נתן זך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נתן זך
נתן זך
נתן זך, 1991
לידה 13 בדצמבר 1930 (בן 86)
ברלין
שם מקורי הארי זייטלבך
עיסוק משורר, מתרגם, סופר, מרצה באוניברסיטה, פזמונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית
סוגה שירה
פרסים פרס ישראל, פרס ביאליק, פרס אקו"ם, פרס עקביהו, פרס שירה בינלאומי באיטליה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נתן זך (נולד ב-13 בדצמבר 1930 בברלין) הוא משורר, עורך, מתרגם, מבקר שירה ופזמונאי ישראלי. חתן פרס ישראל לשנת 1995, פרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה.

זך נחשב לפורץ דרך בשירה העברית ולאחד המשוררים העבריים החשובים במחצית השנייה של המאה ה-20 וראשית המאה ה-21.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיפס עם שירו של נתן זך "אני רוצה תמיד עיניים" בפתח בית ההורים ע"ש פנחס רוזן ברמת חן

זך נולד בשנת 1930 בברלין בשם הארי זייטלבךגרמנית: Harry Seitelbach), לאב יהודי ולאם איטלקייה. הוא עלה לארץ ישראל ב-1936 ושירת בצה"ל במלחמת השחרור. בשנת 2008 סיפר זך בתוכניתו של קובי מידן כי אביו התאבד אחרי שירד מכל נכסיו ולא הסתגל לתרבות ולחיים בישראל.

אוסף שיריו הראשון של זך יצא לאור ב-1953 בקובץ "בשלושה" בשתוף עם משה דור ואריה סיון, בהוצאת 'לקראת'. בשנת 1955 פרסם אוסף שירים שני ("שירים ראשונים"). לאחר מכן, בספרו השלישי "שירים שונים", הנחשב על ידי רבים להישגו החשוב ביתר, הופיע מבחר שירים מ"שירים ראשונים" בנוסף לשירים חדשים.

זך הוא בעל תואר ראשון בפילוסופיה ומדע המדינה מהאוניברסיטה העברית. בשנים 1960 - 1967 לימד באוניברסיטאות בישראל. בשנים 1968 - 1978 חי באנגליה והשלים דוקטורט באוניברסיטת אסקס. לאחר חזרתו לישראל לימד באוניברסיטת תל אביב ומונה לפרופסור באוניברסיטת חיפה.

ב-5 בינואר 1982 זכה בפרס ביאליק לספרות. זכה בפרס ע"ש עקביהו על מפעל חיים בשירה מטעם אוניברסיטת בר-אילן.[1] ובפרס אקו"ם לשנת תשס"ג על מפעל חיים בזמר העברי. זכה בפרס הבינלאומי באיטליה לשירה.[2]

בין השנים 1995 ל-1998 ערך ופרסם זך 25 קונטרסים בשם "הנה" המציגים משוררים לקהל הרחב. זך פרסם גם ספרי פרוזה: ספר שכתב על מות אמו 'מות אמי', שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-1997. בשנת 2001 פרסם שלושה סיפורים לילדים שכתב: 'הדבורה דבורה', 'הנשר הגדול' ו'הסיפור הקטן על האנשים הגדולים'. כולם יצאו בהוצאת ספריית פועלים. בשנת 2004 התפרסם 'קוף המחט', אוסף סיפורים, בהוצאת הקיבוץ המאוחד. במקביל יצא ספר שיריו, 'הזמיר כבר לא גר כאן יותר', אף הוא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בשנת 2008 התפרסמה מהדורת "כל השירים ושירים חדשים" וב- 2013 ראה אור ספר שירה חדש בשם "מן המקום שבו לא היינו אל המקום שבו לא נהיה", בהוצאת הקיבוץ המאוחד. כמו כן עסק זך בתרגום שירה ומחזות.

בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2013, הוצב נתן זך במקום הסמלי 59 ברשימת מרצ למועצת עיריית תל אביב. ב-2014 נישא זך לבת זוגו בשנים האחרונות שרה אביטל.[3]

"לקראת"- פולמוס על משקל חופשי בשירה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבורת "לקראת" בקפה כסית, 1953 (מימין לשמאל:) יצחק לבני, י' ליש, מקסים גילן, נתן זך ומשה דור

מאז אמצע שנות החמישים עוסק זך גם בביקורת ספרות. מאמרו "הרהורים על שירת אלתרמן", שפורסם בכתב העת עכשיו ב-1959 היה מניפסט חשוב של המרד של חבורת "לקראת" בפאתוס הלירי של המשוררים הציונים, שכן הוא כלל מתקפה יוצאת דופן על נתן אלתרמן, שהיה אחד היוצרים החשובים והמוערכים ביותר בארץ. במאמר זך מסכם את הכללים החדשים לשירה - אלה של המשוררים של חבורת "לקראת" שזך השתייך אליהם. לפני שזך פרסם את "הרהורים על שירת אלתרמן" ואת ספר שיריו הראשון, אחדים ממשוררי "לקראת" כבר פרסמו את ספרי שיריהם: משה דור, דוד אבידן, משה בן שאול, אריה סיון ויהודה עמיחי. בחבורה היו גם בנימין הרושובסקי (הרשב),ישראל פנקס וגרשון שקד. ספרו הראשון של יהודה עמיחי, שיצא לאור בשנת 1955, נחשב לספר שחולל את המהפכה בשירה העברית.

הכללים החדשים של החבורה, שזך סיכם והציג, היו שונים מכללי החריזה והמשקל שהיו נהוגים אז בשירה בארץ. זך טען ברשימה הזאת שהכללים בשירתו של אלתרמן, הסימטריה הנוקשה והריתמוס הקבוע, הם מכניים ומקובעים, ולפיכך תמונת העולם שמתקבלת בשירה כזו היא מלאכותית. זך יצא בעיקר נגד הסימבוליזם הרב שמקשט את השיר, מכיוון שלדעתו הוא אינו טבעי אלא נכפה על השיר כדי להתאים למבנה הקבוע של הכתיבה. עוד הוא טען שהעושר הלשוני והשימוש המרובה בסימבולים בשירי "כוכבים בחוץ" יוצרים רושם של מלאכותיות ושל העדר רגש ממשי. לפיכך, גרס זך, יש להעדיף את המשקל החופשי, שרק הוא מבטא את טעמו של המשורר בן התקופה המודרנית. אין הוא פוסל כל שימוש בחרוז או במקצב, אלא שהוא מבקש למצוא את המקום הנכון שלהם בשיר.

לטעמם של משוררי "לקראת" ובסגנון כתיבתם, המשורר שמתאר את המציאות, חיצונית - של תיאורי נוף, או פנימית - של רגשות, צריך להיצמד למהותה של המציאות המתוארת ולתאר אותה בקצב חופשי וזורם. לכתוב שירה בשפה פשוטה "בגובה העיניים", כפי שכבר נכתבה ופורסמה על ידי משוררי "לקראת", שתיטיב לתאר את המציאות כמות שהיא, ללא המילים שנועדו לקשט בלבד ולא באו לתאר חוויה, מצב או תמונה. הלשון השירית שזך משתמש בה בשיריו משלבת רמות לשון שונות, ובעיקר לשון בינונית-רגילה, שקרובה יותר ללשון דיבור יומיומית, עם לשון גבוהה יותר. משלבי הלשון השונים באותו השיר נבחרים בהתאם לסיטואציה, ובהתאם לצרכיו של המשורר, כדי שייטיב לתאר את הסיטואציה שבשיר. השימוש של משוררי "לקראת" של שילוב בין לשון דיבור יומיומית ללשון ספרותית יותר בלט במיוחד לנוכח הסגנון הגבוה בשירים של משוררים מדורו של אלתרמן.

