תורינגיה
| |||
 | |||
| הקתדרלה של ארפורט | |||
| מדינה |
 גרמניה | ||
|---|---|---|---|
| מושל | בודו ראמלו | ||
| רשות מחוקקת |
הלנדטאג של תורינגיה  | ||
| בירת המדינה | ארפורט | ||
| תאריך ייסוד |
1920 | ||
| על שם |
Thuringii | ||
| שטח | 16,171 קמ"ר | ||
| גובה | 266 מטרים | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
גרוסר בירברג | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במדינה | 2,143,145 (31 בדצמבר 2018) | ||
| קואורדינטות | 51°N 11°E / 51°N 11°E | ||
| אזור זמן | UTC+1 | ||
| https://thueringen.de/ | |||
  | |||
תורינגיה (בגרמנית Thüringen, תירינגן) היא אחת מ-16 המדינות המרכיבות את גרמניה. היא אחת המדינות הקטנות בשטחה (16,172 קמ"ר, מקום 11 בגרמניה) ואף במספר תושביה (יותר מ-2 מיליון, מקום 12 בגרמניה). בירתה והעיר הגדולה בה היא אֶרפוּרט (200,000 תושבים).
אין ערים גדולות בתורינגיה, אך לערים רבות בה חשיבות היסטורית ותיירותית גדולה. בראשן עומדת ויימאר, שזכתה למעמד סמלי בהיסטוריה הגרמנית - הן כבירת תור הזהב של הנאורות הגרמנית, והן כמקום כינון החוקה של הרפובליקה קצרת החיים בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, רפובליקת ויימאר. ערים ידועות נוספות בתורינגיה הן יֶנָה (בה שוכנת אוניברסיטת פרידריך שילר), גותה, אָייזנַך (Eisenach, עיר מולדתו של יוהאן סבסטיאן באך), אלטנבורג (Altenburg) וגֶרָה (Gera).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממצאים ארכאולוגיים מוקדמים מהתקופה הפרי-היסטורית נמצאו באזור בלזינגסלבן ואהרינגסדורף. שבט ההרמונדוריים הגרמאני התיישב באזור במאה ה-1 לפנה"ס והחליף את הקלטים. במאה ה-5, פורקה נוסדה הממלכה התורינגית בשנת 531 על ידי הפרנקים והסקסונים.[1]
בימי הביניים הוקמה הדוכסות המרובינגית: שטח תורינגיה הפך לחלק מהאימפריה הפרנקית. לאחר מכן ביססה משפחת הלודוויגים את מעמדה כדוכסות חזקה באזור.[2]במהלך ימי הביניים נוסדו ערים כמו ארפורט ומילהאוזן, שהפכו למרכזי מסחר ודת. בתקופת הרפורמציה: תרגם מרטין לותר את הברית החדשה בווארטבורג בשנת 1521, ותורינגיה הפכה למוקד רפורמציה.[3]מלחמת האיכרים הגרמנית: בשנת 1525 האזור היה זירת קרבות מרכזית. בעקבות סכסוכים פוליטיים, נתחם האזור לשורת דוכסויות קטנות.
