סובלנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צלב אנדרטת זיכרון יחד עם חנוכיה באוקספורד

סוֹבְלָנוּת, הוא מונח מילוני וערך אנושי, שמשמעותו הנוהג של אדם או קבוצה להתייחס בכבוד, בהבנה ובהיעדר אפליה כלפי השונים ממנו מבחינה חברתית, תרבותית או דתית, גם אם הוא אינו מסכים עם דעותיהם, התנהגותם או אמונתם.

תנאים להחלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סובלנות מתקיימת רק כאשר יש ניגוד בין הסובלני למושא הסובלנות. לדוגמה, לא ניתן לומר שתושבת שנגחאי מפגינה סובלנות כאשר אינה מתנגדת למגורי סינים בבניין מגוריה, ולא ניתן לומר שתושב שכונת מאה שערים שדעתו נוחה מהנחת תפילין בשכונתו הוא סובלני. לעומת זאת, תושבת שנגחאי או מאה שערים ייחשבו לסובלנים כאשר יגלו יחס דומה לפגאני בן טנגנייקה בנסיבות דומות.

תנאי נוסף להגדרת אדם כסובלני הוא היות הניגוד בינו לבין מושא הסובלנות מהותי. משום כך, הניגוד הוא בדרך כלל בולט לעין (כמו מין, צבע עור, מראה או לבוש) או לאוזן (לדוגמה, תפילות, שירה, דיבור בשפה זרה). סובלנות כלפי פרטים שוליים וגילוי אי-סובלנות כלפי ניגודים מהותיים אינו יכול להיחשב סובלנות.

תנאי שלישי להגדרת אדם כסובלני הוא היכולת שלו להיות סובלני. כלומר, שתהיה לו יכולת לבטא בהתנהגות, בדיבור או במעשה אי-סובלנות, כאשר הוא בוחר במודע לנהוג בסובלנות.

סובלנות, בחברה, בתרבות ובדת, פירושה הסכמה קבוצתית ואישית עם קיומו של האחר, מי שדעותיו והתנהגותו שונים משלנו, והימנעות מפגיעה בו עקב היותו שונה.

חלק חשוב מהדמוקרטיה הוא הבנת רוח האדם, ובפרט הידיעה כי בני האדם אינם עשוים מקשה אחת. יש ביניהם מתיחויות ויריבויות בצד חברות ושיתוף פעולה וכן יש בהם שילוב של מעלות וחולשות אנוש. מכאן נובע, שאין מנוס בפוליטיקה מריבוי גוונים, מפיוס בין יריבים, מפשרות בין גישות מנוגדות, משיווי משקל בין אינטרסים ומיצירת מחסומים נגד כוח גס ופיתויי השלטון.

דבריו של פריקלס משקפים את המתינות, את הפשרנות ואת הסובלנות המובנות מאליהן בכל תרבות דמוקרטית. הפתיחות והסובלנות באות לידי ביטוי בין היתר בקביעתו ש"אין אנו אוסרים את הישיבה בעירנו על שום איש".[דרוש מקור] דהיינו, אין מגרשים זרים ואין מגבילים את חופש פעולתם. אכן, הדמוקרטיה האמיתית היא חברה פתוחה גם כלפי חוץ; קשה לנהוג על פי עקרונות של חופש, סובלנות ופתיחות בתוך המדינה ובה בעת ליצור חיץ בלתי חדיר בינה לבין העולם החיצון.

סובלנות מקושרת בדרך כלל עם פתיחות כלפי האחר, נכונות לקבל את שונותו והסברה כי באותה שונות עשוי להיות טמון ערך שמגלה הסובלנות עשוי לצאת נשכר ממנו. תרבויות סובלניות יותר הן בדרך כלל אלו שיש להן קשרים ויחסי גומלין עם תרבויות אחרות, ומבנה תרבותי פנימי היררכי פחות ובעל ניעות חברתית (מוביליות) גבוהה יותר. לרוב, מידת הסובלנות של חברה קשורה להיקף קשרי הסחר שיש לה עם תרבויות אחרות ולמידת הבידוד הפיזי והתרבותי של החברה.

גורמים התורמים להיעדר סובלנות הם סגירות, מבנה תרבותי היררכי, ניעות חברתית נמוכה יותר וקשרי סחר ותרבות דלים עם תרבויות אחרות. אחד הגורמים הנפוצים לאי–סובלנות הוא דוגמטיזם דתי, הרואה בדת הספציפית את האמת היחידה שאין בלתה, ודוחה אופני חיים אחרים כבלתי קבילים. היעדר סובלנות נפוץ גם בחברות אחרות שבהן נפוצה התפיסה כי השלטון או השליטים מחזיקים באמת מוחלטת כלשהי ודוחים גרסאות אחרות של האמת.

באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסלאם קרא לסובלנות גם עם הלא מוסלמים, וקרא לחיי דו קיום ושלום וידידות ללא קשר לאמונתם, צבע עורם או מוצאם. וזה בא לידי ביטוי בכמה צורות

סובלנות המוסלמי כלפי המוסלמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסוקי הקוראן המבורך ואמירות הנביא קוראים להתנהג בסובלנות וסלחנות, ואי השבת רעה תחת רעה, ועל זה יש תגמול מאללה, לדוגמה:

1.    הנביא אמר "אללה לא יוסיף לעבד תמורת סלחנותו אלא יוקרה".

2.   אללה אמר בפסוק 34 בסורת פוסילאת (פרק 41: האותות המבוארים) "תשיב טובה תחת רעה, ואז ייהפך אויבך לידיד מקורב לך ואיש האמונים שלך".

3.   אללה אמר בפסוק 134 בסורת אל עמראן (פרק 3: בית עמרם) "הסולחים לאנשים כי אללה אוהב את המיטיבים".

סובלנות המוסלמי כלפי הלא מוסלמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוראן המבורך קבע יסודות להתייחסות ללא מוסלמים, ומהם:

1.   לנהוג בחסד, צדק, וסובלנות, אם אינם אויבים לאסלאם.

2.   אסר האסלאם את המלחמה בלא מוסלמים, כל עוד הם אינם תוקפים את המוסלמים או ארצות האסלאם. הנביא אמר "ומי שהורג בעל ברית, לא יריח את ריח גן העדן".

3.   הקוראן ציווה שהוויכוח עם "עמי הספר" (היהודים והנוצרים) יהיה בטוב, והתיר להתחתן עם בנותיהם.

4.   האסלאם ציווה לכבד את ההורים ולעשות איתם טוב, אפילו אם ינסו למנוע מילדיהם להתאסלם. אללה אמר בפסוק 15 מסורת לוקמאן (פרק 31: לוקמאן) "אך אם יתאמצו לאלץ אותך לצרף לי שותפים (לעבוד אלילים) אשר אינך יודע עליהם דבר, אל תשמע בקולם, אך בכל זאת התנהג אליהם בהגינות בעולם הזה, והמשך ללכת בדרך של הצדיקים, בסוף כולכם תשובו אלי ואני אספר לכם מה הייתם עושים".

5.   האסלאם מכבד את חופש הפולחן, האדם חופשי להתאסלם או לא. אללה אמר בפסוק 256 מסורת אלבקרה (פרק 2: הפרה) "אין דת בכפייה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]