דיני ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כרכים של כתב העת "דיני ישראל" בספריית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב

דיני ישראלאנגלית: Diné Israel) הוא אחד מכתבי העת של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, המתמקד בחקר המשפט העברי ותחומים הגובלים בו. כתב העת נוסד בשנת 1969. הוא יוצא לאור פעם בשנה בהוצאה משותפת של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובית הספר קרדוזו למשפטים בישיבה יוניברסיטי שבניו יורק, וכולל חלק עברי וחלק אנגלי.

עורכי כתב העת הנוכחיים הם ד"ר שי ווזנר מאוניברסיטת תל אביב ופרופסור סוזן לאסט סטון (Suzanne Last Stone) מישיבה יוניברסיטי (המשמשת גם כמרצה אורחת בפקולטה למשפטים בתל אביב).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב העת נוסד בשנת 1969 על ידי פרופסור זאב פלק מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ויצא לאור מטעם הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1970, הצטרף לעריכה פרופסור אהרן קירשנבאום, שערך יחד עם פלק את כתב העת במשך שבע שנים. בשנים אלו, כתב העת עסק בעיקר בתחום דיני המשפחה בראי המשפט העברי וההלכה היהודית והיווה במה אקדמית מרכזית לתחום זה.

בשנת 1977 קירשנבאום החל לערוך את כתב העת בעצמו – תפקיד שאותו מילא עד לשנת 1998, במקביל לעשייה נמרצת שהקדיש לפיתוח חקר המשפט העברי באקדמיה. עם פרישתו לגמלאות של קירשנבאום, התמנה בשנת 2001 מחליפו, אריה אדרעי. בשנת 2006 הצטרפה לתפקיד העורכות ראש המרכז לחקר המשפט העברי בישיבה יוניברסיטי, פרופסור סוזן לאסט סטון וב-2016 הצטרף ד"ר שי ווזנר.

מתחרו של "דיני ישראל" הוא "שנתון המשפט העברי", שנוסד בשנת 1973 בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית על ידי שופטי בית המשפט העליון מנחם אלון וחיים כהן.

מעמד כתב העת[עריכת קוד מקור | עריכה]

"דיני ישראל" נחשב כיום לאחד מכתבי העת המובילים בתחום המשפט העברי בישראל. מאמרים המתפרסמים בו מצוטטים תדיר בספרות המשפטית ובפסיקת בתי המשפט בישראל ובפרט בפסיקת בית המשפט העליון.

אף שכתב העת עוסק בתחום צר וספציפי מבחינה משפטית ומחקרית, הוא זוכה להערכה אקדמית גבוהה בישראל ומוכר ככתב עת מסוגה "עלית" ברשימות ובדירוגים אקדמיים שונים.

בשנת 2012 דורג כתב העת בקטגוריה B של "מדד ירושלים לסיווג כתבי עת במשפטים", שהוכן על ידי וועדה בראשות פרופ' איל זמיר.[1] המדד משוקלל ומכיל כתבי עת זרים וישראליים יחדיו. רק כתבי עת זרים, של מוסדות המשתייכים ברובם לליגת הקיסוס בארצות הברית, נכללו תחת קטגוריה A ("כתבי העת המעולים ביותר בתחום"). לקטגוריה B ("כתבי העת הטובים ביותר ברוב תת-התחומים של הדיסציפלינה") נכללו 4 כתבי עת ישראליים, ובהם "דיני ישראל", שנכלל יחד עם מתחרו "שנתון המשפט העברי". כתבי העת הנוספים הם "עיוני משפט" ו"משפטים" - כתבי העת הכלליים המובילים בשפה העברית.

בשנת 2016 זכה כתב העת להישג דומה במדד אחר: הוא דורג בקטגוריה א' של "מדד אוניברסיטת בר-אילן לבחינת דרוג כתבי עת במשפטים", שהוכן על ידי וועדה בראשות פרופ' אורן פרז.[2] קטגוריה א' מגלמת את מרכזיותם ואיכותם של כתבי עת משפטיים בשפה העברית בישראל. הקטגוריה מכילה 7 כתבי עת בשפה העברית. 5 מבין כתבי העת הם כלליים ואילו "דיני ישראל" הוא היחיד, יחד עם "שנתון המשפט העברי", הנחשב לכתב עת נושאי, שהצליח להתברג לצמרת. לעומתם, כתבי עת נושאיים אחרים דורגו בקטגוריות ב' או ג'.

אופי הפרסומים בכתב העת[עריכת קוד מקור | עריכה]

"דיני ישראל" הוא כתב עת דו-לשוני ומפורסמים בו מאמרים בעברית ובאנגלית כאחד. כותבי המאמרים הם בעיקר חוקרים מובילים ומוערכים בתחומי כתב העת מהארץ ומחו"ל.

לצד מאמרים אקדמיים, מפורסמות בכתב העת גם רשימות קצרות כגון הערות פסיקה, מסות וביאורים לסוגיות הלכתיות נקודתיות בהיקף מצומצם.

לעיתים, כתב העת נוהג להקדיש את כרכיו לעיון במשנתם של משפטנים בכירים המתמחים במשפט העברי או מוציא לאור כרכים נושאיים. כך, למשל, ראו אור כרכים המוקדשים לאישים פרופסור אהרן קירשנבאום, פרופסור מרדכי עקיבא פרידמן, פרופסור יוחנן סילמן, וכן כרכים נושאיים שעסקו בבתי הדין הרבניים בישראל, הלכה וכלכלה, דיני ממונות, טעמי מצוות ועוד.

מבנה מערכת כתב העת[עריכת קוד מקור | עריכה]

למערכת "דיני ישראל" יש מבנה ייחודי ביחס למערכות כתבי עת משפטיים אחרים. בראש המערכת מכהנים שלושה עורכים ראשיים: שניים מאוניברסיטת תל אביב ואחד מטעם ישיבה יוניברסיטי.

תחת העורכים הראשיים פועלות שתי מערכות אקדמיות:

  • חברי מערכת בכירים קבועים – מרצים וחוקרים ישראלים ואמריקניים שתחומי מומחיותם הם משפט עברי, הלכה ומדעי היהדות.
  • סגן העורכים הראשיים וחברי מערכת סטודנטים – מערכת הפועלת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. בשנותיו הראשונות של כתב העת, כיהן בתפקיד סגן העורכים הרב שמחה מירון. אולם, מאז שנת 1986 החל לבצע את התפקיד סטודנט מצטיין לתואר ראשון, שני או שלישי. תפקידו הוא לנהל את עבודת המערכת ולבצע עבודת עריכה. משנת 2015, הסגן גם החל להיות אמון על הנחייתם המקצועית של חברי המערכת הסטודנטים – תלמידות ותלמידי תואר ראשון מצטיינים. תפקידם הוא לערוך המאמרים עריכה טכנית ומהותית כאחד, לאחר שאלו עברו שיפוט אקדמי חיצוני (Peer Review) – בדומה למתכונת הנהוגה בכתבי העת "עיוני משפט", "משפטים", "משפט חברה ותרבות" ונוספים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]