דורותי לורנס
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים קלוקלים, תרגום מכונה לעיתים.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים קלוקלים, תרגום מכונה לעיתים. | |
 | |
| לידה |
4 באוקטובר 1896 הנדון, מידלסקס |
|---|---|
| פטירה |
4 באוקטובר 1964 (בגיל 68) איזלינגטון, הממלכה המאוחדת  |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת |
| ידועה בשל | שהותה בחזית מלחמת העולם הראשונה |
| תקופת הפעילות | 1914–1925 (כ־11 שנים) |
| מקצוע | עיתונאית צבאית וכתבת אנגליה |
  | |
דורותי לורנס (באנגלית: Dorothy Lawrence; 4 באוקטובר 1896 – 4 באוקטובר 1964) הייתה כתבת אנגלייה, שהתחזתה לגבר על מנת לשרת בצבא בימי מלחמת העולם הראשונה.
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנן גרסאות סותרות לגבי שנותיה הראשונות של לורנס. על פי ההיסטוריון סיימון ג'ונס, היא נולדה מחוץ לנישואים בהנדון, שבצפון לונדון. כשאמה נפטרה, לורנס בת ה-12 או 13 נמסרה לאפוטרופוס מטעם הכנסייה האנגליקנית.[1] על פי מילון אוקספורד לביוגרפיות לאומיות, אשר בו ערך קצר אשר לא מספר את כל סיפורה, היא רשומה כבתם של תומאס הרטשורן ומרי ג'יין בדל מווריקשייר.
כתבת צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא רצתה להיות כתבת, ואף הגיעה לכמה הצלחות לאחר שמספר מאמרים שלה פורסמו בטיימס. עם פרוץ המלחמה היא כתבה למספר עיתונים של רחוב פליט בתקווה שייתנו לה לדווח אודות המלחמה.
בזמן שהותה בצרפת בשנת 1915,היא רצתה להתנדב בארגון ההתנדבותי אייד דטאצמאנט היא התנדבה בתור אזרח עובד בהתנדבות סיוע ניתוק אך נדחתה. לאחר זמן מה, כאשר היא מחליטה שהיא רוצה להיכנס לאזור המלחמה בעזרת הצרפתים על מנת לכתב ולסקר את מהלך המלחמה, היא נעצרה על ידי המשטרה הצרפתית בסנליס, כ־3.2 קילומטר מקו החזית והצטוותה לעזוב, היא נאלצה לבלות את הלילה בשינה ביער. לאחר מכן חזרה לפריז, שם היא הגיעה למסקנה שרק בעזרת תחפושת היא תקבל את הסיפור שהיא כמהה לספר.[2]
השינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא התחברה לשני חיילים בריטיים בבית קפה צרפתי ולחצה עליהם להבריח לה מדים, כל פעם להבריח לה חלק אחר, בתוך שקיות כביסה. לבסוף, כעשרה אנשים השתתפו במצבע ההברחה הזה. לאחר שהכל הגיע לידיה, היא החלה להתאמן. בכל זמן אימוניה גם החלה להסוות את דמות נשיותה. היא השתמשה במחוך על מנת להטיח את שדייה, בעזרת צמר גפן היא ניפחה את כתפייה, ושכנעה שני סקוטים שיקצצו את שערה החום הארוך לשיתאים לשיערם של המשרתים בצבא. בנוסף לכך, היא שמה על עצמות לחייה חומרי חיטוי עשוי אשלגן; בתקווה לתת לעצמה את הפריחה שיש לגברים לאחר הגילוח, לבסוף, שאלה את חבריה החיילים כיצד לקדוח. בספרה, היא כינתה את החיילים שעזרו לה במלאכת איסוף המדים כ-"משלימי החאקי".
כשהיא לובשת מעיל, ללא הלבשה תחתונה, מפחד שמא יגלו החיילים את נשיותה באמצעות תחתוניה, היא השיגה תעודת זהות מזויפת של האיש דניס סמית', וכך הגיעה אל החזית.
