ארסקין המילטון צ'ילדרס

ארסקין המילטון צ'ילדרס
Erskine Hamilton Childers
לידה	11 בדצמבר 1905; לונדון, אנגליה
פטירה	17 בנובמבר 1974 (בגיל 68); דבלין, אירלנד
מדינה	אירלנד
מקום קבורה	בראונווד (Roundwood), ; מחוז ויקלו
השכלה	אוניברסיטת קיימברידג'; טריניטי קולג'; בית ספר גרשם ;
מפלגה	פיאנה פול
בת זוג	רות אלן דאו ; ריטה דאדלי
	25 ביוני 1973 – 17 בנובמבר 1974; (שנה)
	→ איימון דה ואלירה קרול או'דלה ←
חתימה

ארסקין המילטון צ'ילדרס (באנגלית: Erskine Hamilton Childers‏; 11 בדצמבר 1905 – 17 בנובמבר 1974) היה מדינאי אירי שכיהן כנשיא אירלנד הרביעי משנת 1973 ועד מותו.^[1] בין השנים 1973-1938 הוא היה חבר הדאל אירן, הבית התחתון של הפרלמנט האירי, האירכטס. צ'ילדרס שירת במגוון תפקידים בממשלות אירלנד, בין שאר כשר הדואר והטלגרפיה, כשר הקרקעות, כשר התחבורה והאנרגיה וכשר הבריאות. הוא מונה להיות טנשטה (סגן ראש הממשלה) ב-1969.

אביו, רוברט ארסקין צ'ילדרס, רפובליקן אירי מוביל ומחבר מותחן הריגול "חידת החולות" (The Riddle of the Sands), הוצא להורג במהלך מלחמת האזרחים האירית.

ראשית חייו

צ'ילדרס נולד בלונדון, למשפחה פרוטסטנטית שמוצא מגלנדלוג (Glendalough) שבאירלנד. למרות שגם הוא נולד באנגליה, היה אביו של צ'ילדרס בן לאם אירית והוא גדל במחוז ויקלו ולאחר מלחמת העולם הראשונה הוא עבר להתגורר שם עם משפחתו. אמו של צ'ילדרס, מרי צ'ילדרס, הייתה בת למשפחה מבוסטון שאבות אבותיה הגיעו לאמריקה על סיפון המייפלאואר. רוברט ארסקין צ'ילדרס ואשתו מרי נעשו מאוחר יותר למתנגדים להסדר עם בריטניה שכתוצאה ממנו וקמה מדינת אירלנד החופשית. צ'ילדרס התחנך בבית הספר גרשם, שבעיר הולט שבמחוז נורפוק ולמד באוניברסיטת קיימברידג', מכאן היה המבטא הבריטי שלו האופייני למעמד הגבוה. ב-1922, כשמלאו לצ'ילדרס 16, הוצא אביו להורג על ידי רשויות מדינת אירלנד החופשית באשמת אחזקת נשק, האשמה שהבסיס שלה היה פוליטי. האקדח שאתו הוא נתפס ניתן לו על ידי מייקל קולינס. לפני הוצאתו להורג, כאקט של פיוס, השביע צ'ילדרס האב את בנו כי ידאג ללחוץ את ידו של כל מי שהיה מעורב בהחלטה על ההוצאה להורג. לאחר שהשתתף בטקס ההלוויה של אבניו, שב צ'ילדרס לגרשם ושנתיים לאחר מכן הוא החל ללמוד בטריניטי קולג'.

קריירה פוליטית

עם סיום חוק לימודיו, החל צ'ילדרס לעבוד לזמן מה בתחום התיירות בפריז. ב-1931 הזמין אותו איימון דה ואלירה לעבוד עבור העיתון שהוא ייסד זמן קצר לפני כן, The Irish Press, שם נהייה צ'ילדרס למנהל תחום הפרסום של העיתון.^[2] בשנת 1938 הוא קיבל את אזרחותו האירית ובאותה שנה הוא נבחר לראשונה כחבר הבית התחתון מטעם מפלגת פיאנה פול,^[3] תפקיד אותו החזיק עד 1973, עת נבחר לנשיאות.

ב-1951 הצטרף צ'ילדרס לממשלה כשר הדואר והטלגרפיה בממשלתו של דה ואלירה. לאחר מכן, בין השנים 1959-1957 הוא שמש כשר הקרקעות וכשר התחבורה והאנרגיה בממשלתו של שון למס ובממשלתו של ג'ק לינץ' כשר התחבורה, שר הדואר והטלגרפיה וכשר הבריאות. ב-1969 הוא מונה להיות הטנשטה (סגן ראש הממשלה).

תקופת כהונתו של צ'ילדרס כשר הייתה שנויה במחלוקת. אחד הפרשנים תיאר אותה כ"כישלון חרוץ". אחרים שיבחו את רצונו להחליט החלטות קשות. הוא היה מתנגד גלוי לצ'ארלס הוהי בתקופה שלאחר שערוריית הנשק, כאשר הוהי ושר נוסף הודחו ונשפטו באשמה של יבוא נשק עבור הצבא האירי הרפובליקני, אך בסופו של דבר זוכו מכל אשמה.

