גאוגרפיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף גאוגרפי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפה טופוגרפית של הר הגעש קיסקה שבאלסקה. המפה היא כלי העזר הבסיסי ביותר בגאוגרפיה.

גֵּאוֹגְרַפְיָה[1] היא תחום מדעי אינטגרטיבי (כלומר כזה שהמחקר בו מתבסס על שניים או יותר תחומים מדעיים) בו נחקרים תופעות ותהליכים ארציים ואנושיים.

נהוג לחלק את הגאוגרפיה לשני תחומים עיקריים: גאוגרפיה פיזית, הנשענת על מדעים פלנטריים ועוסקת בתופעות פיזיות שבכוכבי לכת, בתחומים כמו גאולוגיה, מטאורולוגיה והידרולוגיה (לא בהכרח), וכן, גאוגרפיה אנושית החוקרת הממדים המרחביים של מדעי הרוח ומדעי החברה בתחומים כמו הגירה, קיימות, תכנון ערים, אדריכלות, פסיכולוגיה, מדעים קוגניטיביים, דמוגרפיה, כלכלה, תרבות ועוד.

הכלי הנפוץ ביותר בגאוגרפיה הוא המפה, המשמשת לרישום, הצגה וניתוח של שלל התופעות - הפיזיות והאנושיות - שעל פני כדור הארץ.

תולדות הגאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקן עצמי של אלכסנדר פון הומבולדט, מחלוצי הגאוגרפיה המודרנית

היוונים היו הראשונים שחקרו באופן פעיל את הגאוגרפיה כמדע וכפילוסופיה, התורמים הגדולים לתחום היו תאלס, הרודוטוס, אריסטו, תלמי ועוד. גם הרומאים השתמשו בגאוגרפיה ובקרטוגרפיה כאשר חקרו וגילו ארצות חדשות.

במהלך ימי הביניים, הערבים המשיכו את מסורת היוונים והרומאים ועסקו במיפוי העולם שהיה ידוע אז. לאחר מסעותיו של מרקו פולו התפשט העניין בגאוגרפיה לכל אירופה. במהלך הרנסאנס ובהמשך, במאה ה-16 ובמאה ה-17, המסעות לגילויי הארצות וגילוי העולם החדש החיו את הרצון למפות מדויקות והמשך החקר הגאוגרפי, על מנת לספק יסוד תאורטי מוצלח למסעות.

במאה ה-19 נעשתה הגאוגרפיה לדיסציפלינה עצמאית והפכה לחלק בלתי נפרד מתוכניות הלימודים באוניברסיטאות. בין החוקרים החשובים של הגאוגרפיה במאה ה-19: אלכסנדר פון הומבולדט וקרל ריטר, שניהם מגרמניה, וידאל דה לבלש מצרפת, והלפורד מקינדר הבריטי - כל אחד מהם פיתח ודחף רעיונות, ו שיטות מחקר חדשות במקצוע.

במאה העשרים הפכה הגאוגרפיה ממקצוע תיאורי למקצוע אנליטי, החוקר תהליכים ולא רק מתאר אותם. כמו כן הוא שם במרכזו את הקשר בין האדם לנוף. נוצרו תחומי מחקר רבים, כגון גאוגרפיה עירונית, גאוגרפיה חברתית, גאוגרפיה פוליטית ועוד. בשנים האחרונות שמה הגאוגרפיה דגש על מחקר הסביבה, ותורמת גם בתחום התכנון היישובי והארצי. ישנו קשר חזק בין גאוגרפיה לבין מקצועות אחרים מתחומי מדעי הטבע כבוטניקה וגאולוגיה; מקצועות מתחום מדעי החברה כסוציולוגיה ומדע המדינה; ומקצועות בתחום מדעי הרוח כהיסטוריה.