כשמיקדו את הבריטים על אזור הסום, היא יצאה על אופניים בדרך אל אלברט, הסום; פגשה בלנקשייר שהפך לחיל המשלוח הבריטי (לפני) שהחלו לחפור את המנהרות של הבקעה בטום דאן, שהציע לסייע לה. מחשש לביטחונה של אישה בודדה בקרב חברת נשים שעוזרת לחיילים מורעבים, דאן מצא את דורותי נטושה בבית קוטג' ביער סנליס שם ישנה. בזמן שהותה בחזית, היא חזרה לשם כל לילה, ישנה על מזרן מלוכלך, אכלה מכל מה שדאן וחבריו הצליחו לספק לה.
באחד הספרים היותר מאוחרים שלה, היא מספרת על דאן שמצא לה בודה בתוך חייל ביחד עם 179 המנהרות החברה, מחלקה 51, חיל ההנדסה המלכותי, מומחה בהנחת מטעני נפץ וחבלה שפעלו ב-400 מטר של הקו הקדמי. לורנס כותבת על כך שהיא הייתה מעורבת בחפירת המנהרות, אבל מאוחר יותר, מצאו עדויות ומכתבים מהרשויות שאימתו את כך שלא היו ללורנס את המיומנות הגבוהה לעבוד בחפירת מנהרות, אך כן הייתה לה את הרשאיות לעבוד בתוך התעלות.
המחיר על עבודתה, על הסתרת הזהות האמיתית שלה, גרמה לכך שהיא נאלצה להתמודד עם צמרמורות חוזרות, עם ראומטיזם, ועם התעלפויות חוזרות. מתוך חשש שמא תצטרך לקבל סיוע רפואי שיחשוף את זהותה האמיתית, דבר שיעמיד בסכנה את החבר עימו התיידדה, לאחר עשרה ימים של שירות היא הציגה את עצמה, כאישה שהיא, אל מול מפקד הכוחות, הוא מיד שם אותה במעצר צבאי.[3]
החזרה לאנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא נלקחה אל כוחות המשטרה הבריטית ונחקרה כמרגלת על ידי אלוף-משנה והוכרזה כשבוית מלחמה. משם היא נלקחה אל העבר השני של הארץ כשהיא רכובה על סוס וקשורה אל שלושה אנשי צבא. בקאלה, היא נחקרה בידי שישה גנרלים לאחר מכן נחקרה בידי עוד עשרים קצינים אחרים. היא הייתה בורה אל המושג מחנה חסיד (זונה), ונזכרה לאחר מכן על שיחות שערכו איתם: "דיברנו בהתמדה על מטרות מנוגדות. אני מצידי לא הייתי מודעת למשמעות המונח, ומצד שני הם המשיכו עם המודעות לכך שאני בורה במושג. אז לעיתים קרובות נאלצתי לספר שקרים."[4]
מקאלה היא נלקחה לסאינט עומר כדי לעבור חקירת נוספות. הצבא היה נבוך מעצם העובדה אישה הצליחה לפרוץ את חומות האבטחה הקשים, והיה מלא בפחד שמא בנות אחרת נוספות ייקחו על עצמן תפקידים של גברים במהלך המלחמה במקרה שהסיפור של לרנס יתפרסם. בעקבות חשדנות השופט, שפחד מהאפשרות שהיא תוכל לשחרר מידע מודיעיני רגיש מאוד, הוא הורה שהיא תישאר בצרפת עד לסיום הקרב על לוס. הוא הוחזקה בתוך מנזר דה בון פסטר, בנוסף לכל היא הוכרחה להישבע לא לכתוב כלום על החוויה שלה ואף חתמה על תצהיר ברוח זאת, אחרת תישלח לכלא. כשהיא נשלחה חזרה ללונדון, היא טיילה לאורך התעלה האנגלית על אותה מעבורת כמו אמלין פנקהרסט, מי שגם ביקשה ממנה לספר ולדבר על הפגישה הסוספרג'יסית.
