גונונג פדאנג
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| נבנה |
500  |
| מיקום | |
| מדינה |
אינדונזיה |
| קואורדינטות | 6°52′25″S 107°02′35″E / 6.8736111111111°S 107.04305555556°E |
  | |
גונונג פדאנג (באינדונזית: Gunung Padang) הוא אתר מגליתי פרהיסטורי,[1] שנמצא באי ג'אווה באינדונזיה, 120 ק"מ מג'קרטה הבירה.[2] זהו האתר הגדול מסוגו בדרום מזרח אסיה, המשתרע על שטח של כ־3 קמ"ר.[1] האתר מוכר לתושבים המקומיים כמקום קדוש, ולטענתם שימש כאתר למדיטציה מאז ומעולם ולשם כך הוא משמש גם כיום. השם גונונג פדאנג פירושו בסונדנזית, שפת המקום, "הר האור" או "הר ההארה". האתר טרם נחשף ולא נחקר כראוי והדעות לגביו חלוקות הן בקשר לזמן בו הוקם והן לגבי תפקידו.
האתר נחשב לאתר מורשת תרבות, משמש כאטרקציה תיירותית ומקור הכנסה לתושבי המקום. בגלל ריבוי המבקרים הרשויות חוששות לפגיעה באתר ומנסים להגביל את מספרם. כמו כן, יש בכוונתם להקים מוזיאון במקום שיאזן בין הגנה על אתר, יקדם מחקר ארכאולוגי וישמור על היתרונות הכלכליים עבור המקומיים.
תיאור כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
גונונג פדאנג הוא תל דמוי פירמידה מדורגת ומוארכת, שמשתרע על שטח של 3,094 מ"ר, מתנשא לגובה של 200 מ' מעל פני השטח ובתוכו מבנה.[2][3] התושבים המקומיים מספרים שהמבנה הוקם על ידי המלך סיליוואני (Siliwangi) שניסה לבנות ארמון בלילה אחד. בראש הפירמידה חמש טרסות, נתמכות בקירות אבן, וניתן להגיע אליהן ב-400 מדרגות אבן משער הכניסה. פרט לטרסה העליונה שאר הטרסות קבורות מתחת לפני האדמה והצמחייה[4] ובשטח פזורים לוחות אבן מלבניים מסיביים המכונים מנהיר, עשויים אבן אנדזיט (סוג של בזלת), חלקם סדורים במלבנים גדולים או כריצוף של מבנה שקרס.[5][3]
מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבנה מלכותי זה ממוקם בין הרכסים ההרריים הדרומיים של ג'אווה המערבית, בגובה 885 מטר מעל פני הים. סביבו יש אתרים מגאליתיים אחרים וגם פירמידת מדרגות דומה, Lebak Cibedug, שממוקמת לא הרחק.[3] האתר נמצא בסמוך לכפר קריאמוקטי (Karyamukti) במרחק של 50 ק"מ דרומית מערבית מעיר המחוז סיאנג'ור (Cianjur),[1] כשהוא פונה לעבר הר הגעש הפעיל גדה (Gede) המתנשא מעל צפונית מערבית לאתר.
