בית בצי

בית בצי הוא אתר ארכאולוגי בספר מדבר יהודה, לא הרחק מבית לחם. במקום שרידים מהתקופות החשמונאית, הרומית, הביזנטית והממלוכית. נודע במיוחד בתקופת החשמונאים. ההתבצרות בו הייתה נקודת המפנה בה הממלכה הסלאוקית הפסיקה ללחום בחשמונאים והכירה בהם באופן לא רשמי.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית בצי ממוקמת בפאתי בית סחור (כ-3 קילומטרים מצפון להרודיון) בגובה של 656 מטרים מעל פני הים ומכונה כיום "ח'רבת בית בצי".

התקופה החשמונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מרד החשמונאים, לאחר מותו של יהודה המכבי בשנת 160 לפנה"ס, התבצרו אחי יהודה, יונתן ושמעון, בבית בצי. המצביא הסלאוקי בקכידס שחזר ליהודה בשנת 156 לפנה"ס בראש צבא חזק לדכא את המורדים צר על היישוב תקופה ארוכה עם מכונות מצור, אך החשמונאים שהיו למודי ניסיון, הסירו את המצור במתקפת נגד מוצלחת.

בשל כישלונו במצור והכרה בעוצמתם של החשמונאים, שלא בנקל יהיה אפשר להכריעם, בקכידס החליט לעבור לערוץ פרגמטי והגיע להסכם עם יונתן על פיו יוענק לו מעמד מדיני כלשהו בתמורה לשקט בחבל הזה, כך שהשלטון הסלאוקי יתקיים ביהודה בלא שיהיה צורך לבזבז עליו משאבים צבאיים גדולים וקבועים. בהסכם זה קיבל יונתן רשות להתיישב במכמש כ-10 קילומטרים מצפון לירושלים ולקבל מעמד מדיני מסוים. בקכידס עזב את יהודה עם חילותיו, כאשר הוא מותיר בירושלים בחקרא חיל מצב סלאוקי.