עקרונות השירה לפיהם כתבו ופרסמו משוררי "לקראת" מתחילת שנות ה-50, בספריהם ובחוברות "לקראת" לפני צאת המניפסט של זך, נתפסו כמרד. הם שברו את המבנה השירי ואת הצורה שהייתה שלטת בשירה העברית עד שנות השישים של המאה ה-20. העקרונות החדשים האלה, שזך רק סיכם אותם בדיעבד, השתלטו באופן כמעט מוחלט על השירה העברית עד ימינו; למעשה, מאז שנות ה-60 משוררים מעטים כותבים במבנה השירי הישן.

ציטוט משירו של נתן זך "כי האדם עץ השדה" בפארק ע"ש לילי שרון בעכו

זך מתאר כיצד שירה צריכה להיראות בכמה משיריו הראשונים בקובץ "כל החלב והדבש". ב"השיר הנכון" הוא כותב:

כְּשֶׁהָרֶגֶשׁ דּוֹעֵךְ, הַשִּׁיר הַנָּכוֹן מְדַבֵּר.
עַד אָז דִּבֵּר הָרֶגֶשׁ, הַשִּׂיר הָאַחֵר.
עַכְשָׁו הִגִּיעַ הַזְּמַן לַשִּׁיר הַנָּכוֹן לְדַבֵּר.

ב"לומר זאת אחרת" הוא טוען כי השירה "מְבָרֶרֶת דְּבָרִים מְבֹרָרִים, בִּזְהִירוּת הִיא בּוֹחֶרֶת דְּבָרִים נִבְחָרִים". זך איננו מתעלם מן העולם התרבותי שקדם לו, והוא מתייחס בשיריו לדמויות מן המקרא, מן הברית החדשה או מן המיתולוגיה היוונית, אך הוא מתאר מצבים אנושיים שבירים, ומיטיב "לתקן" אותם. כך, למשל, בשירים כמו "הווה זהיר", "תן לי מה שיש לעץ", "שיר לאוהבים הנבונים", "כי האדם עץ השדה" ועוד רבים נוספים.

ב-2001 עלה שוב הפולמוס על השימוש בכללי המקצב והמשקל. בני ציפר, עורכו של מדור תרבות וספרות בעיתון הארץ, פרסם אז מאמר ביקורת קצר, אך מלא הלל, על ספר הביכורים של המשורר הצעיר דורי מנור ("מיעוט", 2000). שירתו של מנור מתאפיינת בשימוש במשקל קצוב ומדוד - אותם הכללים שאפיינו את שירתם של משוררי "דור היישוב" (עד 1948) ואת השירה הקלאסית. ציפר קורא לשיריו של מנור "ציון-דרך ופרשת מים" בשירה העברית, ואפילו טוען שיש בו אקט חתרני, כנגד אותו "אוונגרד" ש"רמס" את הניגון האלתרמני במשך ארבעים שנה, וקובע: "חזר הניגון שזנחנו לשווא!" שבועיים לאחר מכן, באותו מדור פרסם נתן זך מאמר תגובה (הארץ, 26.1.2001), ובו תקף את גישתו של ציפר, וגם את שירתו של דורי מנור. זך טען שיש בשלמות הצורנית, בחריזה ובמשקל, משום חזרה לימי העבר של השירה העברית, ולכל הפחות - חיקוי לא-מוצלח של שלונסקי ואלתרמן. הוא תקף את מנור ומשוררים חדשים אחרים: "במקום למשוך את קדמוניותיהם שלהם לעבר לשון ההווה השירית במיטבה, מבקשים לגרור את הלשון העכשווית לאחור". כעבור ימים אחדים הגיב דורי מנור במאמר משלו במוסף ספרות ותרבות של הארץ ותקף את זך על סגנונו "המתלהם" וטען כי שני הסגנונות יכולים לדור בכפיפה אחת והוא דוגל בפלורליזם בשירה (הארץ, 2.2.2001).

