לדלג לתוכן

המרכז לתיעוד הנאציזם במינכן

המרכז לתיעוד הנאציזם במינכן
NS-Dokumentationszentrum
מידע כללי
סוג מוזיאון להיסטוריה
על שם נאציזם עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת Max-Mannheimer-Platz 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום מקספורשטאדט עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפעיל Department of Arts and Culture עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ? – 30 באפריל 2015
תאריך פתיחה רשמי 30 באפריל 2015 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 48°08′43″N 11°34′03″E / 48.14527778°N 11.5675°E / 48.14527778; 11.5675
www.nsdoku.de
(למפת מינכן רגילה)
 
המרכז לתיעוד הנאציזם במינכן
המרכז לתיעוד הנאציזם במינכן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המרכז לתיעוד הנאציזםגרמנית: NS-Dokumentationszentrum München – Lern- und Erinnerungsort zur Geschichte des Nationalsozialismus, "המרכז לתיעוד ולימוד ההיסטוריה של הנאציונאל סוציאליזם במינכן") הוא מוזיאון ברובע מקספורשטאדט עיר מינכן המוקדש ללימוד ותיעוד ההיסטוריה וההתפתחות של התנועה הנאצית בעיר, והתפשטותה בגרמניה עד לתפיסת השלטון במדינה, השלכותיו ותוצאותיו.

המוזיאון ממוקם באתר שבו ניצב הבית החום, אשר שימש כמטה המפלגה הנאצית במינכן ומדגיש את תפקידה של העיר מינכן כבירה האידאולוגית של המפלגה והמשטר, לעומת ברלין אשר שימשה כבירה הפוליטית והמדינית של המדינה.

העיר מינכן הייתה בעלת חשיבות רבה בתהליך ההתפתחות של המפלגה הנאצית בגרמניה. העיר שימשה כערש היווצרותה של הלאומנות הגרמנית שלאחר התבוסה במלחמת העולם הראשונה וממנה צמחה התנועה הנאצית. במינכן התרחשו מספר אירועים מכוננים בתולדות המפלגה וביניהם טקס היסוד, נאומי ההסתה ואירועי האלימות הראשונים שיזמה המפלגה, הפוטש בבית הבירה וניסיון ההפיכה הראשון. במינכן שכן מרכז המפלגה הנאצית והאדמיניסטרציה שלה גם לאורך כל תקופת השלטון הפורמלי של המשטר הנאצי בגרמניה.

עם סיום מלחמת העולם השנייה ולאחר כיבוש העיר בידי הכוחות האמריקנים, הוסרו כל סמלי השלטון והמשטר הנאצי ממבנים שלא נחרבו בהפצצות, ואילו מבנים שנפגעו והיו בעלי קשר סימבולי למשטר הקודם, נהרסו. בתקופה זו החלו דיונים בדבר הצורך להנציח וללמוד את אירועי התקופה אך הנושא לא התקדם. במשך השנים הבאות התנהל תהליך איטי ומסורבל לקידום הנושא. בשנת 1988 פתחה קבוצת אזרחים ביוזמה להקמת אתר הנצחה לתקופת השלטון הנאצי. בשנת 1989 הציעה העירייה להקים מוזיאון להיסטוריה עכשווית באתר ההריסות של הבית החום ברחוב בריינר.