תולדות חקר האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
האתר הוזכר לראשונה בשנת 1891 בדוח של הגאולוג ההולנדי רוז׳ה ורביק (אנ'), שתיאר את המקום. בשנת 1914, הארכאולוג ההולנדי נ. י. קרום (N. J. Krom) דווח על הר שבראשו מבנה מלפני 2,500 שנים וטען כי העמודים בגונונג פדאנג דומים לממצאים שנמצאו במקדשים הינדיים אחרים בארכיפלג וכי האתר הוא ככל הנראה אתר קבורה.[2][6]
בשנת 1979, צוותים מהמנהלה להגנה וניהול המורשת ומהמרכז הלאומי לארכאולוגיה, החלו לחקור את האתר והתמקדו במיפוי ותיעוד המאפיינים האדריכליים, והבנת ההקשר והתפקוד של האתר. ב-1981 התגלתה הטרסה החמישית. בשנת 1985המכון הלאומי לארכיאולוגי ערך מחקרים שהובילו לשיקום האתר.[3]
מחקרים פטרוגרפיים של מפרקי העמודים שבוצעו על ידי המרכז הארכאולוגי של מערב ג'אווה בשנות ה-90 גילו שעמודי האבן היו ככל הנראה מקומיים ונחצבו ממחצבה געשית מצפון לגונונג פדאנג. חפירות נוספות, שנערכו בשנת 2002 כדי לבחון את התיאוריה של קרום לגבי תפקודו של האתר כאתר קבורה, לא הניבו ראיות התומכות בטענה. במקום זאת, החוקרים טענו כי גונונג פדאנג הוא צורה מוקדמת של פירמידה מדורגת, סגנון אדריכלי הדומה לפירמידת מדרגה. סגנון אדריכלי נפוץ באינדונזיה אך לא באותו קנה מידה כמו גונונג פאדנג.[6][3]
למרות שגונונג פאדנג הוכר כאתר מורשת תרבות מחוזי בשנת 1998 על ידי משרד החינוך והתרבות האינדונזי, האתר זכה לתשומת לב לאומית נרחבת רק בשנת 2011. צוות מיוחד של הנשיא סוסיליו באמבאנג יודהויונו למקרי אסון וסיוע חברתי, התבקש לבצע חפירות באתר. הצוות, שהורכב מגאולוגים מהמכון האינדונזי למדע, ארכאולוגים מאוניברסיטת אינדונזיה, כמו גם אנשים אחרים, כולל קציני צבא, העלו את הטענה השנויה במחלוקת כי גונונג פאדנג הוא למעשה, פירמידה מסיבית שיכולה להיות בת עד 27,000 שנים.[6][3]
הארכאולוג הראשי של הצוות המשולב, ד"ר דני הילמן נטאווידג'ג'ה (Dr. Danny Hilman Natawidjaja), מהמרכז למחקר גאולוגי, ערך מחקר ארכיאולוגי גאולוגי גיאופיזי משולב במשך שלוש שנים (מאוקטובר 2011 עד אוקטובר 2014). המחקרים הצביעו על כך שגונונג פאדנג היא לא רק טרסת אבן פרהיסטורית פשוטה אלא מבנה תת-קרקעי מורכב מארבע יחידות שנבנו בתקופות שונות ובסגנונות אדריכליים מגוונים. ליבת הפירמידה מורכבת מלבה מסיבית, אנדזיטית, מפוסלת בקפידה (יחידה 4), העטופה בשכבות של קונסטרוקציות סלע (יחידה 3, יחידה 2 ויחידה 1). ניתוח תיארוך של פחמן 14 תומך בהיסטוריה הארוכה של הבנייה הרב-שכבתית, המשתרעת על פני תקופות עוקבות.[3]
הבנייה העתיקה ביותר, יחידה 4, ככל הנראה במקורה הייתה גבעת לבה טבעית שפוסלה ולאחר מכן נעטפה אדריכלית במהלך עידן הקרח האחרון בין 25,000 ל-14,000 לפני הספירה. לאחר מכן, האתר ננטש למשך אלפי שנים, מה שהוביל לבליה משמעותית. באותה תקופה חלו שינויי אקלים דרסטיים. כתוצאה מהפשרת קרחונים בתום עידן הקרח האחרון, חצי האי סונדאלנד (שהייתה מחוברת ליבשת אסיה) כוסה מים ונוצר הארכיפלג של אינדונזיה כפי שהוא מוכר לנו היום.[3]
בסביבות 7900-6100 לפנה"ס, נבנתה יחידה 3 ונקברה בכוונה בעפר. כאלף שנים מאוחר יותר, בין 6000 ל-5500 לפנה"ס, בנו את יחידה 2 שגם היא נקברה, אולי כדי להסתיר את זהותה האמיתית למטרות שימור. לבסוף, בין 2000 ל-1100 לפנה"ס, בנו את יחידה 1, שאת שרידיה ניתן לראות היום על פני השטח.[3]
המחקר של הצוות המיוחד של הנשיא זכה להתנגדות נחרצת מצד ארכאולוגים ממגזרים רבים, כולל האקדמיה וכמה מוסדות מדינה. הביקורות נמתחו בעיקר על רקע מתודולוגי, בטענה כי החקירה חסרה שיטות ארכאולוגיות סטנדרטיות. זה כלל: 1) חוסר תיעוד בעת הסרת מפרקי עמודים מההקשר הארכאולוגי שלו. 2) חוסר תשומת לב לסטרטיגרפיה, 3) הרס אתרים ו-4) התקציב המוגזם שקיבל הצוות בהשוואה לחוסר מימון מוסדות מדינה אחרים.[6]
