ג'וזפה סארטי
.jpg) | |
| לידה |
1 בדצמבר 1729 פאאנצה, מדינת האפיפיור  |
|---|---|
| פטירה |
28 ביולי 1802 (בגיל 72) ברלין, ממלכת פרוסיה |
| סוגה |
אופרה, מוזיקה קלאסית, מוזיקה ליטורגית |
| שפה מועדפת |
איטלקית |
| כלי נגינה |
עוגב |
  | |
ג'וזפה סארטי (באיטלקית: Giuseppe Sarti נטבל ב-1 בדצמבר 1729 - 28 ביולי 1802) היה מלחין אופרה איטלקי.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סארטי נולד בפאאנצה. תאריך הולדתו אינו ידוע, אבל הוא הוטבל ב-1 בדצמבר 1729. לפי אי-אילו מקורות מוקדמים יותר, סארטי נולד ב-28 בדצמבר, אבל תעודת ההטבלה שלו שוללת אפשרות זו. הוא למד אצל האב מרטיני והתמנה לנגן עוגב בקתדרלה של פאאנצה עוד לפני שמלאו לו תשע-עשרה. לאחר שפרש ממשרתו בשנת 1750, התמסר סארטי לחקר מוזיקה דרמטית והיה למנהל תיאטרון פאאנצה בשנת 1752.[1]
אופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1752 הוציא מתחת ידיו את האופרה הראשונה המתועדת שלו, "המלך הרועה" (כיון שהתאריך של "פומפאו בארמניה" איננו ודאי). בשנת 1753 נסע סארטי לקופנהגן עם פייטרו מיניוטי. הודות לכישרונו ואישיותו הוזמן לנהל את האופרה האיטלקית בקופנהגן וב-1755, לאחר סגירתה מינה אותו פרדריק החמישי, מלך דנמרק, לממונה על המוזיקה בחצרו ולמנהל האופרה. כאן חיבר את האופרה Ciro riconosciuto.[2]
ב-1765 שלח אותו המלך לאיטליה לגייס כמה זמרים חדשים; בתקופת שהותו שם מת המלך פרדריק, הנסיבות השתנו וסארטי נשאר שלוש שנים באיטליה. בשנת 1766 התמנה למנצח מקהלה של ה"אוספדאלה דלה פייטה" בוונציה, משרה בה החזיק עד 1767. ב-1768 חזר לקופגנהגן קיבל שוב את משרת הניהול בקאפלה המלכותית והיה למורה השירה של המלך. בשנים 1770 עד 20 במאי 1775 ניהל את תיאטרון החצר, שבשבילו כתב יצירות איטלקיות ודניות גם יחד. בתקופת שהותו בדנמרק נשא לאישה את קאמילה פאסי והביא עמה שתי בנות לעולם. ב-1775 פוטר ממשרתו אחרי שצידד בצד הלא-נכון במסכת תככים פוליטיים, וחזר לאיטליה.[2]
בשנת 1779 נבחר למאסטרו די קאפלה בקתדרלה של מילאנו, שם נשאר עד 1784. במילאנו עסק בייעודו האמיתי, ההלחנה. נוסף לעשרים לפחות מן האופרות המצליחות ביותר שלו וכמות עצומה של מוזיקת קודש לקתדרלה, עסק גם בהדרכת מספר ניכר של תלמידים מוכשרים, שהבולט בהם היה כרוביני. ב-1784 יצא סארטי בהזמנת הצארינה קתרינה הגדולה לסנקט פטרבורג. בדרכו לשם עצר בווינה, שם קיבל אותו יוזף השני בכבוד מיוחד ושם התוודע אל מוצרט. הוא הגיע לסנקט פטרבורג ב-1785, וקיבל עליו מיד את הנהלת האופרה, שבשבילה חיבר מספר רב של יצירות חדשות, נוסף לכמה יצירות קודש מרשימות ביותר, בהן ה"טה דאום" לניצחון פוטיומקין באוצ'אקוב, שבו עשה שימוש בתותחים אמיתיים, ורקוויאם לזכר לואי ה-16, מלך צרפת. בין תלמידיו באותה תקופה נמנה פיוטר טורצ'אנינוב. ג'וזפה סארטי נשאר ברוסיה עד 1801, כאשר בריאותו התערערה כל כך שנאלץ לבקש רשות לחזור לאיטליה. הצאר אלכסנדר שילח אותו לדרכו בשנת 1802 עם גמלה נדיבה; הצארינה קתרינה העניקה לו תוארי אצולה. האופרות המוצלחות ביותר שלו ברוסיה היו "ארמידה ורינאלדו" ו"ראשית מלכותו של אולג" (Nachal'noye upravleniye Olega), שאת הלברית בשבילה כתבה הצארינה עצמה.[3]
סארטי מת בברלין.
האופרה של סארטי Fra i due litiganti il terzo gode זכתה לחיי נצח הודות למוצרט, ששילב שיר (air) מתוכה בתמונת הארוחה בדון ג'ובאני. נישואי פיגארו של מוצרט חבה רבות להשפעת האופרה הזו, שבוצעה בווינה בשנת 1784. בלברית המעולה של דה פונטה, מחבר הלבריות ל"נישואי פיגארו" ול"דון ג'ובאני", מופיעות סיטואציות דומות, ופרק הסיום המורכב של המערכה הראשונה שימש מודל למוצרט בכתיבת הפינאלה למערכה האחרונה של "פיגארו".[4]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- DiChiera, David and McClymonds, Marita P (1992), 'Sarti, Giuseppe' in The New Grove Dictionary of Opera, ed. Stanley Sadie (London) ISBN 0-333-73432-7
*
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'וזפה סארטי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'וזפה סארטי, באתר Discogs (באנגלית)- ג'וזפה סארטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
- Free scores by Giuseppe Sarti in the Royal Library and Copenhagen University Library
- Presentation of Giuseppe Sarti's Sonatas by Roberto Satta