בימי הביניים הייתה תורינגיה מהדוכסויות החשובות בגרמניה, אך במשך השנים ירדה מגדולתה ונהייתה מפוצלת בין מדינות פיאודליות רבות בדרגות אצולה שונות,
במאה ה-19 חלקים גדולים בה נכבשו על ידי פרוסיה והיא הייתה לחלק מהקונפדרציה הגרמנית ובהמשך הקונפדרציה הצפון-גרמנית והקיסרות הגרמנית. כמו כן, החלה מגמת איחוד של הדוכסויות. תורינגיה הפכה למרכז תעשייתי בתחומי הזכוכית, הטקסטיל והאופטיקה.[4] פיתוח תשתיות רכבת חיבר את האזור לשאר גרמניה. בשנת 1920 אוחדו אוחדו הדוכסויות למדינת תורינגיה במסגרת רפובליקת ויימאר.[5] תורגינה הייתה בין המדינות הראשונות שאימצו את המפלגה הנאצית לשלטון. בזמן מלחמת העולם השנייה: אזור תורינגיה שימש למפעלים צבאיים ולמתקני עבודה בכפייה. לאחר מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 נכבש האזור על ידי הצבא האדום ובשנת 1952 פוצלה תורינגיה לשלושה מחוזות בגרמניה המזרחית.[6]
המדינה, ששכנה 40 שנים בתחומי גרמניה המזרחית, נוסדה מחדש בשנת 1990,
לאחר איחוד גרמניה הוקמה המדינה החדשה ממחוזות ארפורט, גרה וזול, וכן מחלקים ממחוזות לייפציג (אלטנבורג ושמלן) והאלה (ארטרן). אזור ארטרן, שנועד בתחילה להצטרף למדינת סקסוניה-אנהלט, הוכרע במשאל עם, שבו הצביעו 88% בעד הצטרפות לתורינגיה.[7]
ב-10 בינואר 1991, החליט הפרלמנט של תורינגיה על בחירת ארפורט כבירת המדינה. העיר גברה על המתמודדות האחרות: ויימאר, גרה, ינה ונורדהאוזן. בין השנים 1991 ל-1992, פינה הצבא האדום את כל כוחות ה-ארמייה השמינית שהיו מוצבים באזור ב-143 אתרים, עם 51,000 חיילים, 4,000 מומחים אזרחיים וכ-20,000 בני משפחותיהם.[8]
אוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתורינגיה מתגוררים כ-2.12 מיליון תושבים,[9] כאשר מספר התושבים נמצא בירידה מאז סוף מלחמת העולם השנייה. כתוצאה מכך, תהליך הזדקנות האוכלוסייה בתורינגיה מתקדם יותר מאשר באזורים אחרים בגרמניה, והגירעון בלידות גבוה יחסית, אף ששיעור הפריון הכולל (מספר הלידות לאישה) גבוה מהממוצע הפדרלי.
מאז 2013, לראשונה מאז 1996, המאזן ההגירה הפך לחיובי, בזכות ירידה בהגירה למדינות פדרליות אחרות ועלייה משמעותית בהגירה מחו"ל. בהשוואה למדינות מערב גרמניה, יש בתורינגיה פחות מהגרים, ולכן שיעור הזרים במדינה (כ-4% בשנת 2015 וכ-8.3% בשנת 2023) הוא בין הנמוכים בגרמניה.
במישור המקומי, יש שונות בהתפתחות האוכלוסייה. שתי הערים הגדולות במדינה, ארפורט ויינה, חוו גידול אוכלוסייה מאז 2003 ו-1999, בהתאמה. לעומת זאת, אזורים כפריים במדינה מאבדים אוכלוסייה בקצב מהיר כתוצאה מהזדקנות האוכלוסייה. מגמות אלו מדגישות את המשך תהליך העיור בתורינגיה.
פוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא מידע היסטורי ובלתי רלוונטי.ראש ממשלת תורינגיה (נכון ל-2015) הוא בודו ראמלו ממפלגת די לינקה שנבחר לתפקיד ב-2014.[10] הוא החליף את כריסטינה ליברקנכט מהמפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (CDU) שנבחרה לתפקיד ב-2009. היא החליפה את דיטר אלטהאוס (Dieter Althaus), אשר נבחר לתפקיד בשנת 2003 כראש הממשלה הצעיר ביותר במדינות גרמניה (בן 45 עם בחירתו). אלטהאוס החליף את ברנהרד פוֹגל (Bernhard Vogel), הפוליטיקאי היחיד בתולדות גרמניה ששימש כראש ממשלתן של שתי מדינות: בין השנים 1976 ו-1988 הוא שימש כראש ממשלת ריינלנד-פפאלץ.