בשנת 2013 ניסה הצוות המשולב לגייס 500 מתנדבים להשתתף בחפירה המונית, שנקראה, באופן מופגן, "מבצע לכבוד האדום והלבן" (צבעי הדגל האינדונזי). הניסיון, זכה למחאה קשה על ידי חברים שונים בקהילה הארכאולוגית. כדי להתמודד עם הביקורת, הם ניסו לשלב את חברי הקהילה הארכאולוגית במחקר, ובמקביל מיתנו את טענותיהם לגבי גונונג פאדנג. בסופו של דבר, המחקר הופסק ב-2014, בעקבות חילופי שלטון.[6]
הפרסום המוקדם של הממצאים של ד"ר דני הילמן נטאווידג'ג'ה בכלי תקשורת המונים, יחד עם הרצאות וכנסים ציבוריים זכה לתשומת לב ופופולריות משמעותית ברחבי העולם ובשנת 2014 העלה משרד החינוך והתרבות האינדונזי את מעמדו של המקום לאתר למורשת לאומית.[3]
האקלים הטרופי של אינדונזיה, המאופיין בתהליכי בליה ושקיעה אינטנסיביים, בשילוב עם צמחייה צפופה, הוביל לקבורה והסתרה של שרידי תרבות עתיקים. תהליכים טבעיים דינמיים אלו ועליית פני הים, גרמו להיעלמותם של אתרי מורשת עתיקים רבים ביערות, מתחת לאדמה ומתחת למים. על כן, השיטות הארכיאולוגיות המסורתיות עומדות בפני אתגרים משמעותיים בגילוין.[3]
המחלוקת סביב האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש חוקרים שסבורים שהאתר שימש לפולחן אנימיזתי, שהיה נהוג בקהילות מגליתיות וכמקום מפגש של מנהיגים לדיונים חשובים.[1] סוטיקנו ברונטו (Sutikno Bronto), חוקר הרי געש, טוען שהחלל שנגלה בתוך התל הוא לוע של הר געש קדום.
באוקטובר 2014 פנו 34 ארכאולוגים וגאולוגים אינדונזיים לנשיא יודהויונו בעצומה בה הביעו התנגדות קשה לשיטות העבודה של הצוות המיוחד שיש בהן כדי לסכן את האתר החשוב ביותר באינדונזיה ואפילו בכל דרום מזרח אסיה. ואכן הסקר בסופו של עניין הופסק בסוף 2014 ממספר סיבות אך גם בעקבות הביקורת הקשה על שיטות העבודה במקום. הקשיים בחקירת המקום כרוכים בעניינים פוליטיים, דתיים, תקציביים וגאווה לאומית.[7][5][6] האתר נקלע למחלוקת פוליטית לגבי הנרטיב הלאומי של אינדונזיה, מדינה המורכבת משבטים רבים, הדוברים שפות רבות ומתקשה לעצב נרטיב לאומי משותף.[6]
רוב הממסד האקדמי לא מקבל את הדעה שהאתר הוא כה עתיק בטענה שלקדמונים לא היה את הידע ההנדסי והכלים המתאימים לבנות מבנים כה מורכבים ואורח החיים של ציידים ולקטים לא פיתח עדין מסורת של פולחן ואתרי קבורה. ביקורת נוספת הוטחה כלפי התאוריה של ד"ר הילמן מצוות מחקר אחר, שמצא במערה סמוכה כלים עשויים מעצמות בני 9,500 שנים. לטענתם אם זו הייתה היכולת הטכנולוגית של בני האדם לפני 9,500 שנים, לא סביר שהייתה ציוויליזציה מתקדמת יותר לפני 20,000 שנים שבנתה אתר כה מתקדם.[8]
ד"ר נטאווידג'ג'ה דבק בעמדתו ובמאמרו משנת 2018[9] הוא טוען כי "מחקרינו מוכיחים שהמבנה אינו מכסה רק את החלק העליון אלא גם עוטף את המדרונות המשתרעים על שטח של כ־150 דונם לפחות. סקרים גיאופיזיים מקיפים המשלבים מכ"ם חודר קרקע (GPR) ושיטות התנגדות רב-ערוצית, טומוגרפיה סיסמית המתוגברת על ידי נתוני קידוחי עומק וחפירות ארכאולוגיות, מראים עוד כי המבנים אינם רק על פני השטח אלא טמונים בעומק רב יותר. המבנים לא נבנו באותה תקופה אלא מורכבים מכמה שכבות מתקופות עוקבות. השכבה העליונה על פני השטח מורכבת מערימות אופקיות של סלעי עמודים בזלתיים היוצרים טרסות בעלות מדרגות ומעוטרות בסידורים אקזוטיים של עמודי סלע היוצרים קירות, שבילים וחללים. השכבה השנייה, שבעבר נחשבה בטעות כמבנה סלע טבעי, קבורה מטר עד שלושה מתחת לפני הקרקע, היא מילוי בעובי של כמה מטרים המורכב מעמודי סלע דומים המסודרים במערך צפוף. השכבה השלישית היא גם סידור מלאכותי של שברי סלע מסוגים שונים המשתרעים עד לעומק של כ־15 מטר. השכבה השלישית יושבת על לשון לבה בזלתית שבורה ומסיבית. הסקר חושף גם עדויות לחללים תת-קרקעיים גדולים או תאים.
