רצח לינקולן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ניסוח עילג.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אברהם לינקולן

רצח נשיא ארצות הברית, אברהם לינקולן, התרחש ב-14 באפריל 1865, בזמן שהנשיא צפה בהצגה בתיאטרון פורד בוושינגטון.

המניעים לרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1860, נבחר אברהם לינקולן לנשיאות ארצות הברית. תוצאות הבחירות היוו תקדים פוליטי בארצות הברית, משום שלינקולן היה הנשיא הרפובליקני הראשון.

טרם בחירתו לנשיאות, התנגד לינקולן לעבדות, שהייתה נהוגה אז בדרומה של ארצות הברית, שם הייתה הכלכלה מבוססת בחלקה הגדול על עבדים. עוד בתקופת כהונתו כסנאטור, ניסה לינקולן להחיל תיקונים בחוקת ארצות הברית, שיאסרו את העבדות. נסיונותיו אלו אמנם לא צלחו, אך הם הוציאו לו שם של מתנגד חריף לעבדות. בשל כך, הצהירו מספר מדינות, טרם הבחירות לנשיאות ארצות הברית, שאם ינצח בהן לינקולן- הן תפרושנה מן האיחוד, ואכן כך היה. בפרק הזמן שבין בחירתו של לינקולן לנשיא ועד כניסתו לתפקיד, פרשו מן האיחוד שמונה מדינות דרומיות. עם כניסתו לתפקיד, הצהיר לינקולן שהוא רואה את פרישתן של המדינות כחסרת משמעות, משום שהיא מנוגדת לחוק, על כן בטלה. כמו כן, הרגיע לינקולן את המדינות, באמרו כי אין בכוונתו להיכנס עמן לעימותים בסוגיית העבדות. דברים אלה לא שכנעו את המדינות הפורשות והדברים התגלגלו למלחמת האזרחים האמריקנית.

המלחמה נמשכה ארבע שנים, ובסופה נחלו מדינות הצפון ניצחון. בשנת 1864, ניצח לינקולן פעם נוספת בבחירות לנשיאות.

ג'ון וילקס בות'

הקשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור המצב העגום בו נמצאו מדינות הדרום לקראת תום המלחמה בשנים 1864–1865, קמו ארגונים גזעניים רבים, חלקם מחתרתיים, אשר החזיקו בדעות מיליטנטיות התומכות בעבדות ובהפליית השחורים. נוסף על אלו, קמו ארגונים מיליטנטיים לא מאורגנים, אשר שימשו כחילות עזר לא רשמיים עבור קונפדרציית מדינות הדרום המתפוררת. ארגון מסוג זה, הידוע לשמצה, היה ה"קו קלוקס קלאן" הגזעני, אשר תמך בהמשך העבדות ובהתנכלויותיו האלימות כלפי שחורים. אף מדינות הדרום, אשר תמכו בהמשך העבדות, הסתייגו ממעשי הארגון.

ג'ון וילקס בות', שחקן תיאטרון אמריקאי, החליט לתרום מעשית ללחימה. הוא נולד ב-1838 ליד בל אייר, מרילנד. הוריו, ג'וניוס בות' ומארי אן הולמס (Holmes), היו בריטים שהיגרו לארצות הברית ב-1821.

כבר לפני מלחמת האזרחים, תמך בות' בעבדות. ב-1859, הצטרף למיליציה בשם "אפורי ריצ'מונד", כדי להיות נוכח בהוצאתו להורג של ג'ון בראון, מתנגד לעבדות שניסה לעורר מרד עבדים. הוצאתו להורג נערכה, בין היתר, על מנת למנוע ניסיון בריחה אפשרי שלו. מאוחר יותר כתב בות' ביומנו, כי היה נרגש לחזות בצדק נעשה.

עם פתיחת מלחמת האזרחים, הביע מיד את תמיכתו הגלויה במדינות הדרום, בראשות ג'פרסון דיוויס, והתנגד נחרצות למדיניותו של נשיא האיחוד אברהם לינקולן. בות' אמנם לא הצטרף ללחימה כחייל מן המניין, בהבטיחו לאמו כי לא יתגייס, אולם סייע לצבא הקונפדרציה בדרכים אחרות. ב-1862, נעצר בות' בעוון הבעת עמדות אנטי ממשלתיות. ב-9 בנובמבר 1863, הופיע בות' במחזה "לב השיש" בתיאטרון פורד בוושינגטון. בקהל נכח בין היתר, גם הנשיא לינקולן, שישב בתא בו נרצח לאחר מכן. ב-1864, ניצל את מעמדו כשחקן מפורסם- כדי לנוע בחופשיות בין מדינות הצפון והדרום- על מנת להבריח ציוד רפואי לצבא הקונפדרציה.