מהמחצית השנייה של המאה ה-19, ועליית הלאומיות באירופה, עלתה ההכרה של חשיבות הגאוגרפיה בחינוך ובסוציאליזציה של התלמידים. לכן הוכנס המקצוע כאחד המקצועות החשובים בבתי הספר היסודיים והעל יסודיים לצד מקצועות ההיסטוריה והספרות הלאומית. תהליך זה זירז גם את התפתחות המחלקות לגאוגרפיה בארצות אלה - תחילה בגרמניה, ברטניה וצרפת, ומאוחר יותר גם בארצות אחרות. החינוך הגאוגרפי הפך למרכיב בסיסי ויסודי בכל מערכות החינוך התת-אוניברסיטאיים בעולם.[2]

הספרות הגאוגרפית בעברית ותרומתם של היהודים לספרות הגאוגרפית דל בהשוואה למקצועות אחרים.[3]

פרופסור דוד עמירן מהאוניברסיטה העברית בירושלים הקים בה את המחלקה הראשונה לגאוגרפיה באוניברסיטאות בארץ בשנת 1949. הוא נחשב לאבי הגאוגרפיה הישראלית המודרנית[4]

תחומי הגאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאוגרפיה רגיונלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגאוגרפיה הרגיונלית מחלקת מדינה לתת-אזורים על פי עקרונות מסוימים, ונעזרת להצגתם במפות ואטלסים.

גאוגרפיה רגיונלית (Regional Geography) היא תחום החקירה הוותיק ביותר בתוך הגאוגרפיה, וראשיתו עוד מימי יוון העתיקה. תחום זה עוסק בתיאור התכונות הייחודיות של אזורים-חבלים בעולם. זאת על ידי חקירת מאפייניהם הפיזיים כאקלים, רכסי הרים, נהרות או צומח טבעי. במקביל ישנה חקירת המאפיינים האנושיים של האזור כיישובים, אוכלוסייה, תחבורה, כלכלה ועוד. המטרה המרכזית של החקירה הרגיונלית היא מציאת והגדרת המאפיינים במיוחדים של האזור הנחקר בהשוואה לאזורים אחרים. פועל יוצא של התחום היא שיטת הרגיונליזציה שבה מחלקים אזור גדול כמו מדינה, לאזורי משנה קטנים יותר, קובעים את הגבולות ביניהם לצרכים שונים כמו איסוף נתונים סטטיסטיים או תחומי שלטון מקומי.

גאוגרפיה פיזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גאוגרפיה פיזית
צפיפות אוכלוסין לפי מדינה, 2006

ענף זה מתעסק בגאוגרפיה כמדע כדור הארץ, ועושה שימוש במתמטיקה ופיזיקה על מנת להבין את תנועת כדור הארץ ומערכת היחסים שלו עם גופים אחרים במערכת השמש, ובעיקר - את מרכיבי הנוף הטבעיים ומעצביו, כגון פני השטח (הטופוגרפיה), הקרקעות והמסלע (גאומורפולוגיה), המים (הידרולוגיה) והאקלים (קלימטולוגיה). כמו כן הענף כולל גם את התחומים גאוגרפיה סביבתית ו-"landscape ecology", שזכו לפיתוח ניכר בדור האחרון.

גאוגרפיה אנושית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גאוגרפיה אנושית

זהו הענף האנושי, או התרבותי/פוליטי של הגאוגרפיה. לעיתים קוראים לו גם הגאוגרפיה של האדם (אנתרופוגאוגרפיה), והוא מתמקד במדעי החברה ובמדעי הרוח וחוקר את ההיבטים הלא-פיזיים של ארגון העולם. הענף בודק איך בני אדם, חברות וארגונים למיניהם, מתאימים עצמם לסביבה הטבעית ומעצבים את סביבתם. אפשר לחלק את הענף לתחומים הבאים: גאוגרפיה פוליטית (גאופוליטיקה), גאוגרפיה כלכלית, גאוגרפיה תרבותית, גאוגרפיה חברתית, גאוגרפיה יישובית, גאוגרפיה עירונית, גאוגרפיה צבאית.