פעם אחת, כשהיית בלונדון, ניסתה לכתוב אודות חוויותיה ל"מגזין העולם הרחב", מגזין בריטי מאויר שיוצא אחת לחודש, אבל היא נאלצה למחק את אזכורה לספרה הראשון בגלל הוראות משרד המלחמה שהשביעה אותה לא לספר את סיפורה, מאוחר יותר היא הגיבה: "כדי לקיים את הבטחתי אני מקריבה את הסיכוי להרוויח ממאמרים עיתוניים, ולהרוויח כדי לממן את חיי."[5]
חיים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1919, עברה דורותי לגור בקאנונבורי, איזלינגטון, והחלה לכתוב בחשבון בו כתבה על חוויותיה וסיפורה האישי: "החבלנית דורותי לורנס: החיילת האנגלייה היחידה". זה אמנם התקבל בעין יפה באנגליה, אמריקה ואוסטרליה, אך זה הדאיג מאוד את משרד המלחמה, ואף על פי שקהל המבקשים רצו שהסיפורים שלה יתקדמו, זה לא צלח ולא הפך להצלחה מסחרית שהיא רצתה שזה יהיה. ללא הכנסה וללא אמינות ככתבת, עד לשנת 1925 היא הייתה בעלת התנהגות כה לא יציבה עד שזה הגיע לידי תשומת לב מרובה מצד הרשויות. לאחר שהצליחה לשכנע את הרופא באמיתות סיפורה אודות האונס שעברה בשנות העשרה של על ידי האפוטרופוס שלה, וכשלא היה לה איש ממשפחתה אשר ידאג לה, היא נלקחה לטיפול שלאחר מכן יצאה שפויה. היא אושפזה בבית החולים הנפשי הראשון בלונדון, בשנת 1925, לאחר מכן עברה למוסד מקל יותר, בצפון לונדון.[3]
מורשתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2003, ריצ'רד בנט, נכדו של ריצ'ד שמשון בנט, מי שהיה אחד מהחיילים שעזרו ללורנס אז בצרפת, הוא מצא הערה שלה באחד מתיקי מוזיאון ההנדסה המלכותי, בחאטהאם, קנט. בחקירה עתידית נוספת, במזרח סאסקס, מצא ההיסטוריון רפאל סטיפיק מכתב שנכתב על ידי סר וולטר, אודות לרנס. היסטוריון בנושא צבא, סימון ג'ונאס, שמצא עותק מספרה של לורנס, התחיל לאסוף מידע והחל לכתוב את הביוגרפיה שלה.
מאוחר יותר, הסיפור שלה הפך לחלק מתערוכה ב"מוזיאון המלחמה האימפריאלי" על נשים במלחמה. מאוחר יותר, מצא ג'ונאס טענות חזקות מפיק על האונס שעברה, מספיק כדי להיכלל בתיק הרפואי שלה, שהוחזק בארכיון המטרופולין, לונדון, אך הוא לא זמין לגישה.[6]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דורותי לורנס (1919), הבקעה דורותי לורנס: רק אנגלית אישה חייל, מאחר המלכותי מהנדסים 51 חטיבה 179 המנהרות החברה לפני, לונדון:ליין. זמין ב-מקוונת מלאה, כולל תמונות נוספות.
[7]http://www.times-series.co.uk/photos/picture_gallery/archive/2003/11/20/Features+(features)/432132.display/
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- http://www.bbc.co.uk/history/trail/wars_conflict/home_front/women_at_war_fact_file.shtml
- http://www.bbc.com/news/magazine-29706831
- http://www.dailymail.co.uk/femail/article-2537793/She-fought-Somme-disguised-Tommy-did-Dorothy-die-unloved-unlauded-lunatic-asylum-Incredible-story-British-woman-fight-trenches.html#ixzz2qCpw4eT9
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ D.L
- ^ DOROTHY LAWRENCE
- ^ 1 2 Dorothy Lawrence (1919), Sapper Dorothy Lawrence: the only English woman soldier, Late Royal Engineers 51st Division 179th Tunnelling Company BEF., London:Lane. Available in-full online, includes additional pictures.
- ^ Lawrence (1919), 161
- ^ Lawrence (1919), 189
- ^ Viewpoint: Why are so few WW1 heroines remembered?
- ^ http://www.dailymail.co.uk/femail/article-2537793/She-fought-Somme-disguised-Tommy-did-Dorothy-die-unloved-unlauded-lunatic-asylum-Incredible-story-British-woman-fight-trenches.html#ixzz2qCpw4eT9