) הפכה לפסלת וציירת בזכות עצמה.[3] אמו של שפר לא ידעה על נכדתה בשמה עד 1837, ולאחר מכן טיפלה בה עד מותה, שנתיים מאוחר יותר. שפר הפך לחבר שותף במכון המלכותי של הולנד ב-1846, והתפטר ב-1851.[4]
שפר ומשפחתו שגשגו בתקופת שלטונו של לואי פיליפ הראשון, שהתפטר ב-24 בפברואר 1848. שפר והנדריק הוצפו בעבודות אמנותיות, והם לימדו תלמידים רבים בבית המלאכה שלהם בפריז. ציורים רבים שהופקו בתקופה זו בסדנא שלהם, נושאים את חתימתו.
שפר קיבל אות בלגיון הכבוד בשנת 1848. כקצין של "הגארד נשיונל" הוא ליווה את משפחת המלוכה הצרפתית בבריחה מארמון טווילרי.
שפר לחם במהלך מרד יוני בפריז בין ה-23 ל-26 ביוני 1848. האכזריות והשנאה שהפגין הדרג הממשלתי ואומללות המעמדות הנמוכים, זעזעו אותו עד שהוא פרש מהפוליטיקה וסירב לצייר פורטרטים של משפחת נפוליאון השלישי, שמלך לאחר המרד.
ב-16 במרץ 1850 נישא לסופי מארין, אלמנתו של הגנרל בודראן, וב-6 בנובמבר של אותה שנה הפך לבסוף לאזרח צרפתי. הוא המשיך לנסוע לעיתים קרובות להולנד, ונסע לבלגיה, גרמניה ואנגליה, אך בריאותו התדרדרה ובסופו של דבר נפטר בשנת 1858 בבית הקיץ שלו בארגנטויל.[2]
יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שפר צייר לעיתים קרובות נושאים מהספרות, במיוחד את יצירותיהם של דנטה, ביירון וגתה. שתי גרסאות של דנטה וביאטריס נשמרו בגלריה לאמנות וולברהמפטון, בריטניה, ובמוזיאון לאמנויות יפות, בוסטון, ארצות הברית. במיוחד זכה לשבחים פרנצ'סקה דה רימיני שלו, שצוירה ב-1836, הממחישה סצנה מתוך התופת של דנטה אליגיירי. ביצירה מסתחררים גופותיהם השזורים של פרנצ'סקה די רימיני ופאולו מלטסטה בסערה הבלתי נגמרת שהיא המעגל השני של הגיהנום. אשליה של תנועה נוצרת מהווילונות שעוטפים את בני הזוג, כמו גם משיערה הגולש של פרנצ'סקה. שתי דמויות אלו יוצרות קו אלכסוני שחותך את רוב הבד ויוצר לא רק תחושה של תנועה, אלא גם נותן לציור אווירה של חוסר יציבות. פרנצ'סקה נצמדת לפאולו כשהוא מפנה את פניו בייסורים. ישנן שתי דמויות נוספות בתמונה: מוסתרות ברקע, המשוררים דנטה ווירג'יל מביטים כשהם עושים את דרכם בתשעת מעגלי הגיהנום. מאוחר יותר שפר פנה לנושאים דתיים.
שפר היה גם צייר פורטרטים מוכשר, וסיים כ-500 דיוקנאות בסך הכל. נושאיו כללו את המלחינים פרדריק שופן ופרנץ ליסט, המרקיז דה לה פאייט, אלפונס דה למרטין, צ'ארלס דיקנס, הדוכסית דה ברולי ואחרים.[5]
לאחר 1846, הוא הפסיק להציג. קשריו החזקים עם משפחת המלוכה גרמו לו להפסיק מרצונו כאשר בשנת 1848, נוצרה הרפובליקה הצרפתית השנייה. שפר מונה למפקד לגיון הכבוד ב-1848, כלומר לאחר שפרש לחלוטין מהסלון.
בסטודיו שלו, נותרו ציורים רבים שהוצגו רק לאחר מותו ב-1858.[6]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Wood, James, ed. (1907). "Scheffer, Ary" . The Nuttall Encyclopædia. London and New York: Frederick Warne.
- ^ 1 2 Scheffer, Arij (1795–1858), resources.huygens.knaw.nl, 2013-11-12 (ב־)
- ^ djr, Scheffer, Cornelia (1830–1899), resources.huygens.knaw.nl, 2019-09-17 (ב־)
- ^ "A. Scheffer (1795–1858)". Royal Netherlands Academy of Arts and Sciences.
- ^ Reynolds, Francis J., ed. (1921). "Scheffer, Ary" . Collier's New Encyclopedia. New York: P. F. Collier & Son Company.
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Scheffer, Ary". Encyclopædia Britannica. 24 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 316