דסיור מנומר

דסיור מנומר
דגימה מפוחלצת של דסיור מנומר
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
תת־מחלקה:	כיסאים
על־סדרה:	כיסאים אוסטרלים
סדרה:	טורפי כיס
משפחה:	נמיות כיס
סוג:	דסיור מנומר
מין:	דסיור מנומר
שם מדעי
Neophascogale lorentzii ‏Jentink, 1911
תחום תפוצה

דסיור מנומר (שם מדעי: Neophascogale lorentzii; מכונה גם עכבר-כיס ארוך-טפרים) הוא מין של טורף כיס בינוני דמוי חולדה-חדפית ממשפחת נמיות הכיס המהווה מין יחיד בסוגו ואנדמי לאי גינאה החדשה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1911 על ידי הזואולוג הגרמני פרידריקוס אנה ז'נטינק והוכר בתחילה כמין בסוג פסקוגל; בשנת 1933, הוקצה עבורו סוג נפרד המכונה Neophascogale (אטימולוגית: סוג חדש של פסקוגל) על בסיס מחקרים גנטיים.

אנטומיה ומראה

הדסיור המנומר הוא אחד המינים הגדולים במשפחת נמיות הכיס, אשר דומה במבט שטחי לחולדה ובמבט מדוקדק יותר לקרובו הזעיר - חדף הכיס: יש לו ראש משולש עם חרטום מחודד וארוך במיוחד המותאם לנבירה בפסולת, והוא בעל אוזניים בינוניות ורחבות וזנב ארוך ושעיר המסייע לו ביציבות בעת הטיפוס. יש לו גפיים חזקות המתאפיינות בטפרים ארוכים במיוחד אשר משמשים אותו לחפירה. עיניו ואפו כהים ובעלי גודל זהה פחות או יותר. מבנה גופו של הדסיור המנומר גוצי וגמיש ואורכו כולל הזנב 23–41 ס"מ. משקלו הממוצע של הדסיור 200–250 גרם.

הפרווה של הדסיור המנומר רכה ועבה, ומורכבת משערות זיפיות צפופות וארוכות. צבע הפרווה הוא חום קפה כהה או בהיר אשר עשוי להיות אדמוני מעט; חרף הצבע הכהה, הפרווה של הדסיור שזורה בשערות לבנות, כסופות וצהובות אשר גורמות לה להראות מנומרת וזהו המקור לשמו. הזנב והרגליים בצבע חום-שחרחר, בעוד שהגחון, הסנטר וקצה הזנב צהבהבים. פניו הכהות של הדסיור דלילות יחסית בשיער, ולאורך המצח והחרטום יש בדרך כלל משטח שעיר בצבע חום זית. צידן האחורי של האוזניים לבן דהוי.

תפוצה ואקולוגיה

נוף אופייני לבית גידולו של הדסיור המנומר.

הדסיור המנומר אנדמי לגינאה החדשה. הוא מצוי הן בחלק המזרחי אשר בשליטת פפואה והן בחלק המערבי אשר בשליטת אינדונזיה. בית הגידול שלו מורכב בעיקר מיער גשם טרופי הררי אשר נמצא לאורך רכס הקורדלריה המרכזית החוצה את האי, אך גם בכרי דשא ומרעה תת-אלפיני בפסגות ההרים וכן בסוואנות גשומות בקרבת היערות. בתוך היערות ההרריים, הוא מצוי בטווח גובה של 3,900-1,200 מטר מעל פני הים, כאשר הגובה הממוצע הוא 2,000 מטר.

אין מידע רב על האקולוגיה והביולוגיה של הדסיור המנומר. ידוע שהוא בעל חיים פעיל יום, אשר מבלה את מרבית זמנו על העצים בחיפוש אחר חרקים וחולייתנים זעירים כדוגמת זוחלים ודו-חיים. בשבי, התזונה שלו מורכבת לרוב מבשר, חיפושיות, ציקדות ומקקים. תודות לטפריו הארוכים ולרפידות הדביקיות בכפות הרגליים, הדסיור המנומר הוא טפסן עצים מעולה, המסתייע בכך על מנת להימלט מרודפיו; בעת סכנה, הוא נצמד בדרך כלל לגזע עץ כאשר פרוותו החדגונית והמחוספסת מתמזגת להפליא עם הגזע המכוסה בטחב וחזזיות. הדסיור יורד לעיתים קרובות לקרקע בתורו אחר מזון, ונוהג להשתמש בגפיו החזקות ובטפריו הארוכים על מנת לחפור באדמה בחיפוש אחר תולעים וזחלים. הדסיור המנומר מתרבה לאורך כל השנה, והנקבה ממליטה ארבעה גורים לכל היותר.

מצב

הדסיור המנומר מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), בשל תפוצה רחבה, אוכלוסייה גדולה, העדר איומים משמעותיים, וכי אין זה סביר שתהיה בעתיד הקרוב ירידה המצדיקה סיווג בקטגוריה מאוימת יותר. תורם לכך בין השאר בית הגידול ההררי והמיוער של הדסיור אשר מקשה על גישה אליו. הדסיור מצוי במספר אזורים מוגנים, וארגון IUCN ממליץ לרשויות השימור הפפואניות והאינדונזיות לבצע מחקרים אקולוגים על מנת להכיר טוב יותר את המין.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דסיור מנומר בוויקישיתוף

• דסיור מנומר, באתר ITIS (באנגלית)
• דסיור מנומר, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• דסיור מנומר, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• דסיור מנומר, באתר GBIF (באנגלית)