גנב בחוק
גנב בחוק (ברוסית: вор в законе, נהגה "ווֹר וְ זָקוֹנֶה") הוא מושג ברוסית המתאר עבריין בכיר, בדומה למילה מאפיונר שמקורה איטלקי. אלו המזוהים כ"גנבים בחוק" לרוב מקושרים למאפיה הרוסית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חשיפת עולם הפלילים ו"גנבים בחוק" לעולם הרחב החלה ב-1917 בקבוצה גדולה של אסירים פליליים שנאסרו בתקופת מהפכת אוקטובר (המכונה גם המהפכה הבולשביקית). מערכת בתי הכלא הסובייטית - מחנות הגולאג, אותם יצר סטלין בשנות ה-30 של המאה העשרים, השתמשה בקבוצת האסירים הפליליים להשלטת סדר בקרב כלל אוכלוסיית האסירים שבבתי הכלא, אוכלוסייה שברובה הייתה מורכבת מאסירים פוליטיים, והעניקה להם טובות הנאה עבור שירותם זה. אליטת אסירים זו פיתחה מבנה היררכי ומערכת חוקים קפדנית משל עצמה (ומכאן השם "גנב בחוק" - דהיינו גנב על-פי חוקי הקבוצה)[1]. לאחר התמוטטות ברית המועצות ניצלו הגנבים בחוק את המצב שנוצר: הם תפסו מעמד מוביל בהיררכיית הפשע המאורגן הרוסי וחדרו לרובד העליון של הפוליטיקה והכלכלה במדינות ברית המועצות לשעבר בהן נמצאו. ההערכה היא שבימינו חיים במדינות חבר המדינות כ-600 גנבים בחוק (מהם כ-200 ברוסיה). ראשיהם מתנהלים בקבוצה של כ-10–15 גנבים בחוק, המנהלים את עולם הפשע באמצעות נציגיהם[2].
זהות הגנבים בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגנבים בחוק הם עבריינים בכירים שישבו בכלא. הגנב בחוק מקבל את תוארו מגנבים-בחוק אחרים. כדי להתמודד על התואר, על האסיר להוכיח כישורי הנהגה, יכולות אישיות, כריזמה ואינטלקט. כשאסיר מקבל את התואר, עליו לקבל את חוקי הקבוצה (ראו להלן).
החוקים שעל פיהם פועלים הגנבים בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגנבים בחוק פועלים על פי מסגרת המסדירה את:
- החוקים וכללי ההתנהגות שעל פיהם הם פועלים;
- האזור או התחום הגאוגרפי שבו הם פועלים;
- הכינויים הניתנים להם[2]
מערכת החוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לגנב בחוק אסור לשתף פעולה עם אף רשות לגיטימית (רשות מטעם המדינה או החוק) בשום מצב. למרות חוק זה, הגנבים בחוק והרשויות התחלקו ביניהם בכוח השליטה בבתי הסוהר (מחנות הגולאג) והתעללו באסירים הפוליטיים מבלי שרשויות בתי הסוהר הפריעו להם לעשות זאת[3].
- הגנב בחוק שייך לקבוצה המהווה את משפחתו; עליו לזנוח על כן את משפחתו (מקשרי דם ונישואין) ואסור לו להינשא.
- אסור לו לפרנס עצמו במערכת הלגיטימית; עליו להתקיים ולהתפרנס באמצעות גנבה/עיסוק בפלילים.
- עליו לסייע תמיד לגנבים-בחוק אחרים בכל דרך שתידרש (נפשית וחומרית) שהרי מהותם היא תמיכה הדדית.
- אסור לו לגלות מידע אודות עבריינים (זהות, מקום הימצאות וכדומה).
- במקרים ייחודיים, כגון חקירה משטרתית, ייקח עליו הגנב-בחוק אשמה גם אם לא עשה את המיוחס לו. באופן כזה, הוא מעניק לעבריין שביצע את הפשע חופש.
- במצב של סכסוך בין גנבים יש צורך בבוררות (על הגנב לדרוש את הבוררות או להשתתף בה).
- אסור לקבל כלי נשק מהרשויות או לשרת בצבא.
- אסור להמר ללא יכולת לשלם את ההפסדים.
- יש לקיים הבטחות לגנבים-בחוק אחרים כל עוד ניתן.
ישראל והגנבים בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום אין כמעט נושאי תואר "וור ו זקונייה" בארץ. במקור גלוי נאמר שבישראל חי "גנב בחוק" (ללא ציון פרטיו המזהים) אחד במרכז הארץ. האיש עומד בקשר עם ראשי העולם התחתון בישראל[4].
בשנות ה-90 הגיעו ארצה מספר בעלי תואר "וור ו זקונה", אולם רובם עזבו את הארץ לאחר הקמת היאחב"ל (היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות במשטרת ישראל) למקומות נוחים יותר, כמו יוון ודרום ספרד[5].
פעילות הגנבים בחוק בישראל בשנות ה-90 התבטאה באופן הבא:
- שני גנבים בחוק היו בעלי שליטה בישראל: סרגיי מיכאלוב, המכונה "מיכאס" וויקטור אברין, המכונה "אוורה", מראשי ארגון הפשע הדומיננטי "אחוות סולנצבו"[6].
- באשקלון התגורר ולדימיר ביריוקוב, המכונה "ביריה", "גנב-בחוק" מבלארוס.
- "גנבים-בחוק" אחרים, מכל חבר המדינות, הגיעו אף הם לישראל כחלק מגלי ההגירה של שנות ה-90[7].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סיריל פיג'נאוט ולטיזיה פאולי (2004), הפשע המאורגן באירופה: מושגים, דוגמאות ומדיניות הפיקוח באיחוד האירופי ומעבר לו, עמ' 191, ISBN 1402026153, (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Introduction to Criminology
- ^ 1 2 מדינת ניו ג'רזי - נתונים על הפשיעה הרוסית
- ^ The Government Bureaucracy,Corruption and Organized Crime: Impact on the Business Community?
- ^ ברוך קרא, אין פשע מאורגן בישראל? תשאלו את ה"וורף זקונה", באתר הארץ, 6 במאי 2003
- ^ דליה קרפל, הכתובת על העור; סוד הקעקועים של אסירי חבר המדינות, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2008
- ^ עיון נוסף על ארגון סולנצבו כאן
- ^ אלכס רסקין, ישראל היא הרפובליקה הקרימינלית ה-16 שסוכלה (הקישור אינו פעיל, 15.12.2017)