נשיא אירלנד

מערכת הבחירות

מועמדה של מפלגת פינה גייל, טום או'היגינס, שהובס בבחירות לנשיאות של 1966 על ידי דה ואלירה בהפרש זעום של 11,000 קולות (1%), היה צפוי על ידי רבים להיות המועמד שיזכה בבחירות לנשיאות של 1973. צ'ילדרס היה מועמדה של מפלגת פיאנה פול על פי בקשתו של דה ואלירה. צ'ילדרס היה מועמד שנוי במחלוקת, לא רק בשל היותו יליד בריטניה, אלא גם בשל אמונתו הפרוטסטנטית. יחד עם זאת, במהלך מסע הבחירות שלו, הוכח שהאהדה הציבורית כלפיו כבירה ועל רקע המבוכה הפוליטית נבחר צ'ילדרס להיות הנשיא הרביעי של אירלנד ב-30 במאי 1973, בזכות 635,867 הבוחרים שהצביעו בעדו לעומת 578,771 שהצביעו ליריבו.

תקופת הנשיאות

למרות היותו בן 67 עם תחילת כהונתו כנשיא, השיג צ'ילדרס מוניטין של נשיא נמרץ ומסור לעבודה ועד מהרה זכה באהדה ציבורית ובכבוד. יחד עם זאת, יחסיו עם הממשלה שכיהנה אז בהנהגתו של ליאם קוסגרייב ממפלגת פינה גייל, היו מתוחים. מסע הבחירות של צ'ילדרס התבסס על הפיכת תפקיד הנשיא לפתוח יותר, גישה שקוסגרייב ראה בה איום על סדר היום של ממשלתו. הוא סירב לשתף פעולה עם צ'ילדרס ביוזמה שנקט עם כניסתו לתפקיד, הקמתו של צוות חשיבה בארמון הנשיאות שיתכנן את עתיד המדינה. צ'ילדרס שקל להתפטר מהנשיאות, אך הוא שוכנע להישאר בתפקיד על ידי שר החוץ של קוסגרייב, גארט פיצ'ג'רלד. בכל מקרה, צ'ילדרס נותר מנותק מהממשלה. בעוד שהנשיאים שקדמו לו היו מתודרכים על ידי ראש הממשלה אחת לחודש, קוסגרייב עדכן את צ'ילדרס ואת יורשו בתפקיד, קרול או'דלה, אחת לשישה חודשים.

למרות שהיה מתוסכל מחוסר הכוח שהיה בתפקידו, מאמינה בתו של צ'ילדרס, נסה, כי לאביה היה תפקיד חשוב מאחורי הקלעים בהקלת הסכסוך בצפון אירלנד. היא דווחה כי ראש ממשלת צפון אירלנד, טרנס או'ניל, נפגש בחשאי עם אביה בארמון הנשיאות לפחות בהזדמנות אחת.^[4]

מותו

מאחר שנמנעה ממנו האפשרות לחולל שינוי באופי תפקיד הנשיא, השקיע צ'ילדרס את כוחותיו בלוח זמנים עמוס של ביקורים רשמיים ונאומים שגבה ממנו מחיר פיזי. ב-17 בנובמבר 1974, זמן קצר לאחר שנשא נאום בפני חברי הקולג' הרפואי בדבלין, לקה צ'ילדרס בהתקף לב. הוא מת באותו יום בבית החולים.

בהלוויה הממלכתית, שנערכה לצ'ילדרס בקתדרלת פטריק הקדוש בדבלין, נכחו מנהיגים רבים מרחבי העולם, כולל לואי מאונטבאטן, שייצג את המלכה אליזבת השנייה, ראש ממשלת בריטניה, מנהיג האופוזיציה ונשיאים ומלכים מאירופה ומרחבי העולם. הוא נקבר בכנסייה הפרוטסטנטית בראונווד (Roundwood) שבמחוז ויקלו.

אלמנתו של צ'ילדרס, ריטה, זכתה לאהדה ציבורית כמו בעלה המנוח. עם מותו, כאשר היא פרסמה הודעה לעיתונות בה הפצירה בעם להפריד את תפקיד הנשיא מהפוליטיקה בבואו לבחור את הנשיא החדש, הגיב קוסגרייב בהציעו למנהיג האופוזיציה ג'ק לינץ', שהגברת צ'ילדרס תמונה כנשיאה בהחלטה פה אחד של כל המפלגות. לינץ' הסכים להביא את ההצעה בפני מפלגתו. יחד עם זאת, כאשר חברי מפלגתו של קוסגרייב הדליפו לתקשורת את דבר התוכנית, נסוג לינץ' מהסכמתו.

תחת זאת הסכימו כל המפלגות למנות את התובע הכללי והשופט העליון לשעבר קרול או'דלה, כיורשו של צ'ילדרס.

משפחה

צ'ילדרס נשא לאישה את רות אלן דאו ב-1925. לזוג נולדו חמישה ילדים. לאחר מותה של דאו ב-1950 נישא צ'ילדרס בשנית ב-1952 לריטה דאדלי. לזוג נולד בת אחת בשם נסה, שמכהנת כחברת הפרלמנט האירופי. ריטה דאדלי מתה ב-2010.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארסקין המילטון צ'ילדרס בוויקישיתוף

ארסקין המילטון צ'ילדרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ארסקין המילטון צ'ילדרס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

הקודם: איימון דה ואלירה	נשיא אירלנד 1973-1974	הבא: קרול או'דלה

[1] "Mr. Erskine Hamilton Childers". Oireachtas Members Database. Retrieved 30 May 2010.

[2] "Past Presidents – Erskine Childers". Áras an Uachtaráin website. Retrieved 10 January 2013.

[3] "Erskine Hamilton Childers". ElectionsIreland.org. Retrieved 25 July 2012.

[4] Diarmaid Ferriter (23 October 2011). "History Show – Erskine Childers' Presidency". RTÉ Radio 1 (Podcast). RTÉ. Retrieved 9 December 2011.

[1]

[2]

[3]

[4]