וילמוש ואז'וני

וילמוש ואז'וני
Vázsonyi Vilmos
לידה	22 במרץ 1868; שימג, הונגריה
פטירה	29 במאי 1926 (בגיל 58); באדן, אוסטריה
שם לידה	Weiszfeld Vilmos
מדינה	הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות היהודי ברחוב שלגוטאריאני, בודפשט, הונגריה
תפקיד	חבר האסיפה הלאומית של הונגריה (1901–1918); שר המשפטים (15 ביוני 1917–18 באוגוסט 1917); חבר האסיפה הלאומית של הונגריה (1920–29 במאי 1926); שר המשפטים (25 בינואר 1918–8 במאי 1918) ;
מפלגה	National Democratic Civic Party, Democratic Civic Party

וִילְמוֹש ואַז'וִֹנִי (במקור וייספלד, בהונגרית: Vázsonyi Vilmos; שימג, 22 במרץ 1868 – באדן באי וין, 29 במאי 1926) היה עורך דין הונגרי-יהודי, פוליטיקאי ליברל-דמוקרט, שכיהן כשר המשפטים. ואז'וני היה היהודי הלא-מומר הראשון שהגיע למשרת שר בממשלה ההונגרית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבריהם של יאנוש ווילמוש ואז'וני בבית הקברות היהודי ברחוב שלגוטאריאני

ואז'וני נולד למשפחה יהודית ואביו שינה את השם וייספלד לשם ההונגרי ואז'וני. הוא סיים לימודי משפטים באוניברסיטת בודפשט והפך עורך דין. בשנת 1894 ייסד את "המפלגה הדמוקרטית של השלטון המקומי" ובאותה שנה הפך לנציג כשלטונות אכיפת החוק של בודפשט. בשנת 1900 הוא הפך את מפלגתו לארגון לאומי בשם "המפלגה דמוקרטית-האזרחית" והקים גם שבועון פוליטי בשם "המאה החדשה". הוא לא נבחר לפרלמנט בבחירות בשנת 1896(הו'), אך עשה זאת בשנת 1901, כנציג רובע 6 של בודפשט. הוא הצליח לחזור על ההישג בבחירות הכלליות של 1905, 1906 ו-1910, מכיוון שלא נערכו בחירות יותר בגלל פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא נשאר חבר פרלמנט עד לניצחון מהפכת החרציות.

כעורך דין זכה להצלחה במספר תיקים חשובים. כך השתתף במשא ומתן מול הממשלה במהלך שביתת הרכבת בשנת 1904 ולאחר מכן הגן על עובדי הרכבת שנתבעו. במהלך "המשבר הפוליטי הפנימי בהונגריה בין 1905 לבין 1906", הוא היה אחת הדמויות המובילות ב"התנגדות הלאומית" בבודפשט (פיליבסטר והתנגדות לממשלה ולמפלגת השלטון). בשנת 1917 היה חבר בממשלת וקרלה השלישית לאחר נפילת ממשלת אסטרהאזי. הוא מילא בממשלה זו את תפקיד שר המשפטים והשר בלי תיק שהופקד על רפורמה בחוק הבחירות.

לאחר ניצחון מהפכת החרציות באוקטובר 1918, הוא היגר לווינה בשל התבטאויותיו האנטי-בולשביקיות הקודמות, וחזר להונגריה רק בשנת 1921, לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית. באותה תקופה ארגן מחדש את מפלגתו בשם "מפלגת האזרחים הדמוקרטית הלאומית" (יחד עם ינה גל). ואז'וני תמך בלגיטימיסטים למקרה של שיבת המלך ההונגרי. בבחירות 1922 נבחר שוב לפרלמנט באזור בחירתו הישנה (שצורפה אז לרובע 9).

בדיון הפרלמנטרי בנושא פרשת זיוף הפרנק הצרפתי על ידי אנשי ימין קיצוניים (שרצו בדרך זו להתנקם בצרפת בשל ניצחונה במלחמת העולם הראשונה) הוא היה בין עורכי דעת המיעוט ועורר בכך את סלידת הלאומנים. בשל מצבו הבריאותי נסע לחו"ל לטיפול רפואי ונפטר בבאדן, ליד וינה. לנשיא המפלגה הדמוקרטית נבחר אז בנו, יאנוש וואז'וני. נכדו וילמוש ואז'וני (2008-1935) היה נציגם הבולט של המהגרים מהונגריה בשנת 1956 והביא בזכרונותיו תיאור מפורט על המשפחה.^[1]

היה דודה של זמרת האופרה דורה ברשוני, ובן דודו של המתמטיקאי אנדרה ואז'וני.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירות הידועות ביותר שלו, מלבד פרסומיו בעיתונים, כוללות:

השלטון המקומי (1890)
עקרון הבחירות במינהל הציבורי בחו"ל (1891)
ביזור ההצבעה (1892)
"השלווה המלכותית בחוקה ההונגרית" (1893)

ספרים בנושא[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילמוש ואז'וני הדמוקרט הוותיק Lőrinc László: Példaképtelenség. Vázsonyi Vilmos, az ősdemokrata. Heti Világgazdaság, 2010. augusztus 25
פניו הרעיוניים והפוליטיים של וילמוש ואז'וני Tőkéczki László: Vázsonyi Vilmos eszmei-politikai arca. Budapest. XX. Század Intézet, 2005
נאומיו וכתביו Vázsonyi Vilmos beszédei és írásai I-II. Apponyi Albert előszavával. Bp, 1927
Vázsonyi Vilmos emlékezete. Konferencia Vázsonyi Vilmos életművéről. A Vázsonyi Vilmos Emlékbizottság alakuló ülése Budapest, 1994. március 25-én. Szerk. Kőszeg Ferenc. Budapest, AB-Beszélő kiadó, 1995
גב' וילמוש ואז'וני: בעלי. Vázsonyi Vilmosné: Az én uram. (Bp.), é. n. Genius

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילמוש לאז'וני (באנגלית) Vázsonyi, Vilmos (angol nyelven). yivoencyclopedia.org. (Hozzáférés: 2011. május 29.)

קורות חיים באלמנך הפרלמנט ההונגרי Életrajza a Parlamenti Almanach 1922-1927-ben

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלקסיקון ההונגרי לקורות חיים Magyar életrajzi lexikon II. (L–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1969
הלקסיקון ההונגרי הגדול. Magyar nagylexikon XVIII. (Unh–Z). Főszerk. Bárány Lászlóné. Budapest: Magyar Nagylexikon. 2003. 288–289. o. ISBN 963-9257-19-2