בשנת 2001 התקבלה החלטה במועצת העיר לבנות מרכז לתיעוד ההיסטוריה הנאצית באתר המוצע במרכז העיר ובסמוך לכיכר המלכים שהיה אתר בעל משמעות סמלית עמוקה בתקופה הנאצית. בשנת 2005 הוסכם על כינונו של גוף פיקוח, מועצת נאמנים שהורכבה מגורמים פוליטיים ומדעיים. קידום הפרויקט המשיך להתנהל בעצלתיים ורק בשנת 2008 העבירה ממשלת בוואריה את השטח עליו עמד הבית החום שהיה בבעלותה, ללא תמורה לטובת הקמת הפרויקט. בשנה זו גם הוסכם במועצת העיר על צורתו האדריכלית של המבנה. הבנייה החלה בפועל בשנת 2011 ורק לאחר מכן התקיים הטקס הרשמי של הנחת אבן הפינה, לאחר שגובשו ההסכמות על המקורות למימון ההקמה והתחזוקה השוטפת של המרכז. כמו לגבי הקמת המרכז עצמו, כך גם לגבי השם שישא המרכז והתכנים ההיסטוריים שיוצגו בו, התקיימו ויכוחים עזים שבהם היו מעורבים גורמים פוליטיים וחברתיים רבים. השם המסורבל והארוך שנבחר לבסוף מהווה סוג של פשרה המשקפת את התהליך רב השנים להקמתו. המוזיאון נפתח לציבור בשנת 2015.

הרעיון החינוכי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
המוזיאון ולצידו הבניין ששימש כלשכת הפיהרר

למיקומו של המרכז בסמיכות לכיכר המלכים ולמבנים ששימשו כלשכת הפיהרר ומרכז המפלגה הנאצית יש משמעות סמלית רבה. המרכז מנסה ליצור קשר בין המיקום הפיזי בעל המשמעות ההיסטורית שלו לבין ההיבט החינוכי של מהות קיומו ותוצאות פעילותו של המשטר הנאצי בהקשר הפוליטי וההיסטורי שלו. במרכז בא לידי ביטוי ובהדגשה רבה מיקומה של העיר מינכן כבירה האידאולוגית של המשטר ושל גרמניה בכלל, במטרה לקדם סיעור מוחות ביקורתי בדבר חשיבות קיומה של חברה אזרחית המגנה על זכויות האדם. המטרה החינוכית העיקרית ששם לעצמו המרכז הוא לקדם בקרב הדורות הבאים את חשיבות הסובלנות והדמוקרטיה. בדומה לתהליך ההקמה, כך גם בנושא התכנים המוצגים התקיימו ועדיין מתקיימות מחלוקות רבות בין גורמים פוליטיים וחברתיים המקשות על קבלת החלטות, ומסתכמות בפשרה המשתקפת בתכני התצוגה.

לצורך תכנון ועיצוב המבנה נערכה תחרות שבה הוגשו 48 תוכניות. ההצעה שנבחרה בתום ההליך הייתה בתכנון משרד האדריכלים וצל (Georg Scheel Wetzel) מברלין, וגם היא נדרשה למספר שינויים על פי דרישת הוועדה העירונית. המבנה הוא בצורת קובייה בת ארבע קומות מעל פני הקרקע וקומת מבואה, שאורך צלעה 22.5 ועוד שתי קומות תת-קרקעיות כפולות באורכן. הקירות החיצוניים והפנימיים מכוסים בבטון חשוף בצבע לבן. החזית כוללת מפתחי חלונות גדולים בין כל שתי קומות, המאפשרים יצירת קשר ויזואלי בין המבנה לסביבתו. תערוכת המוצגים ממוקמת בארבע הקומות העליונות כך שמסלול התצוגה מתחיל בקומה הרביעית ויורד כלפי מטה. בקומות המרתף ממוקם אולם כנסים וכן ספרייה ועמדות למידה ועיון מתוקשבות.

במוזיאון בן ארבע הקומות מוצגת תערוכת קבע של מסמכים, וצילומים, בצורה נגישה במיוחד על גבי מסכי תאורה שולחניים, ולוחות דו צדדיים בחלל האולמות ועל הקירות. על חלק מן הקירות מוקרנים סרטונים תקופתיים. מסלול התערוכה בנוי בצורה ליניארית החל מסוף מלחמת העולם הראשונה וראשיתה של התנועה הנאצית, ועד לסוף מלחמת העולם השנייה וכיבוש גרמניה. המבקר בתערוכה מתקדם בין הקומות תוך חוויית התהליך הרציף של האירועים לאורך השנים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]