קונפדרציית המדינות של אמריקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
קונפדרציית המדינות של אמריקה (עבר')
Confederate States of America (אנג')
Confederate National Flag since Mar 4 1865.svg

דגל

Seal of the Confederate States of America.png
סמל

מוטו לאומי
"Deo Vindice"
"תחת אלוהים מגנינו". (מלטינית)
המנון לאומי אל, הדרום נצור
אירועי הקמה פרישת מדינות הדרום מן האיחוד והקמת הקונפדרציה.
הוקמה 4 באפריל 1861
אירועי פירוק כניעת הקונפדרציה לכוחות האיחוד ושילובם מחדש בתוכו.
התפרקה 9 באפריל 1865
ישות קודמת US flag 33 stars.svg ארצות הברית
ישות יורשת US flag 35 stars.svg ארצות הברית
משטר קונפדרציה
שפה אנגלית (לא רשמית)
יבשת צפון אמריקה
עיר בירה מונטגומרי, אלבמה
4 בפברואר 186129 במאי 1861
ריצ'מונד, וירג'יניה
29 במאי 18619 באפריל 1865
העיר הגדולה ביותר ניו אורלינס
4 בפברואר 18611 במאי 1862
שטח נכון ל-1861 1,995,392 קמ"ר
אוכלוסייה נכון ל-1861 9,103,332 (כולל 3,521,110 עבדים)
מטבע דולר של הקונפדרציה
Confederate States of America.svg
מפת הקונפדרציה 1861–1865.

קונפדרציית המדינות של אמריקה (נקראת גם בקיצור הקונפדרציה) הייתה איחוד שהקימו מדינות דרום ארצות הברית שפרשו מאיחוד המדינות על רקע ניצחונו של אברהם לינקולן בבחירות לנשיאות ב-1860. לינקולן ומפלגתו התנגדו להתפשטות העבדות בטריטוריות המערביות, דבר אשר יכול היה להפר את האיזון בקונגרס האמריקני לטובת מתנגדי העבדות. המדינות הפורשות השתלטו על מבצרי ובנייני הממשל הפדרלי שבתחום שיפוטן, ובכך החישו את פריצת מלחמת האזרחים האמריקנית. הקונפדרציה התקיימה בשנים 18611865, שנות מלחמת האזרחים.

בחירת לינקולן ופרישת מדינות הדרום מהברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 בדצמבר 1860, זמן קצר לאחר בחירתו של לינקולן (וקודם להשבעתו כנשיא ב-4 במרץ 1861), הודיעה דרום קרוליינה על פרישתה מן האיחוד. מנהיגי דרום קרוליינה חיכו זמן רב לאירוע שיוכל להביא לאיחודו של הדרום אל מול הכוחות המתנגדים לעבדות. ברגע שתוצאות הבחירות היו ודאיות, הכריזה האספה של דרום קרוליינה, כי "האיחוד, שהיה קיים עד עתה בין דרום קרוליינה ובין מדינות אחרות, תחת השם 'ארצות הברית של אמריקה' מבוטל בזאת". עד ה-1 בפברואר 1861 שש מדינות דרומיות נוספות הלכו בעקבות דרום קרוליינה.

ג'פרסון דיוויס נשיאה היחיד של הקונפדרציה

ב-7 בפברואר אימצו שבע המדינות הפורשות חוקה זמנית, ואת השם "קונפדרציית המדינות של אמריקה" ובחרו כבירתן את העיר מונטגומרי בירת אלבמה. לקונפדרציה נקבע דגל, וג'פרסון דייויס מונה כנשיאה. מדינות אחדות מהקונפדרציה שמו את ידן על מחנות צבא פדרליים בתחומן. לינקולן עדיין לא הושבע, והנשיא היוצא ג'יימס ביוקנן לא נקט בכל פעילות אל מול התחמשותן והתבצרותן של המדינות הפורשות. שר המלחמה של ארצות הברית, פלויד, מנע כל הכנה צפונית למלחמה, בעודו מתיר לנשק ולכוח אדם מיומן "לזלוג" דרומה.