אם אכן ממצאי הסקר של ד"ר נטאווידג'ג'ה נכונים, הרי זה המבנה הקדום ביותר מעשה ידי אדם שנגלה לנו, שנבנה בשיאו של עידן הקרח האחרון, תקופה בה הארכיפלג האינדונזי היה מחובר ליבשת אסיה אזור שנקרא סונדאלנד בפי הגאולוגים[10] וכך משנה את פני ההיסטוריה הידועה על ראשית הציוויליזציה באזור הסהר הפורה באלף ה-4 לפנה"ס. ממצא זה אף קודם לגילויים המרעישים בגבּקליטפּה (Göbeklitepe) וקרהנטפה, אתרים ארכאולוגיים פרהיסטוריים בני כ-11,500 שנים, (נמצאו בדרום מזרח טורקיה ושימשו כמקום יישוב ופולחן בראשית התקופה הנאוליתית טרום חקלאית, כשבני האדם היו עדין נוודים ולקטים) ובכך מעלה את האפשרות שהיו ציוויליזציות קדומות שלא ידועות לנו, שנכחדו לחלוטין עם הידע שלהן ועליהן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 1. Savitri Putri Ramadina, Analisis Perupaan Situs Megalitik Gunung Padang di Cianjur, Jawa Barat, 2013
- ^ 1 2 3 April Holloway. "The megalithic site of Gunung Padang begins to reveal its secrets". Ancient Origins (באנגלית). נבדק ב-2017-04-14.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Danny Hilman Natawidjaja, Andang Bachtiar, Bagus Endar B. Nurhandoko, Ali Akbar, Pon Purajatnika, Mudrik R. Daryono, Dadan D. Wardhana, Andri S. Subandriyo, Andi Krisyunianto, Tagyuddin, Budianto Ontowiryo, Yusuf Maulana, Geo‐archaeological prospecting of Gunung Padang buried prehistoric pyramid in West Java, Indonesia, Archaeological Prospection, 2023-10-20 doi: 10.1002/arp.1912
- ^ Flame Rozario, 8 Mysterious Facts about Gunung Padang that Will Make you Want to Dig it up Yourself!, 8 Mysterious Facts about Gunung Padang that Will Make you Want to Dig it up Yourself!
- ^ 1 2 Gunung Padang: Is it a Pyramid Hill 12,000 years older than Göbekli Tepe?, www.andrewcollins.com
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Dian Sulistyowati & Aldo W. Foe, INDONESIA’S OWN ‘PYRAMID’: THE IMAGINED PAST AND NATIONALISM OF GUNUNG PADANG, International Review of Humanities Studies 6 )1(, 2021, עמ' 125-137
- ^ "Mystery of Gunung Padang mountain - did ancient humans build it?". Time Travel Turtle (באנגלית אמריקאית). 2015-02-16. נבדק ב-2017-04-14.
- ^ Indonesian Pyramid Is 20,000 Years Old Claims Geologist, Discovery May Rewrite History, Before It's News, August 1, 2013
- ^ Natawidjaja D. H. et al., Evidences of Large pyramid-like structure predating 10,000 Year BP at Mount Padang, West Java, Indonesia: Applications of geological-geophysical methods to explore buried large archeological site, Earth and Space Science Open Archive ESSOAr, 2018 doi: 10.1002/essoar.10500119.1
- ^ "From Indonesia To Turkey - Graham Hancock Official Website" (באנגלית בריטית). נבדק ב-2017-04-14.