עמדות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ויקיציטוט: נתן זך

בשנת 2010 ביטא זך את השקפותיו בנוגע לסכסוך הישראלי-ערבי, ובו אמר "אנחנו והערבים החמצנו את ההזדמנויות שלנו. הם, בטיפשות שלהם ב-1948 - ואנו בכל השנים לאחר מכן. יש לי חשש כבד שהמדינה הזו תפסיק להתקיים בעוד 50 שנה אם לא לפני זה, ובינתיים תהיה מלחמה אחרי מלחמה." הוא הביע את נכונותו להצטרף למשט לעזה בדומה למשט שנערך כמה חודשים קודם לכן. ביחס למגוריו בישראל אמר:"אילו ידעתי שישראל תהיה מה שהיא היום, לא הייתי חוזר ארצה מאנגליה ב-1978. ניתן לכתוב בעברית מבלי לחיות כאן. לא צריך לשמוע בכל יום על עינויים או הריגה בטעות של פלסטיני. לא ארצה לסיים את חיי במדינת אפרטהייד". זך תמך בחרם על ההתנחלויות, וסבר כי הכיבוש הוא המקור לרוב תחלואי החברה הישראלית. אכזריות הדיכוי חדרה פנימה אלינו. אין יום שלא נרצחים כאן אנשים. האלימות בכבישים ובבתי-הספר חלחלה מהכיבוש. אני הייתי קצין ביטחון של חטיבה 8. אני לא משתמט, השתתפתי בשלוש מלחמות שהיו לחיים ולמוות".[4]

בשנת 2010 בראיון בערוץ 10 אמר זך בנוגע לסדרות בטלוויזיה של "כושים יורים בכושים" כי "הכושים זה בשביל עדות המזרח". ואף "קם הרעיון הזה לקחת אנשים שאין להם שום דבר משותף; אלה באים מהתרבות הגבוהה ביותר שישנה, התרבות המערב-אירופאית, ואלה באים מהמערות".[5] בעקבות הביקורת על התבטאויות אלה פרסם זך מאמר תגובה ובו התנצל על מה שאמר וטען כי הייתה זו "אמרה טפשית", וכי המזרח תרם רבות לתרבות האנושית.[6]

בשנת 2014, זך פרסם בעיתון הארץ מודעת הזדהות עם דברי אבו מאזן, שלפיהם ישראל ביצעה רצח עם בעזה במבצע צוק איתן. בעקבות המודעה הוא הוזמן לראיון בתוכניתו של רזי ברקאי, שם הוא חזר על דברי ההזדהות ובתגובה לשאלה על נפגעי הירי הישראלים בעוטף עזה הוא ענה: "אוי ווי, תסתכל על המפה פעם, עטפו אותם. מסביב לעזה הקטנה הנמושה העלובה שהשתלטו עליה אנשי חמאס, הקימו רשת של קיבוצים. למה דווקא שמה? הנגב גדול", עוד הוסיף: "אז הייתי חוטף בתל אביב, במלחמה כמו במלחמה. מי כיהודים חטפו כבר דברים יותר גרועים".[7]

ב-19 בינואר 2015 פרסם מודעה בעיתון "הארץ", שבה הוא איחל לאבו מאזן הצלחה בתביעה על פשעי מלחמה שהגישה הרשות הפלסטינית בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג נגד מדינת ישראל.[8]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שירים ראשונים (1955)
  • שירים שונים (1960)
  • כל החלב והדבש (1966)
  • במקום חלום (1966)
  • מבחר (1974)
  • צפונית מזרחית (1979)
  • אנטי-מחיקון (1984)
  • בית-ספר לריקודים (1985)
  • שירים על כלב וכלבה (1990)
  • כיוון שאני בסביבה (1996)
  • מות אמי (1997)
  • כי האדם עץ השדה (1999)
  • סיפור על האנשים הקטנים (2001)
  • הנשר הגדול (2001)
  • הדבורה דבורה (2001)
  • הזמיר לא גר פה יותר (2004)
  • קוף המחט (2004)
  • כל השירים ושירים חדשים (2008. שלושה חלקים)
  • משנה לשנה זה (2009)
  • מן המקום שבו לא היינו אל המקום שבו לא נהיה (2013)
  • אומרים שממש יפה שם (2016)