לאחר פחות מחודש, ב-4 במרץ 1861, הושבע אברהם לינקולן לכהונת נשיא ארצות הברית. בנאום השבעתו, הוא הצהיר כי החוקה היוותה איחוד מושלם יותר מאשר הקונפדרציה הרופפת שקדמה לקבלת החוקה, וכי המדינות שקיבלו את החוקה קיבלו מסמך מחייב, ולפיכך פרישת שבע מדינות הדרום הינה "בטלה מבחינה משפטית". הוא הכריז כי אין לו כל כוונה לפלוש למדינות הדרום, אך הוא ישתמש בכוח על מנת לשמור על רכוש פדרלי במדינות אלו. הוא סיים את נאומו בפניה נרגשת לחידוש הברית.

בשלב זה פרשו מן האיחוד רק "מדינות הכותנה": דרום קרוליינה, מיסיסיפי, פלורידה, אלבמה, ג'ורג'יה, לואיזיאנה וטקסס. מדינות הדרום הנוספות ובראשן וירג'יניה פסחו על שני הסעיפים . פנייתו של לינקולן נועדה אפוא בעיקר אליהן.

מדינות הקונפדרציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן הקמתה מנתה הקונפדרציה שש מדינות: אלבמה, פלורידה, ג'ורג'יה, לואיזיאנה, מיסיסיפי ודרום קרוליינה. טקסס, שפרשה מהאיחוד בטרם הוקמה הקונפדרציה, הצטרפה אליה באופן רשמי כעבור כחודש, ובעקבות קריאתו של הנשיא לינקולן לדיכוי המרידה הצטרפו גם וירג'יניה, ארקנסו, טנסי וצפון קרוליינה. שתי מדינות נוספות: קנטקי ומיזורי אמנם לא הצטרפו באופן רשמי, אך פלגים באותן מדינות ביקשו להצטרף, ובדגל הקונפדרציה הופיעו כוכבי שתי מדינות אלה.

ממשלות חמשת השבטים בטריטוריה האינדיאנית (שבשנת 1907 הפכה למדינת אוקלהומה) תמכו באופן נחרץ בקונפדרציה. בנוסף, מספר תושבים במסילה ובטוסון שבטריטוריית ניו מקסיקו (לימים מדינות ניו מקסיקו ואריזונה) האיצו בממשל הקונפדרציה לספח את אדמתם, והדבר הוביל להיווצרותה של טריטוריית אריזונה כטריטוריה מוכרת של הקונפדרציה.

שתי מדינות היו יוצאות דופן: האחת - מערב וירג'יניה, שהתפצלה ממדינת וירג'יניה והצטרפה אל כוחות האיחוד של מדינות ארצות הברית ב-1863 כמדינה חופשית מעבדות; השנייה - דלאוור, שלמרות היותה מדינת עבדות לא פרשה מהאיחוד. ב-1861 הוכרז ממשל צבאי במרילנד (המדינה המקיפה את עיר הבירה ושינגטון), במהלך שרבים טוענים כי נועד להבטיח את הישארותה של המדינה בברית האמריקנית.

מפת מדינות האיחוד והקונפדרציה בשנת 1865:

██ מדינות האיחוד

██ טריטוריות של האיחוד שלא התירו עבדות

██ מדינות הגבול של האיחוד שהתירו עבדות

██ מדינת קנזס, הצטרפה לאיחוד במהלך המלחמה

██ מדינות הקונפדרציה

██ טריטוריות של האיחוד שהתירו עבדות

מטבע הקונפדרציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטר של מאה דולר מיום 22 דצמבר 1862 - הונפק במהלך מלחמת האזרחים

שטרות הכסף שהדפיסה הקונפדרציה דומים לשטרות שהוציא "איחוד המדינות" פרט לדמות שהייתה מודפסת עליהן.

בתום המלחמה היו השטרות חסרי ערך. כיום הם מצויים בידי אספנים.