ג'מילה (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'מילה
Джамиля
כריכת המהדורה העברית של הספר
כריכת המהדורה העברית של הספר
מידע כללי
מאת צ'ינגיס אייטמטוב
שפת המקור רוסית
תורגם לשפות שפות רבות
סוגה רומן
הוצאה
תאריך הוצאה 1958
מספר עמודים 102
הוצאה בעברית
הוצאה עם עובד והוצאת כרמל
תאריך 2005
תרגום דינה מרקון
סדרה
סדרת ספרים ספריה לעם

ג'מילהרוסית: Джамиля, בקירגיזית: Жамила בערבית גָ'מִילָה - פירושו יָפָה (جميلة)) הוא הרומן הגדול הראשון של הסופר הקירגיזי צ'ינגיס אייטמטוב, שראה אור במקור ברוסית בשנת 1958.

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן מסופר מנקודת מבטו של צייר קירגיזי בדיוני בשם סאיט. סאיט מספר על התקופה בה היה נער בקולחוז. עקב מלחמת העולם השנייה המתרחשת באותו זמן הרחק מהכפר, שני אחיו מגויסים למלחמה בחזית, והלימודים הסדירים לא מתקיימים. הוא עצמו נאלץ להתגייס לעבודה בשדות יחד עם נשות הכפר. הוא עובד יחד עם גיסתו הצעירה – ג'מילה, שבעלה מגויס גם הוא ובהמשך נפצע ואושפז בבית חולים מרוחק. הנער מתאר את הטרדות הגברים שנותרו בכפר כלפי גיסתו היפה ואת רגשותיו כלפיה. באותו זמן מתעוררת אהבה בין ג'מילה לבחור צעיר ונכה מפצועי המלחמה - דניאר. גבר צעיר בעל אופי שקט ומהורהר.

בסופו של הסיפור חוזר בעלה של ג'מילה מן החזית. ג'מילה בוחרת באפשרות של בריחה מהכפר עם דניאר. במקביל המספר מחליט לעזוב את הכפר לטובת לימודי אמנות. בכך משלב הסיפור בין בחירתו האישית של המספר לבין בחירתה של גיבורת הסיפור וזאת בניגוד למקובל ולצפוי בחברה השמרנית בהם הם חיים.

הסיפור מסופר על רקע תרבות החקלאות הקולקטיבית שהייתה בתחילת השיא באותה תקופה, ועל רקע מנהגי החברה הקירגיזית השמרנית.

לואי אראגון שיבח את הרומן כ"סיפור האהבה היפה בעולם"[1].

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר ראה אור בברית המועצות בשנת 1960. הוא תורגם אחר כך לצרפתית וגרמנית ואחר כך לכמאה וחמישים שפות נוספות[2].

תרגום לעברית נעשה בידי דינה מרקון ויצא לאור במסגרת ספריה לעם של הוצאת עם עובד והוצאת כרמל בשנת 2005.

עיבוד לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עובד לסרט בברית המועצות בשנת 1969. סרט נוסף נעשה בבימוי הבמאית הגרמניה מוניקה טאובר בשנת 1994.

בול דואר של קירגיזסטן שהוקדש לרומן ג'מילה (2009)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מצוטט בפי נתן זך באחרית דבר לספר במהדורה העברית, עמ' 96
  2. ^ לדברי הסופר בריאיון לעיתון הארץ