ז'יגמונד קמני
 | |
| דיוקן של הסופר מ-1876 מאת הצייר מיקלוש ברבאש | |
| לידה |
12 ביוני 1814 Vințu de Jos, Alsó-Fehér County, האימפריה האוסטרית  |
|---|---|
| פטירה |
22 בדצמבר 1875 (בגיל 61) קמראשו, Kolozs County, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת וינה |
| שפות היצירה |
הונגרית |
| סוגה | רומנים היסטוריים |
| חתימה |
 |
  | |
זִ'יגְמוֹנְד קֶמֵנִי' ברון מדיארדְיֶירֶה-מוֹנוֹשׁטוֹרי (ברון ממדיארדיירה-מונושטור, כיום היישוב מנסטירן, במחוז קלוז' ברומניה) (בהונגרית: magyargyerőmonostori Kemény Zsigmond ; 27 באוקטובר 1759 – 23 באוגוסט 1831) היה סופר, פובליציסט ופוליטיקאי הונגרי. לצד מור יוקאי נחשב לנציג בולט של דור מחברי הרומנים הרומנטיים ההונגריים. החל מ-1867 ועד יום מותו הוא כיהן כיושב ראש השני של אגודת קישפלודי של הסופרי ההונגריים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קמני נולד באלווינץ, נסיכות טרנסילבניה, האימפריה האוסטרית (כיום וינצו דה ז'וס (אנ') ברומניה) למשפחת אצולה מכובדת, אך סכסוכים משפחתיים הותירו אותו עם מעט עושר אישי. גדל ברוח הדת הקלוויניסטית שהשפעתה ניכרת ברבים מכתביו. לימודיו המוקדמים בנגניאד (Nagyenyed, היום איוד (אנ') ברומניה) העניקו לו ידע במשפט אנגלי, משפט צרפתי ומשפט גרמני, פוליטיקה ותרבות. ב-1837 למד משפטים במארושוואשרהיי (Marosvásárhely, כיום טרגו מורש ברומניה), אך עד מהרה התמסר כולו לעיתונות ולספרות. יצירתו הבלתי גמורה הראשונה, "A mohácsi veszedelem okairól" ("על הסיבות לאסון מוהאץ'"; 1840), משכה תשומת לב רבה. באותה שנה למד תולדות הטבע ואנטומיה באוניברסיטת וינה. ב-1841, יחד עם לאיוש קובאץ' (Lajos Kovács), הוא ערך את העיתון הטרנסילבני Erdélyi Híradó (חדשות טרנסילבניה). הוא גם לקח חלק פעיל בפוליטיקה פרובינציאלית ותמך בחום בעקרונותיו של הרוזן אישטוון סצ'ני. ב-1846 עבר לפשט, שם כבר הפך אותו הפמפלט שלו, "Korteskedés és ellenszerei" ("תמיכה עיוורת במפלגה והתרופה נוגדת הרעל שלה"), למפורסם. בפשט גילה אחרים שחלקו את עקרונות הליברליות שלו ואת רצונו לרפורמציה, ולמשך זמן מה היה בצוות של Pesti Hirlap (ז'ורנל פשט). באותה שנה הוא הוציא את הרומן הגדול הראשון שלו, "Gyulai Pál" (פאל גיולאי). התעניינותו לאורך חייו בפוליטיקה הובילה לכך שהוא הפך לדובר ציבורי גלוי, ובשנת 1848 נבחר קמני כחבר בדיאטה המהפכנית, המקדם את הרעיון של הונגריה עצמאית.[1] לאחר גלות קצרה קיבל חנינה וחזר להונגריה. ב-1857 כתב את הרומן המפורסם ביותר שלו: "Özvegy és leánya" ("האלמנה ובתה").
התלהבותו של קמני מעצמאות הונגריה דעכה, מתוך אמונה שבמאזן הכוחות האירופי לעולם לא תקבל הונגריה עצמאות, ודגל במדיניות של פיוס עם אוסטריה. לאחר כישלון המדיניות הלאומנית הרדיקלית של לאיוש קושוט, טען קמני שרעיונות אלה אינם משרתים את העם ההונגרי בצורה הטובה ביותר. הוא הציע פשרה עם אוסטריה ומתינות בפוליטיקה, בשתי החוברות שלו, "Forradalom után" ("אחרי המהפכה") ו-"Még egy szó a forradalom után" ("עוד מילה אחת אחרי המהפכה"). הטקטיקה הזו רק הצליחה להפוך אותו ללא פופולרי.
לאחר מכן הוא ערך את העיתון פשטי נפלו. בעיתון זה קמני קידם את תנועת ההתנגדות הפסיבית ההונגרית (אנ'). הוא גם פרסם מספר חיבורים פוליטיים (למשל "שני הווסלני", ו"אישטוואן סצ'ני"). במהלך שנות ה-60 של המאה ה-19 נטל קמני חלק פעיל בתנועה הפוליטית בראשות המדינאי פרנץ דיאק, היה יד ימינו, ופעל להפוך את הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867, שדיאק עזר להוביל, לפופולרית;[1] אולם מאוחר יותר הוא גינה אותה. קמני נבחר לדיאטה של 1867 עבור אחת מרובעי פשט, אך לא לקח חלק בוויכוחים. השנים האחרונות לחייו עברו בהתבודדות בטרנסילבניה.[1]
סגנון ספרותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבודתו הפוליטית של קמני אינה אמורה להאפיל על הרומנים שלו, שהיו יוצאי דופן בדיאלוג התוסס שלהם, כמו גם בהשקפתם הפסימית. כתיבתו שונה מבני דורו בכך שגורלם של גיבוריו לא היה קשור ישירות לסטנדרטים המוסריים שלהם. כלומר, בעלי סגולה לא זכו לגמול הולם ללא תנאי, ולפעמים הרשעים לא נענשו. דמויותיו נבלמו בדרך להגשמת מטרותיהם בשל תסכולים יומיומיים וחוסר זהירות קל; הם אינם נפגעים מברק, יש סיכוי גבוה יותר שהם יאכלו בשל שריפה הנגרמת על ידי גפרור שנפל ברשלנות. הרומן ההיסטורי המשובח A rajongók ("הקנאים") (פשט, 1858–1859) נחשב בדרך כלל כטוב ביותר שלו. הרומן מתאר את סבלם של "שומרי השבת"[א] ואת גורלו הטרגי של מנהיגם שמעון פצ'י.[2][3]
על שמו הוקמה האגודה לספרות הונגרית של טרנסילבניה, אגודת ז'יגמונד קמני (הו').
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- biography/Zsigmond-Baro-Kemeny ז'יגמונד קמני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קהילה של נוצרים שהיו שייכים לכנסייה האוניטורית שאימצו במאה ה-17 את כל חוקי ההלכה היהודית, אך נאלצו לשומרם בהיחבא מכיוון שחל איסור לנוצרים לקיים מצוות יהודיות או להמיר דתם.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Kemény, Zsigmond, Baron, 1911 Encyclopædia Britannica
- ^ הערך קֶמֵנִי זִ'יגְמוֹנְד באנציקלופדיה העברית, כרך כ"ט, עמוד 820
- ^ על הקהילה זו, שמרכזה היה בבוזודויפאלו, אפשר לקרוא ב
שי פוגלמן, סיפורה של קהילת שומרי השבת שבטרנסילבניה. היהדות פיקפקה בהם, אך בשואה נגזר דינם, באתר הארץ, 28 באפריל 2104