המדינה מהווה מעוז של המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (CDU); המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SPD) ומפלגת הירוקים הגרמנית זוכות לתמיכה מועטה בלבד בתורינגיה; זוהי אחת המדינות הבודדות בגרמניה בהן אין כלל ייצוג בלנדטאג למפלגת הירוקים. כוח נוסף במדינה מהווה מפלגת השמאל (נוסדה רשמית כמפלגה ב-2007 מאיחוד מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי PDS עם מפלגת האלטרנטיבה לעבודה וצדק חברתי WASG); מפלגה זו, הזוכה לתמיכה בעיקר במדינות מזרח גרמניה, היא המפלגה השנייה בגודלה בתורינגיה ותורינגיה היא המדינה היחידה בגרמניה שראש ממשלתה משתייך למפלגה זו.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה] פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא מידע היסטורי ובלתי רלוונטי.בתורינגיה, כמו בכל מדינות מזרח גרמניה לשעבר, שררה אבטלה קשה בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת (קרוב ל-20% ב-2005), אך כיום (אוקטובר 2014) שיעור האבטלה עומד על 8.2%.[11] בנוסף, בדומה לשאר מדינות המזרח, תורינגיה סובלת מהגירה שלילית ומהתכווצות האוכלוסייה.
דיאלקטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוועדה לבלשנות של האקדמיה הסקסונית למדעים בלייפציג מבחינה בתשעה דיאלקטים אזוריים בתורינגיה. שבעה מהם שייכים לקבוצת הדיאלקטים תורינגיים-סקסוניים עיליים ושניים לקבוצת דיאלקטים מיין-פרנקיים.[12] בנוסף, דיאלקטים נוספים מקבוצת מיין-פרנקית, כמו רונר פלאט וגרבפלדיש, נפוצים באזורים מסוימים בתורינגיה, אך גם בהסן המזרחית ובפרנקוניה תחתית השכנות.
הדיאלקט תורינגית מרכזית מדוברת במרכז תורינגיה, בערים כגון ארפורט, ארנשטאדט, אילמנאו, גותה, באד לאנגנזלצה וזומרדה. צפונית לה נמצא הדיאלקט תורינגית צפונית, המדובר באזורים סביב מילהאוזן, נורדהאוזן, באד זאקסה, זונדרסהאוזן, שטולברג (הרץ) וקלברה.
ממזרח לאזורי תורינגית מרכזית, נמצא הדיאלקט תורינגית אילם, המדובר באזורים סביב אקרטסברגה, ויימאר, יינה, רודולשטאדט ושווארצטל. אזור זה עובר בהדרגה לדיאלקט תורינגית דרום-מזרחית, המדובר בערים כגון זאלפלד, פיסנק, שלייץ, גרייץ וגרה.
במזרח המדינה מדוברת תורינגית מזרחית, בעיקר באזורים כמו יער עץ תורינגיה ואוסטרלנד סביב אלטנבורג, נאומבורג, וייסנפלס וצייץ. בסביבת אייזנך-באד זלצונגן נפוץ הדיאלקט תורינגית מערבית, המשלב השפעות של הסן המזרחית.
בדרום תורינגיה נמצאים דיאלקטים מיין-פרנקיים כגון הנברגיש באזור נהר הוורה סביב זול ומיינינגן, איצגרונדיש סביב נהר איצ באזור זוננברג ועד הילדבורגהאוזן, וגרבפלדיש באזור מחוז שמלקלדן-מיינינגן.
בנוסף, בשמאלקלדן נמצא דיאלקט הסן עילית, שהיה נפוץ בעבר באזור ההסני של תורינגיה. בחלקים הצפוניים של מחוז אייכספלד מדוברים דיאלקטים מהקבוצה הנמוכה גרמנית.
דיאלקטים תורינגיים חולקים מאפיינים משותפים, המתחזקים ככל שמתקדמים ממערב למזרח. לעומתם, הדיאלקטים המיין-פרנקיים נבדלים באופן מובהק, בעיקר באזור איצגרונד, שבו הם מפותחים במיוחד. רנשטייג, שהיה דרך גבול היסטורית, משמש גבול חד בין הדיאלקטים, אך קיימת אזור מעבר בדרום הכוללת אלמנטים פרנקוניים, הסניים ותורינגיים.
