הולשטיין
הולשטיין (בגרמנית: Holstein) הוא שמו של חבל ארץ היסטורי בחצי האי יוטלנד, הנמצא כיום בשטחה של מדינות שלזוויג-הולשטיין והמבורג שבגרמניה. החבל מתוחם על ידי הנהר אלבה והמבורג בדרום, הים הבלטי במזרח, נהר האידר (אנ'), וחבל שלזוויג בצפון, והים הצפוני במערב. בירת הולשטיין היא קיל. מקור השם "הולשטיין" בא מהמילים "Holseta Land" ("הולסטה לאנד") שמקורן בשפות הגרמניות העתיקות, ופירושן הוא "ארץ היערות".
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1111 נמסר השטח שמדרום לנהר האידר, ומצפון לאלבה לאדולף שאואנבורג כרוזנות, תחת סמכותה של האימפריה הרומית הקדושה. בשנת 1118 כבש דוכס שלזוויג, ולימים ולדמר השני, מלך דנמרק, את הולשטיין. בשנת 1227 הוכרח ולדמר להחזיר את הולשטיין למשפחת שאואנבורג. בשנת 1386 אוחדה הולשטיין עם שלזוויג והפכה לאדמת ירושה של המלכים הדנים, אם כי הולשטיין נשארה חלק מהקיסרות הגרמנית. בשנת 1474 הועלתה הולשטיין למעמד של דוכסות. שתי הדוכסיות חולקו בשנת 1474, כאשר הולשטיין, וחלקים משלזוויג, עברו לידי שליטתם של דוכסי הולשטיין-גוטורפ, ענף נפרד של משפחת המלוכה הדנית.
ניסיונותיה של דוכסות הולשטיין, בחסותה של שוודיה, לחתור לעצמאות, והחיכוכים החוזרים ונשנים עם מלכי דנמרק, היו אחד מהגורמים לפריצתה של המלחמה הצפונית הגדולה. בעקבות המלחמה נאלץ הדוכס של הולשטיין גוטורפ לוותר על נחלותיו בשלזוויג, אך יחד עם זו השיג יתרון פוליטי ומדיני רב עם נישואיו לבתו של הצאר הרוסי. בנו, פטר השלישי, תכנן מלחמה נגד דנמרק על מנת להחזיר להולשטיין את השטחים שאביו איבד. רציחתו בשנת 1762 מנעה את המלחמה, ובנו, פאבל הראשון, קיסר רוסיה, ויתר על תביעותיו בהולשטיין למלכים הדנים תמורת שטח חילופי אחר.
משנת 1806 ועד לשנת 1864 הייתה הולשטיין חלק מהקונפדרציה הגרמנית אם כי תחת שליטתו של מלך דנמרק, שישב באספות הקונפדרציה כדוכס הולשטיין. בימי אביב העמים התמרדו יושבי הולשטיין הגרמנים במלכות דנמרק, שלטענתם קיפחה את זכויותיהם, ושליטי גרמניה באו לעזרתם, אולם בשקוט אביב העמים נכשל המרד. בשנת 1852 נכרת חוזה בין מלך דנמרק לשליטי גרמניה על פיה תקבל הולשטיין ייצוג בפרלמנט הדני. אולם תושבי הולשטיין לא הסכימו לייצוג הדל שהוצע להם ודרשו ייצוג שימנע מהם להיות מיעוט בקרב פרלמנט עם רוב דני[1]. בתהאם עלו שוב טענות יושבי הולשטיין על שמלך דנמרק אינו מתייעץ איתם בענייני המיסים, כנדרש[2]. בתחילת 1861, בעת שוילהלם הראשון, קיסר גרמניה עלה לכס מלכות פרוסיה, הוא הבטיח לדאוג לזכויותיהם של יושבי הולשטיין הגרמנים[3]. ב-30 במרץ 1963 העניק מלך דנמרק אוטונומיה רחבה להולשטיין, כולל הקמת צבא משלה, ובלבד שהוא יהיו כפוף לדנמרק. אולם גם אוטונומיה זאת לא ספקה את מלכי גרמניה[4], בעיקר בגלל שמלך דנמרק סיפח את שלזוויג[5].
לאחר מותו של המלך הדני פרדריק השביעי, מלך דנמרק חשוך הבנים, הירושה של דוכסות הולשטיין הייתה נתונה במחלוקת. המלך הדני החדש, כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק, נתקל בתביעה של נסיך דני אחר לשליטה על דוכסיות הולשטיין ושלזוויג, ומאבקי הירושה הובילו בסופו של דבר לפלישה של הברית הגרמנית, בראשות פרוסיה ואוסטריה, לדנמרק, בתחילת 1864, במה שנודע כמלחמת שלזוויג השנייה. עם כניסת צבאות גרמניה, דנמרק השיגה את כוחותיה מהולשטיין ובקשה להגן על שלזוויג[6], אולם במהרה ויתרה גם על רוב שלזוויג. אז התפתח ויכוח בין שליטי גרמניה ואוסטריה לגבי מי יירש את הולשטיין[7]. על פי החוזה ביניהן בעת היציאה למלחמה, ההחלטה על השלטון בשטחים שייכבשו תתקבל בהסכמת שתי הממלכות. אולם הסכמה כזאת לא הושגה ושתיהן הציבו בינתיים נציבים מטעמם שניהלו ביחד את הולשטיין ושלזוויג. פרוסיה דרשה את הולשטיין לעצמה, בעוד אוסטריה בקשה להמליך בה את פרידריך השמיני, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-אוגוסטנבורג[8].
