וילי מינצנברג
וילי מינצנברג (Willi Münzenberg; 14 באוגוסט 1889 – יוני 1940) היה פעיל פוליטי קומוניסטי ותועמלן בולט.
השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מינצנברג נולד בארפורט, במדינת תורינגיה שבקיסרות הגרמנית. גדל בעוני. כאיש צעיר החל להיות פעיל באיגודי המסחר ובמפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. בעקבות פיצול המפלגה ב-1914 על רקע שאלת מלחמת העולם הראשונה בחר מינצנברג להצטרף למיעוט הקיצוני. במהלך המלחמה נפגש תכופות עם ולדימיר איליץ' לנין בביתו שבציריך שבשווייץ. ב-1918 היה מינצנברג בין מייסדי המפלגה הקומוניסטית הגרמנית וראש הקומינטרן הצעיר, ושליח הקומינטרן הצעיר לקונגרס העולמי השני של הקומינטרן ב-1920.
הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
זכה לתואר "'האימפרסריו של הקומינטרן', הוא האינטרנציונל הקומוניסטי – החזית שהקים לנין לניהול השמאל העולמי לשם קידום העניין הסובייטי. במהלך שנות ה-20' וה-30' הצליח מינצנברג להפיץ את נקודת המבט הסובייטית רחוק ועמוק למעגלי האינטלקטואלים והאמנים במערב (וגם עד אמריקה הלטינית, סין, יפן והודו הגיעה השפעתו) – תוך בחישה בתקשורת, בספרות, בציור, בתיאטרון ובקולנוע"[1].
ב-1924 נבחר מינצנברג לרייכסטאג, ושירת כחבר הפרלמנט עד להחרמת המפלגה הקומוניסטית הגרמנית ב-1933. היה אחד מהמעטים שבמנהיגי המפלגה הקומוניסטית הגרמנית שמוצאו היה ממעמד הפועלים.
במהלך תקופת רפובליקת ויימאר, רכש מינצנברג מוניטין של תועמלן מבריק. הצלחתו הראשונה הייתה בגיוס ממון ומזון עבור קורבנות הרעב הרוסי של 1921. ב-1924 ייסד את העיתון "ארבייטר-אילוסטרירטה-צייטונג" (Arbeiter-Illustrierte-Zeitung) שהיה לעיתון המצויר הסוציאליסטי הנפוץ בגרמניה. בנוסף, עבד בצמוד עם הקומינטרן ועם המשטרה החשאית הסובייטית לקידום מטרות הקומוניזם בעולם.
ייסד כמה ארגונים כמו האגודה העולמית נגד אימפריאליזם, הקרן הבינלאומית לטובת העובד, והגנת העבודה הבינלאומית, שמטרתם האמיתית הייתה הפצת הרעיונות והתפישׂות של הקומוניזם. כדי להסוות את פעולותיו הקים מינצנברג ארגונים ששלטו בארגונים אחרים. סוכנויות הריגול הנגדי של מדינות דמוקרטיות ופשיסטיות הגדירו ארגונים אלו כ"ארגוני מינצנברג". בנוסף, השתמש מינצנברג בארגונים אלו להשקעות עסקיות, וזכה לכינוי הפופולרי "המיליונר האדום".
לאחר ניהול הטיפול במשפט של סאקו וונצטי עבור הקומינטרן ב-1925, מינצנברג היה לאחראי על האגודה נגד אימפריאליזם, שנוסדה בבריסל ב-1927. לאחר מכן ניהל את מאבק התעמולה הקומוניסטי שנועד להוכיח כי הנאצים הם ששרפו את הרייכסטאג ובמסגרת זו הוציא לאור שני ספרים (אחד מהם ביחד עם אלכסנדר אבוש) שהיו לרבי-מכר, והתקבלו על ידי היסטוריונים כמקורות אמינים עד לשנות ה-60, כשהעיתונאי פריץ טוביאס גילה בהם אי-דיוקים ומידע שגוי (למשל: טוביאס גילה שה"מנהרות הסודיות" שלכאורה אפשרו לנאצים להיכנס ולצאת מהרייכסטאג מבלי שנראו היו למעשה מנהרות ששימשו להעברת צנרת מים).
בין השנים 1933 ל-1940 חי מינצנברג בפריז שבצרפת. היו ששיערו כי בתקופה זו מילא תפקיד בגיוסו של קים פילבי לריגול למען ברית המועצות, אך אין הוכחות ברורות לכך מעבר לעובדה שפילבי גויס באמצעות אחד מ"ארגוני מינצנברג", החברה העולמית לסיוע לפליטי הפשיזם הגרמני, שמקום מושבה היה בפריז. ביוזמת מינצנברג נשלח העיתונאי אגון קיש על ידי הקומינטרן לאוסטרליה לניהול תעמולה על סכנות המשטר הנאצי כפי שהתנסה בהן אישית. קיש הפך לדובר פופולרי הודות לניסיונו הכושל של הממשל האוסטרלי להצהיר עליו כתושב או מבקר לא-רצוי, מבלי שהיו בידיו הוכחות חוקיות לכך שקיש הוא קומוניסט.
בשנות מלחמת האזרחים בספרד מילא מינצנברג תפקיד חשוב בארגון גיוסם של קומוניסטים מהעולם לבריגדות הבינלאומיות וברכישת נשק עבורם. לאחר מכן, בעקבות הוצאתו משורות המפלגה הקומוניסטית הגרמנית, יצא מינצנברג בגלוי אל מול יוסיף סטלין בגין פשעיו של סטלין (להם היה מודע הרבה קודם לכן). ביוני 1940 נמלט מינצנברג מפריז, בה עסק בהכנת תשדירים אנטי-נאציים, כשהוא מנסה להימלט מכוחות הצבא הגרמני המתקדמים. בדרום צרפת הוא נכלא במחנה מעצר לנתינים זרים דרומית לליון. אסיר קומוניסטי אחר, שלא היה מוכר לעמיתיו של מינצנברג, התיידד עמו ובתוהו-ובוהו של שביתת-הנשק, הציע לו להימלט יחדיו. יש החושדים כי אותו אסיר לא-מוכר היה סוכן חשאי של המשטרה החשאית הסובייטית. מינצנברג הסכים ונעלם עם הזר ואסיר או שניים אחרים. זו הייתה הפעם האחרונה שבה נראה בחיים. ב-21 באוקטובר 1940 מצאו ציידים צרפתיים את גופתו הנרקבת חלקית של מינצנברג, לרגלי עץ אלון, כשחלק של חבל עדיין מקיף את צווארו, במרחק של כ-180 מטר מן המחנה. רשויות המשטר של וישי פסקו שזו הייתה התאבדות בלי לחקור את עמיתיו למחנה שטענו כי הוא היה במצב רוח מרומם עד לבריחה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Babette Gross, Willi Münzenberg: A Political Biography. Translated by Marian Jackson. East Lansing: Michigan State University Press, 1974
- Stephen Koch, Double Lives: Stalin, Willi Munzenberg and the Seduction of the Intellectuals. New York: Free Press, 1994.
- Sean McMeekin, The Red Millionaire: A Political Biography of Willi Münzenberg, Moscow's Secret Propaganda Tsar in the West, 1917-1940. New Haven, CT: Yale University Press, 2004.
- אמנון לורד, רצח בין ידידים (הוצאת דני ספרים) 2010, עמ' 34-41
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
וילי מינצנברג, ברשת החברתית Goodreads- שרית ילוב, מינצנברג אינו מתהפך בקברו (חלק א'), (חלק ב'), אתר news1.