דתות ותפיסות עולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוכלוסיית תורינגיה כיום מורכבת בעיקר מאנשים ללא שיוך דתי, כאשר שיעור הנוצרים (פרוטסטנטים וקתולים) ירד משמעותית מאז 1991.
תורינגיה הייתה מרכז חשוב של הרפורמציה בהנהגתו של מרטין לותר, בעוד שהשפעת הנצרות הקתולית כיום מוגבלת בעיקר לאזור אייכספלד.
קהילות יהודיות התקיימו בתורינגיה מאז המאה ה-12, אך אוכלוסיית היהודים ירדה באופן דרסטי בתקופת השואה. כיום קיימת קהילה יהודית קטנה בארפורט המונה כמה מאות חברים. דתות אחרות, כולל אסלאם וקהילות נוצריות חופשיות, מונות כמה אלפי חברים בלבד, ומרביתן מרוכזות בערים הגדולות.
תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]התרבות בתורינגיה מגוונת ומשקפת את ההיסטוריה העשירה של המדינה, החל מהרפורמציה, דרך הקלאסיקה של ויימאר ועד לבאוהאוס. אתרים מרכזיים בתורינגיה כוללים את אתרי הבאוהאוס והקלאסיקה של ויימאר (אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו), טירת וארטבורג ומוזיאונים לאומיים בערים כמו ויימאר, גותה וארפורט. לתיאטרון ולאמנות המוזיקלית יש מוסדות חשובים כמו התיאטרון הלאומי הגרמני בויימאר ותזמורת באך תורינגיה. פסטיבלים כמו שבועות באך בתורינגיה הם מהבולטים באירועי התרבות במדינה. בנוסף, תורינגיה מזוהה עם תרומה משמעותית לספרות, החל מחוג הסופרים של יוהאן וולפגנג פון גתה ופרידריך שילר ועד לפיתוח אומנות הבאוהאוס, שהפכה לתנועה משפיעה בעולם האדריכלות והאמנות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תורינגיה, ברשת החברתית פייסבוק
תורינגיה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
תורינגיה, ברשת החברתית אינסטגרם
אתר האינטרנט הרשמי של תורינגיה (בגרמנית)- תורינגיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
תורינגיה (גרמניה), דף שער בספרייה הלאומית- המדינה החופשית של תורינגיה באתר ממשלת תורינגיה (באנגלית)
- איתמר ברק, נא להכיר: תורינגיה, המדינה בלב גרמניה, באתר למטייל
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Thüringerreich
- ^ Ludowinger
- ^ Wartburg
- ^ Industriegeschichte Thüringens
- ^ Thüringen
- ^ Thüringen (DDR)
- ^ Thüringer Allgemeine, Jg. 1/ Nr. 95, 9. Mai 1990.
- ^ Die Russen kommen. Die 8. Gardearmee in Thüringen 1945–1994. Sonderausstellung im Stadtmuseum Erfurt von Mai bis Oktober 2005
- ^ אוכלוסייה ותושבים לקמ"ר בתורינגיה, באתר statistik.thueringen.de
- ^
עופר אדרת, טבעת נישואים יהודית מגרמניה של ימי הביניים תוצג בבית התפוצות, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2015
- ^ באתר סוכנות העבודה הפדרלית הגרמנית
- ^ ו. לש, ר. פצולד, פ. ריינהולד, ס. ויגנד: מילון תורינגי קטן, הוצאת רקלאם, לייפציג, 1995, עמוד 6.
| מדינות הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
| ||
|---|---|---|
| מדינות |  באדן-וירטמברג •  בוואריה •  ברנדנבורג •  הסן •  מקלנבורג-מערב פומרניה •  סקסוניה התחתונה •  נורדריין-וסטפאליה •  ריינלנד-פפאלץ •  חבל הסאר •  סקסוניה •  סקסוניה-אנהלט •  שלזוויג-הולשטיין •  תורינגיה
|
|
| ערי מדינה |  ברלין •  ברמן •  המבורג
| |
| מדינות לשעבר |  דרום באדן •  וירטמברג-באדן •  וירטמברג-הוהנצולרן
| |
