לדלג לתוכן

זה האבק היה פעם איש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"This Dust Was Once the Man" (בעברית: "זה האבק היה פעם האיש")[1] היא אלגיה קצרה שכתב וולט ויטמן ב-1871 לזכר אברהם לינקולן, הנשיא ה-16 של ארצות הברית, אותו העריץ ויטמן. השיר נכתב שש שנים לאחר רצח לינקולן. ויטמן כתב שלושה שירים קודמים על לינקולן, כולם בשנת 1865: "הו רב חובל", "עת הלילך באחרונה תוך החצר פרח" (When Lilacs Last in the Dooryard Bloom'd), ו"ישקטו המחנות היום" (Hush'd Be the Camps To-Day).

השיר לא משך תשומת לב רבה, אם כי התקבל בחיוב ונותח מספר פעמים. השיר מתאר את לינקולן כמי שהציל את ארצות הברית מ"הפשע המרושע ביותר בהיסטוריה", שורה שלגביה קיימות פרשנויות סותרות. הפרשנות הדומיננטית היא הקמת מדינות הקונפדרציה של אמריקה או העבדות.

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהשניים מעולם לא נפגשו, המשורר וולט ויטמן ראה את אברהם לינקולן, הנשיא ה-16 של ארצות הברית, מספר פעמים בין 1861 ל-1865. ויטמן הבחין לראשונה במה שמתאר חוקר ויטמן גרגורי אייזליין כ"הופעתו הבולטת" ו"כבודו חסר היומרות" של הנשיא הנבחר. ויטמן כתב שהוא סומך על "הטאקט העל-טבעי" של לינקולן ועל "הגאונות המערבית האידיומטית (ייחודית)".[2] הערצתו ללינקולן גברה לאחר מכן. הוא כתב באוקטובר 1863, "אני אוהב את הנשיא באופן אישי".[3] ויטמן החשיב את עצמו ואת לינקולן כ"צפים באותו זרם" ו"מושרשים באותה אדמה". ויטמן ולינקולן חלקו דעות דומות על עבדות והאיחוד, ונקודות דמיון צוינו בסגנונות הספרותיים ובהשראות שלהם. ויטמן הכריז מאוחר יותר כי "לינקולן מתקרב אלי כמעט מכל אחד אחר".[2] כנשיא, לינקולן הוביל את האיחוד במלחמת האזרחים האמריקנית.[4]

בסיפורים שלא אומתו לינקולן קרא את אוסף השירה עלי דשא (Leaves of Grass) של ויטמן במשרדו, ועוד סיפור בו לינקולן אמר "טוב, הוא נראה כמו גבר!" כשראה את ויטמן בוושינגטון הבירה, אבל הדיווחים האלה עשויים להיות פיקטיביים. רצח לינקולן באמצע אפריל 1865 ריגש מאוד את ויטמן, שכתב כמה שירים במחווה. "הו רב חובל", "עת הלילך באחרונה תוך החצר פרח" (תרגום שמעון הלקין), "ישקטו המחנות היום", ו"זה האבק היה פעם האיש" נכתבו כולם כמשכים לאוסף שירי ויטמן, הלמות תופים (Drum-Taps). השירים אינם מזכירים במפורש את לינקולן, למרות שהם הופכים את מות הנשיא למעין מות קדושים.[2][5]

טקסט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

This dust was once the Man,
Gentle, plain, just and resolute—under whose cautious hand,
Against the foulest crime in history known in any land or age,
Was saved the Union of These States.[6]

היסטוריית פרסום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויטמן כתב את השיר ב-1871 ופרסם אותו באשכול "מזמור הקבורה לנשיא לינקולן" ב"מעבר להודו", אוסף שירה משלים לעלי דשא. השיר פורסם מחדש באשכול "זיכרונותיו של הנשיא לינקולן", לראשונה במהדורת 1871–1872 של עלי דשא. זהו השיר היחיד באשכול זה שלא הופיע לראשונה באוספי השירה הלמות תופים או בהמשכיהם של אוספים אלה. השיר לא תוקן לאחר פרסומו הראשון.[7][8][9]

ניתוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לשירים הקודמים של ויטמן על לינקולן, המתארים אותו כמנהיג, כידיד או כ"נשמה חכמה ומתוקה", כאן הוא מתואר כאבק, כפשוטו. מבקרת הספרות הלן ונדלר (Vandler) מחשיבה זאת כאפיטף של לינקולן. ויטמן "מנכס לעצמו את האבק". היא טוענת שהאפיטף אינו מאוזן. מחצית ממשמעות השיר מצויה ב"אבק הזה", ושלושים המילים הבאות מהוות את החצי השני. היא מציינת שאבק הוא קל, בעוד לינקולן עצמו מחזיק ב"משקל היסטורי מורכב". בשורה השנייה מציינת ונדלר את ההבדל בין 'עדין' (gentle), שהיא מחשיבה כמילה "אישית", לבין המתאר הסופי, ה"רשמי", של 'החלטי' או 'נחוש' (resolute). מפתיע אותה שלינקולן לא מתואר בפועל פעיל, אלא כ"ראשון בין שווים", primus inter pares, היד המנחה הזהירה של האומה.[10]