גאוגרפיה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גאוגרפיה תרבותית
נוף כפרי באנגליה - נוף תרבותי מעשי אדם

זהו תחום מחקר בתוך הגאוגרפיה האנושית העוסק בתמורות שהאדם יוצר בנופו הפיזי של כדור הארץ, כמו בניית מדרגות חקלאיות באזורים הרריים, אך גם עוסק בתמורות בנוף התרבותי עצמו, היינו בנוף שהאדם יצר כמו סגנונות בניית של כפרים וישובים עירוניים. התחום קשור למדעים נוספים כמו אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, היסטוריה. התחום מושפע בדור האחרון מגישות ביקורתיות חברתיות, תאוריות פוסט מודרניות או פוסט קולוניאליות. בתחומי הגאוגרפיה התרבותית נכללים גם ביקורת על הייצוגים הגאוגרפיים הקלסיים, כמו מפות ואטלסים ומשמעותם בעצוב הדימוי המרחבי התרבותי.

גאוגרפיה היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גאוגרפיה היסטורית

תחומים והיבטים שונים של עיצוב הסובב בידי האדם בעבר, או במילים אחרות: את כל מה שחוקרת הגאוגרפיה האנושית (הגאוגרפיה של האדם) העכשווית וכך גם בעבר הלא כל כך רחוק, כגון התפתחות התרבויות והחברות בכדור הארץ.

חקר פני השטח הוא אחד מן הכלים החשובים ביותר בענף זה, שכן בעזרת חקר השטח ניתן להבין את השפעת בני האדם על סביבתם; כלי מרכזי במחקר הגאוגרפי-היסטורי הם מסמכים למיניהם, המצויים לרוב בארכיונים, שמחקרם חושף את התהליכים החברתיים-פוליטיים-כלכליים אשר עצבו את נופי העבר.

גאוגרפיה היסטורית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ ישראל, שימשה תחילה הגאוגרפיה ההיסטורית ככלי עזר בידי חוקרי המקרא והארכאולוגים, לזיהוי אתרים ותוואים קדומים (בעיקר בתקופת התנ"ך). לאחר מכן התפתחה להיות תת-תחום בפני עצמו, שמרבה לעסוק בדינמיקה של תופעות מרחביות מורכבות בעבר הקרוב (כגון תהליכי התיישבות בראשית העת החדשה), ולעמוד על הקשריהם, משמעותם והשלכותיהם. בתור אבי הגאוגרפיה ההיסטורית המודרנית בארץ נחשב הגאוגרף פרופסור יהושע בן אריה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

גאוגרפיה בבתי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חינוך גאוגרפי
כריכת ספר לימוד בגאוגרפיה משנות העשרים, הופיע בוורשה, פולין, נלמד בארץ ובגולה בבתי ספר עבריים.

הגאוגרפיה היא אחת המקצועות הנלמדים בבתי הספר היסודיים והתיכוניים בכל ארצות העולם. תפקידה של הוראת הגאוגרפיה היא לחשוף את התלמיד לידע על ארצו ומולדתו של התלמיד ועל חלקי העולם השונים, נופם הפיזי והאנושי. מקצוע הגאוגרפיה מקנה לתלמיד מיומנויות בסיסיות של התמצאות במפות, אחד מכישורים החשובים ליכולת של התלמיד לתפקד כאדם עצמאי במרחב בו הוא חי. מאז אמצע המאה ה-19, החינוך הגאוגרפי הפך לכלי חשוב בעיצוב הערכים ותחושת הלאומיות של התלמידים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיוונית: גאו (γη) - "אדמה/קרקע", גרפיה (γραφία) - "תיאור ציורי"
  2. ^ Preston James and Geoffrey Martin, All Possible Worlds, New York: John Wiley & Sons, 1981
  3. ^ ברוור, א.י, גיאוגרפיה, אינצקלופדיה העברית כרך 9, 1964, עמ' 70
  4. ^ בר-גל, יורם, ״כבר שמעתי שדנים עליך בסנט״: מיסוד הגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית 1927–1949, לבסקי, ח. (עורכת) תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, התבססות וצמיחה כרך ראשון, הוצאת מאגנס, עמ' 432-411