לבסוף, באוגוסט 1865 הגיעו פרוסיה ואוסטריה להסכם חלוקה: הולשטיין נמסרה לשליטת האוסטרים ושלזוויג לפרוסים[9]. אולם במהרה פרץ סכסוך בין פרוסיה לאוסטריה על דרכי ההנהגה. בעוד פרוסיה עושה בשלזוויג כבשלה וממליכה בה פקידים פרוסיים, אוסטריה הניחה לתושבי הולשטיין לנהל את הולשטיין בעצמם ובכך עוררה את זעמם של הפרוסים שהאשימו את האוסטרים בהתמרמרות של תושבי שלזוויג כלפיהם[10]. בעקבות מלחמת אוסטריה–פרוסיה בשנת 1866 בין פרוסיה ואוסטריה, שבה הפסידה האחרונה, סופחה הולשטיין לפרוסיה, בשלום פראג.
לאחר מלחמת העולם הראשונה נערך משאל עם בשלזוויג, שהוביל להתפצלותה של שלזוויג בין דנמרק לגרמניה. שלזוויג התחתונה אוחדה עם הולשטיין, והשתיים אוחדו למדינה אחת ברפובליקה הפדרלית של גרמניה, תחת השם שלזוויג-הולשטיין.
יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1863 תואר מעמד היהודים בהולשטיין[11]:
- "מעמד בני ישראל במדינת האלשטיין מורה מאד. שערי הערים סגורים לפניהם, נכסים אין להם רשות לקנות, ואף בתי האכרים בשרה. כן אסור לחם להתעסק בעבודת האדמה, וגם בכפרים לא יוכלו לדור כי אם דירת ארעי.
באותה תקופה בקשה ממשלת דנמרק להעניק שוויון זכויות ליהודים, אך ועד הולשטיין הערים מכשולים על המהלך[12]. כך מתואר הדבר בעיתון הכרמל[11]:
- "זאת ראתה הממשלה אשר לצדקה תמשול בכל מלוא ארצותיה ותשים לפני הוועד בהאלשטיין את חוות דעתה לתת ליהודים תורת היישוב ומשפט האזרחי בהאלשטיין. והנה נכלמו קרואי הוועד להשיב את פני הממשלה ריקם, אך הרבו להתנות תנאים ולהמציא אסורים מאסורים שונים להיות לאבני נגף ולצורי מכשול לפגי היהודים, ע"כ אסרו על היהודים להקים בתי ספר לעם (פאלקסשולען) ואף להיות מורים בבתי ספר לעם, ויגדרו דרכם בעדם לחיות מפקחים על בתי מעשה־הצרקה, באמרם כי בבתים כאלה ראויה לה לדת המצרית להיות אך שלטת לברה ואין בני דת אחרת עמה ואולם מכלכל דברי הוועד מצד הממשלה (קאמיסאר (הודיע דברו את בני הוועד כי אם לא יאותו אל הממשלה לתת להיהודים תורת האזרחים שלמה, תמשוך הממשלה את ידה מזה, כי לא תרצה לקחת חצי דבר מידם, אף הודיעם כי היהודים גם המה אינם רוצים במתנת־חסד בעין רעה כזו, ואומרים כי טוב להם לשאת עול סבלם ולהענות תתת ידי עושקיהם כה עד אשר יחכמו ויבינו משפט וילמדו תורת האדם, מלקחת רצון מידיהם את מתנת החסד הרזה והדלה הזאת."
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הולשטיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דענעמארק, הכרמל, 15 בפברואר 1861
- ^ דענעמארק, הכרמל, 10 ביולי 1860
- ^ על המדינות בו יאמר, המגיד, 30 בינואר 1861
- ^ הליכות עולם ד', הכרמל, 1 במאי 1863
- ^ חדשות שונות, המגיד, 28 באוקטובר 1863
- ^ הליכות עולם, הכרמל, 1 בינואר 1864
על המדינות בו יאמר, המגיד, 20 בינואר 1864 - ^ הליכות עולם, המליץ, 29 בדצמבר 1864
על המדינות בו ייאמר, המגיד, 22 במרץ 1865 - ^ על המדינות בו ייאמר, המגיד, 3 במאי 1865
- ^ על המדינות בו יאמר, המגיד, 30 באוגוסט 1865
- ^ על המדינות בו ייאמר, המגיד, 14 בפברואר 1866
- ^ 1 2 דענעמארק, הכרמל, 20 במרץ 1863
- ^ ענגעלאנד, המגיד, 26 במרץ 1863