ויטמן כותב בשורה השלישית: "הפשע המרושע ביותר בהיסטוריה הידוע בכל ארץ או עידן". הביטוי "הפשע הכי מרושע" הגיע ככל הנראה מתיאורי הקרב של הרמן מלוויל. מלוויל נחשב כמי שהתכוון לעבדות, אך חוקר ויטמן אד פולסום כתב בשנת 2019 כי "הפשע המרושע ביותר" שתיאר ויטמן אינו עבדות, אלא רצח לינקולן או התנתקות קונפדרציית המדינות של אמריקה.[11] הפירוש האחרון היה מועדף על ידי חוקרי ויטמן.[12] לאחר שטען בעד הפרשנות לפיה הכוונה היא לפרישת הקונפדרציה, כתב אדוארד הפשטטלר (Huffstetler) באנציקלופדיה של וולט ויטמן ש"זה האבק" מבטא את "הטון המר" של ויטמן כלפי הדרום הפורש.[13] ב-Lincoln and The Poets כתב ויליאם וילסון בטס (Betts) שההתנקשות בלינקולן היא שאליה כיוון ויטמן בדברו על "הפשע המרושע ביותר".[14] לעומתו, ונדלר כתבה שוויטמן כתב "הפשע המרושע ביותר" בהייחסו לעבדות.[10] רוי מוריס, היסטוריון מתקופת מלחמת האזרחים,[15] מחשיב את הפשע כ"מלחמת אזרחים קורעת לב שמילאה את בתי החולים של הבירה בגופות ההרוסות של חיילים צעירים ויפים".[16]

ב-Secular Lyric, הפרופסור האנגלי ג'ון מייקל משווה בין השיר ל-Book of Common Prayer, באומרו שהשיר מדגיש את "חומריות הגוף" ומעביר צער באמצעות "אנדרסטייטמנט", לשון המעטה, בכך שהוא לא משתמש בשיטות רטוריות סטנדרטיות להעברת תחושה. בעיני מייקל, ההתייחסות לשימור האיחוד על ידי לינקולן הופכת את ההתנקשות שלו למשמעותית יותר. מייקל מדגיש את הפשטות של תיאור לינקולן כאבק, ומציין שוויטמן אינו מסתמך על מטפורות או אמצעים פיוטיים אחרים כדי להעביר את מותו של לינקולן, בניגוד לשיר "הו רב חובל" שמנצל את מטפורת ספינת המדינה והופך את לינקולן לדמות מעין-דתית. במקום זאת, ויטמן מאלץ את הקורא להתמודד עם המציאות הקשה של המוות, שכן לינקולן הצטמצם לעפר.[17]

חוקר הספרות דיק נאברס (Nabers) מציין כי ויטמן אינו מזכיר את שחרור העבדים באפיטף ומקפיד שלא לייחס את הצלת האיחוד ללינקולן עצמו. במקום זאת הוא אומר שהיא נשמרה "תחת ידו של [לינקולן]". נאברס משווה בין השיר לשירו של מלוויל "The House-Top" וכן הרומן Clotel של ויליאם וולס בראון.[18] השורה האחרונה של השיר הופכת את הביטוי השגור "ארצות הברית ניצלה" ל"הצילו את איחוד המדינות הללו". ונדלר מסיקה לפי התחביר שהאיחוד הוא שיאו של השיר. ונדלר קובעת שלשיר יש "תמציתיות ושתקנות רומאית". כך הופך ה"אבק [...] שווה במשקלו להצלת האיחוד".[10] כך מעצימה ונדלר בניתוחה את חשיבותו של לינקולן: הוא הקריב עצמו, והפך לאבק, וכך הציל את האיחוד.