ספרי עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זמן וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המודרנית, הוצאת אל"ף, 1966.
  • קווי אוויר: על הרומנטיקה בסיפורת הישראלית ועל נושאים אחרים שיחות מילואים, הוצאת כתר, 1983.
  • אימג'יזם ווורטיציזים: מאמר שכתב זך ב-1976 בעבור האנתולוגיה Modernism: A Guide to European Literature של הוצאת Penguin Books ובו הוא מסכם את עיקרי מחקר הדוקטורט שלו. הופיע בעברית ב-2010, הוצאת 'עמדה', 'סדרת דחק לספרות טובה', מאנגלית: יהודה ויזן
  • השירה שמעבר למלים - תיאוריה וביקורת (1973-1954), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011.

מתרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משיריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כי האדם עץ השדה.
  • לבדו.
  • הצייר מצייר.
  • כי תבואנה אל הארץ
  • תימהון.
  • איך זה שכוכב.
  • אני רוצה תמיד עיניים.
  • כולנו זקוקים לחסד.
  • ציפור שנייה.
  • אני שומע משהו נופל.
  • ענק.

רבים משיריו של זך הולחנו: "כי האדם עץ השדה", "פזמון", "איך זה שכוכב", "שבעה", "יופיה אינו ידוע", "לבדו" ועוד. ב-1981 הוציאה נורית גלרון את האלבום שירים באמצע הלילה שהתבסס כולו על שיריו של זך, שהעניק לאלבום את שמו וכתב לו הקדמה. ב-1997 פרסמה להקת הפוסט פאנק סדרני הדשא את השיר (שבהמשך הפך לשיר המזוהה עמה) "מוות לסמלת", בו הופיע בית משירו של זך "שיר NO טיפוסי" שנכתב בזמן מלחמת לבנון הראשונה ואושר לשימוש על ידי זך עצמו.

ב-1992 הקליט שפי ישי את השיר ״שבעה״ באלבום הסולו הראשון שלו - ״אהבה ושנאה״. כשיצא השיר הוא נפסל לשידור בגלי צהל.

