המאחה הלבושה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | פרנסיסקו דה גויה |
| תאריך יצירה | בין השנים 1800–1807 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
190 ס״מ  |
| גובה |
95 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| מספר יצירה |
P000741 (מוזיאון הפראדו) |
| מיקום |
מוזיאון הפראדו מדריד שבספרד |
  | |
המאחה הלבושה (בספרדית: La maja vestida) הוא ציור שמן מעשה ידי הצייר פרנסיסקו דה גויה שצויר בין השנים 1800–1807. היצירה מוצגת במוזיאון הפראדו במדריד.[1][2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
,_VN-01098_P.jpg)
היצירה הוזמנה ככל הנראה על ידי מנואל גודוי, ראש ממשלת ספרד, אשר תלה אותה בחדר פרטי, לצד "המאחה העירומה", גם היא של גויה, ו"ונוס מול המראה" של דייגו ולאסקס.
הציור מוזכר לראשונה בשנת 1808 יחד עם "המאחה העירומה", במלאי רכושו של מנואל גודוי, בידי סוכן של ז'וזף בונפרטה שהוכתר כמלך ספרד בידי אחיו נפוליאון בונפרטה. בשנת 1813 מתוארים שני הציורים במלאי נכסי גודוי שהוחרם על ידי פרננדו השביעי, מלך ספרד. הם עברו למוזיאון פראדו בשנת 1901 מן האקדמיה המלכותית לאמנויות יפות של סן פרננדו (אנ'), שם שכנו משנת 1808 עד 1813, ושוב משנת 1836 עד 1901. בהפסקה בין שתי התקופות הם הוחרמו על ידי האינקוויזיציה הספרדית.[1]
בשנת 1815, בעקבות החרמת היצירה, האינקוויזיציה העמידה את גויה למשפט. הוא חמק מעונש רציני. גויה תיעב את האינקוויזיציה ותיאר אותה בצורה בוטה מספר פעמים, כגון בציור "בית הדין של האינקוויזיציה" שצויר בין השנים 1812–1819.
תיאור היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הציור מתאר אישה שרועה על ספה קטיפתית ירוקה אשר מכוסה בחלקה על ידי כיסוי מיטה וכריות לבנות. רגליה כפופות מעט וזרועותיה מקופלות מאחורי ראשה. היא לובשת בגדים שקופים ועדינים, אבנט משי ורוד קשור סביב מותניה. על כתפיה היא לובשת מקטורן כתום-זהוב קצר וחפתים המסתיימים בתחרה שחורה. היא נועלת זוג נעלי זהב מחודדות. מתחת למותנה אפשר לראות גוף אדמדם, אשר חלק מן החוקרים טענו שהוא ניצב של פגיון, אף כי חוקרים אחרים סבורים שהוא מניפה סגורה.[2]
גויה צייר יצירה זו במשיכות מכחול רופפות, צבעוניות וחופשיות מאוד, בשונה מן המאחה העירומה, שבה הצייר נזהר יותר בטיפול בגוף העירום של האישה. עם זאת, לרישום תווי הפנים והשיער המתולתל הוקדש זמן רב יותר.
ישנן מספר קווי דמיון בין המאחה הלבושה לבין האישה המתוארת בציור "דיוקן המרקיזה של סנטה קרוז (אנ')", גם הוא של גויה. שתיהן לובשות בגדים שייתכן ומאפיינים את אישיותן, ומוצגות בתנוחה מפתה המתריסה כנגד הצניעות הנשית המסורתית. בשתיהן המבט האינטליגנטי והממוקד חושף את אישיותן הנחושה והפעילה. גויה מראה בשני ציורים אלה כי האינטליגנציה והגישה של האישה יכולים להיות מפתים לא פחות מגופה העירום.[2]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
זהות הדוגמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההערכה היא שהאישה המתוארת הייתה פפיטה טודו (אנ'), פילגשו הצעירה של גודוי. אפשרות אחרת שהוצעה היא שמדובר בדוכסית מאלבה, מריה דל פילאר תרזה קייטנה דה סילבה (אנ'), שהיו לה לפי השמועות יחסים רומנטיים עם גויה, והוא צייר פעמיים את דיוקנה (בשנים 1795 ו-1797). עם זאת, חוקרים רבים דחו אפשרות זו, כולל מבקר האמנות האוסטרלי רוברט יוז, שכתב ביוגרפיה על גויה בשנת 2003.
משמעות המילה מאחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
"מאחה" היא הצורה הנקבית של "מאחו (אנ')" וברבים "מאחוס", כינוי לאנשים מהמעמדות הנמוכים של החברה הספרדית, במיוחד במדריד, שהבדילו עצמם בסגנון הלבוש וההתנהגות.[3] הם שגשגו בין סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 ובמידה מסוימת גם אחר כך. לבושם היה ספרדי מסורתי, בניגוד לסגנון הצרפתי שאומץ על ידי רבים מהאליטה הספרדית בהשפעת עידן הנאורות. ידוע שהם ניהלו מאבקים עם כאלה שנחשבו בעיניהם אַפְרֵנסֶסָדוֹס (אנ') ("מצורפתים").
לבושם של המאחוס הונצח במספר ציורים של גויה. בני מעמד האצולה חיקו את צורת הלבוש הזו ועל כן גויה צייר גם אותם לבושים כך.
"מאחיסמו" (majismo), ביטוי נגזר, משמש לתיאור תרבות ספרדית אותנטית ומאפייניה בתחומים שונים, כגון מוזיקה, ריקודים (כגון פלמנקו) ותרבות פופולרית (כגון מלחמת שוורים).
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "The Clothed Maja". מוזיאון הפראדו. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 "La Maja Vestida". Fundation Goya en Argon. (באנגלית)
- ^
"Spanish Word of the Day: Majo". The Local, Spain. 24 במאי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) (באנגלית)