בביקורת ובתרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1943, מבקר הספרות הנרי זיידל קנבי (Canby) כתב ששיריו של ויטמן על לינקולן נודעו כ"שירי לינקולן בה"א הידיעה" וציין את "הקווים העדינים" של "זה האבק".[19] ויליאם א. בארטון כתב ב-1965 שללא ההצלחה של "הו רב חובל" ו"זה האבק", יתר שירי מלחמת האזרחים של ויטמן היו מושכים מעט תשומת לב ומוסיפים מעט למוניטין של ויטמן. [20] הפילוסופית מרתה נוסבאום מחשיבה את האפיטף כ"אחת האמירות הפשוטות והרהוטות ביותר של ויטמן".[21] בשנת 1965, רמזי קלארק, התובע הכללי של ארצות הברית, הקריא חלק מהשיר בפני ועדת המשנה של ועדת המשפט של בית הנבחרים של ארצות הברית במהלך דיון על ענישה על רצח הנשיא לאחר רצח קנדי.[22]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Barton, William E. (1965) [1928]. Abraham Lincoln and Walt Whitman. Kennikat Press. OCLC 428681.
  • Betts, William Wilson (1965). Lincoln and the Poets (באנגלית). University of Pittsburgh Press. OCLC 890544.
  • Bradley, Sculley; Blodgett, Harold W.; Golden, Arthur; White, William (2008). "Preface". Leaves of Grass: A Textual Variorum of the Printed Poems, 1855–1856 (באנגלית). NYU Press. pp. ix–xii. ISBN 978-0-8147-9442-5.
  • Clark, Ramsey (1965). "Statements of Hon. Ramsey Clark". Providing Penalties for the Assassination of the President [or the Vice President]: Hearings Before Subcommittee No. 4, Eighty-ninth Congress, First Session, on H.R. 6097. May 26 and 27, 1965 (באנגלית). U.S. Government Printing Office. p. 57.
  • Coyle, William (1962). The Poet and the President: Whitman's Lincoln Poems (באנגלית). Odyssey Press. OCLC 2591078.
  • Eiselein, Gregory (1998). "Lincoln's Death". In LeMaster, J. R.; Kummings, Donald D. (eds.). Walt Whitman: An Encyclopedia (באנגלית). Routledge. pp. 395–396. ISBN 978-0-8153-1876-7.
  • Epstein, Daniel Mark (2004). Lincoln and Whitman: Parallel Lives in Civil War Washington (1st ed.). Ballantine Books. ISBN 978-0-345-45799-8. OCLC 52980509.
  • Folsom, Ed (2019). "'The Foulest Crime': Whitman, Melville, and the Cultural Life of a Phrase". In Sten, Christopher; Hoffman, Tyler (eds.). 'This Mighty Convulsion': Whitman and Melville Write the Civil War. University of Iowa Press. pp. 23–32. ISBN 978-1-60938-664-1.
  • Huffstetler, Edward W. (1998). "The American South". In LeMaster, J. R.; Kummings, Donald D. (eds.). Walt Whitman: An Encyclopedia (באנגלית). Routledge. pp. 671–672. ISBN 978-0-8153-1876-7.
  • Loving, Jerome (1999). Walt Whitman: The Song of Himself. University of California Press. ISBN 0-520-21427-7. OCLC 39313629.
  • Michael, John (2018). Secular Lyric: The Modernization of The Poem in Poe, Whitman, and Dickinson. Fordham University Press. ISBN 978-0-8232-7974-6. OCLC 1029634170.
  • Nabers, Deak (2006). Victory of Law: The Fourteenth Amendment, The Civil War, and American literature, 1852-1867. Johns Hopkins University Press. ISBN 978-0-8018-8931-8. OCLC 213306078.
  • Nussbaum, Martha C. (2011). "Democratic Desire: Walt Whitman". In Seery, John Evan (ed.). A Political Companion to Walt Whitman. University Press of Kentucky. pp. 96–130. ISBN 978-0-8131-2655-5. OCLC 707092896.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ וולט ויטמן, תרגום: שמעון הלקין, עלי עשב, ישראל: הוצאת הקיבוץ המאוחד וספריית פועלים, 1993
  2. ^ 1 2 3 Eiselein, Gregory (1998). LeMaster, J. R. (ed.). 'Lincoln, Abraham (1809–1865)' (Criticism). Garland Publishing. נבדק ב-12 באוקטובר 2020. {{cite encyclopedia}}: (עזרה)
  3. ^ Loving 1999, p. 288.
  4. ^ "Abraham Lincoln". The White House (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-19 ביולי 2021. נבדק ב-2021-07-18. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Epstein 2004, p. 11.
  6. ^ "This Dust Was Once the Man". אורכב מ-המקור ב-2012-06-27. נבדק ב-2012-01-25.
  7. ^ Folsom 2019, p. 27.
  8. ^ Eiselein 1998, p. 395.
  9. ^ Coyle 1962, p. 22.
  10. ^ 1 2 3 Vendler, Helen (Winter 2000). "Poetry and the Mediation of Value: Whitman on Lincoln". Michigan Quarterly Review. XXXIX (1). ISSN 1558-7266. ארכיון מ-18 בנובמבר 2021. נבדק ב-13 באוקטובר 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ^ Folsom 2019, pp. 26–27.
  12. ^ Folsom, Ed (2014-05-15). ""That towering bulge of pure white": Whitman, Melville, the Capitol Dome, and Black America". Leviathan (באנגלית). 16 (1): 117. doi:10.1353/lvn.2014.0016. ISSN 1750-1849. ארכיון מ-1 ביוני 2018. נבדק ב-14 באוקטובר 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  13. ^ Huffstetler 1998, p. 672.
  14. ^ Betts 1965, p. 154.
  15. ^ "Roy Morris, Jr". Purdue University Press. ארכיון מ-30 בספטמבר 2021. נבדק ב-2021-09-30. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Folsom 2019, p. 28.
  17. ^ Michael 2018, pp. 101–102.
  18. ^ Nabers 2006, pp. 173–174.
  19. ^ Coyle 1962, pp. 201–202.
  20. ^ Barton 1965, p. 172.
  21. ^ Nussbaum 2011, pp. 97–98.
  22. ^ Clark 1965, p. 87.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=זה_האבק_היה_פעם_איש&oldid=39871170"