ב - 2010 יצא לאור ״גבר לא ידבר על כך״ אלבום הסולו השני של שפי ישי שהוקדש לשירי נתן זך. ב-2008 יצא האלבום כמה נהדרת היית בו מקריא זך משיריו על רקע מוזיקה מאת המלחין שלומי פריג'. באלבום מנגנת הפסנתרנית שירה שקד והוא כולל ואלס לפסנתר שכתב סבו של זך לכבוד טקס ההכתרה של וילהלמינה, מלכת הולנד.[9] ב-2011 הוציא זך אלבום נוסף עם פריג' - אהבה צומחת בלילות. לאלבום זה עיצב את העטיפה האמן מנשה קדישמן.[10]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתן זך, משנה לשנה זה: פרקי ביוגרפיה ספרותית ומובאות, 2009.
  • עמוס לוין, בלי קו- לדרכה של 'לקראת' בספרות העברית החדשה הקבוץ המאוחד 1984
  • שיחה עם נתן זך, 'מקסימום אנרגיה במינימום מילים'. תומאס ארנסט יום, אימג'יזם ושירה עברית. מראיין: אריאל קריל. 'דחק', כרך ב', 2012. עמ' 90–96.
  • גבריאל מוקד, ‏ארבעה משוררים - דברים על יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2006
  • ניסים קלדרון, פרק קודם: על נתן זך בראשית שנות השישים, הוצאת הקיבוץ המאוחד: ספרי סימן קריאה, 1985.
  • ניסים קלדרון. "זך, נתן". לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים (2014), עמ' 409־412.
  • דורית מאירוביץ', עקרונות הפואטיקה של נתן זך. המחלקה לספרות עברית, אוניברסיטת תל אביב, 1981.
  • אורציון ברתנא, עדות קריאה, הוצאת פפירוס, 1982.
  • חמוטל בר יוסף, נאו-דקאדנס בספרות הישראלית 1955־1965: המקרה של נתן זך, ביקורת ופרשנות 27, (1991), עמ' 125־152.
  • סיגל נאור פרלמן, "לכתוב כאילו היית ערפאת עצמו, על נתן זך ודיוקן המשורר כמשרטט דיוקן, מטעם 6, יוני 2006
  • סיגל נאור פרלמן, "יופיה עוד אינו ידוע, לשון אופוזיציונית, בגידת האם ועוצמתה של שירת 'זך המאוחר'", מטעם 13, מארס 2008
  • אמירה לם " עם מי נשאר לי לדבר"(ראיון עם נתן זך) מוסף ' 7 ימים' "ידיעות אחרונות " 14.5.2004
  • חמוטל צמיר, "בשם הנוף: לאומיות, סובייקטיביות ומגדר בשירת שנות החמישים והששים", 2006.
  • עמוס לוין " 'בלי קו' לדרכה של לקראת בספרות העברית החדשה" הוצאת הקבוץ המאוחד 1984
  • ראובן שוהם, בעולם של נתן זך גם פרצוף מוכר הוא זר: עיונים שונים ביצירת נתן זך. מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשע"ג.
  • סיגל נאור פרלמן, "בשדות אז אולי: פואטוביוגרפיה, עיון בשירתו המאוחרת של נתן זך", הוצאת הקיבוץ המאוחד 2014
  • חנה סוקולוב-עמיחי,"על מנת לזכור: יהודה עמיחי, נתן זך ועובדות שראוי להציג" 'עכשיו' מס'73-74 2013-14
  • נתן זך בשיחה על אידית סיטוול (מראיינת: מיכל סגל),  דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ז', 2016.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן העניקה למשורר נתן זך את הפרס ע"ש עקביהו על מפעל חיים בשירה, אתר אוניברסיטת בר-אילן, 17.5.2009
  2. ^ ‫ynet, איטליה: זך יקבל את פרס השירה הבינלאומי, באתר ynet, 6 בדצמבר 2009‬
  3. ^ בגיל 83: נתן זך התחתן עם מזכירתו, אתר מעריב, 18.5.2014
  4. ^ בועז פיילר ורוני סופר, נתן זך: אתנדב למשט לעזה, זו מדינת אפרטהייד, באתר ynet, 5 באוקטובר 2010
  5. ^ ‫המקור, המקור 21.07.10 - נתן זך מדבר על הכול, באתר nana10‏, 21 ביולי 2010‬
  6. ^ ‫נתן זך, יש מזרח ויש מזרח, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 26 ביולי 2010‬
  7. ^ נתן זך לגלג: רקטות פגעו בעוטף עזה? אוי ווי, באתר nrg‏, 30 בספטמבר 2014
  8. ^ המשורר נתן זך מאחל בהצלחה לאבו-מאזן, באתר ynet, 19 בינואר 2015
  9. ^ הילה אהרון בריק, עניין - שיחה עם נתן זך, www.habama.co.il, ‏2009-03-10
  10. ^ "בכורה: נתן זך ושלומי פריג' - "תקוות חוט השני" - וואלה! תרבות". וואלה! תרבות (בעברית). בדיקה אחרונה ב-3 באפריל 2017. 


הקודם:
זרובבל גלעד, יהושע טן-פי
פרס ביאליק לספרות יפה
1982
הבא:
ניסים אלוני, עוזר רבין