באוקטובר 1864, נסע בות' למונטריאול, שם נפגש עם מספר אנשים הקשורים לקונפדרציה. תוכנן של פגישות אלו אינו ברור. בתום פגישות אלה נסע בות' לוושינגטון, כשהוא נושא בחיקו מכתב מטעם אנשי הקונפדרציה המיועד לדוקטור ויליאם קווין. המכתב הוביל לבסוף את בות' להיפגש עם דוקטור סמואל מאוד בנובמבר 1864. בות', בעזרתם של דוקטור מאוד ואחרים, החל לתכנן מבצע ללכוד את הנשיא לינקולן ולחטוף אותו לריצ'מונד, תוכנית זו באה בעקבות ההכרה כי חטיפה של הנשיא תשרת את האינטרסים של מדינות הדרום יותר מרציחתו שכן התוכנית הייתה לדרוש עבור שחרורו של הנשיא את שחרורם של אסירי הקונפדרציה. תכנון המבצע ארך חמישה חודשים, במהלכם הספיק עוד בות', ב-4 במרץ 1865, לחזות בנאום ההשבעה השני של הנשיא לינקולן, שם שמע אותו מדבר בין השאר על שוויון זכויות לשחורים, דבר שהחריף עוד יותר את שנאתו אליו.

מבצע החטיפה תוכנן לפרטיו ונקבע לתאריך ה-17 במרץ 1865, אולם דווקא ביום זה שינה לינקולן את תוכניותיו במפתיע ותוכנית החטיפה ירדה לטמיון.

רצח אברהם לינקולן. ליתוגרפיה: קורייר ואייבס
המיטה בבית פיטרסון, בה נפטר לינקולן

הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בות' וחבריו היו אולי מנסים שוב וקובעים מועד שני לחטיפה אלא שכשלושה שבועות לאחר הניסיון הכושל נכנע צבא הקונפדרציה באופן רשמי. כשנוכחו הקושרים כי הדרום הפסיד במלחמה וכי החטיפה כבר לא תועיל לשחרור האסירים שיתבצע ממילא, החליטו לשנות את התוכנית ולרצוח את לינקולן ועוד חברים בממשל האמריקאי כנקמה על ניצחון הצפון.

ב-14 באפריל 1865, ימים ספורים לאחר כניעת מדינות הדרום, ישבו לינקולן ואשתו בתיאטרון פורד וצפו בהצגה "בן דודנו האמריקאי", בות' שהכיר היטב את התיאטרון בו שיחק, התגנב לתא הנשיא בלי שיחשדו בו (שהרי כשחקן בתיאטרון הליכתו שם לא נראתה חשודה) וירה בלינקולן בראשו בנוכחות אשתו ושומר ראשו. לפני שנמלט הספיק בות' להיאבק עם שומר הראש ודקר אותו בידו, לאחר מכן קפץ לבמה, ותוך כדי שהוא שובר את רגלו צעק משהו מול הקהל המזועזע. משפטו האחרון בתיאטרון מוטל בספק עד עצם היום הזה, יש טענה שצעק בלטינית: "sic semper tyrannis" ("כך יעשה לרודנים"), ויש טענה שאמר "זו נקמת הדרום". בחסות המהומה שהתפתחה לאחר הירי, הצליח בות' להימלט מהמקום.

לינקולן הועבר אל בית פרטי - בית פיטרסון, אשר היה ממוקם מול תיאטרון פורד. רופאים, שרים, חברי קונגרס ופקידי ממשלה מילאו את החדר הקטן בו שכב. מעת לעת הזריקו לו רופאיו סמים מעוררים, והחליפו את התחבושות על ראשו- כדי להקל על הלחץ על מוחו. לינקולן שקע בתרדמת. אט אט נחלשה נשימתו, ובשעה 07:22 בבוקר, ב-15 באפריל 1865- נפטר.

מעשיו של בות' לאחר הירי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההתנקשות, החל בות' במסע בריחה שארך שנים-עשר ימים.

מיד לאחר ההתנקשות, ברח בות' מהסמטה הצדדית של התיאטרון והחל ברכיבה ממושכת ומהירה שנמשכה כשש שעות. במהלך רכיבתו, נפגש עם דייוויד הרלוד, אשר היה חלק מן המזימה להתנקש בצמרת הנהגת ארצות הברית. לאחר שנפגשו השניים, הם עצרו בחוותו של אחד מתומכי הקונפדרציה- כדי לאסוף נשק, תחמושת ומעט מזון. מיד לאחר העצירה הראשונה, אשר ארכה לא יותר ממספר דקות, המשיכו לרכב לביתו של דוקטור סמואל מאוד, שטיפל ברגלו השבורה של בות'.

בות' נרדף על ידי חיילי האיחוד, ומצא מסתור באסם בחווה בוירג'יניה. חיילי האיחוד איתרו את מקום מחבואו, הבעירו את האסם, ובות' ברח החוצה ונורה למוות על ידי החייל בוסטון קורבט, למרות ההוראות שניתנו על ידי שר המלחמה סטנטון להביא את הרוצח חי. למרות זאת, קיבל החייל קורבט את הפרס הכספי שהובטח על ראש הרוצח- 1650 דולר.

יתר ההתנקשויות שתכנן בות' נכשלו, מלבד ניסיונו של אחד מחבריו לרצוח את ויליאם סיוורד, שר החוץ בממשלתו של לינקולן. סיוורד נדקר בחזהו, אך שרד את ניסיון ההתנקשות בחייו, והמשיך במילוי תפקידו לאחר מותו של הנשיא.

לאחר מותו של לינקולן, שקעה אלמנתו בדיכאון.

פסלו של אברהם לינקולן באנדרטת לינקולן
פניו של לינקולן חצובות בהר ראשמור

הנצחתו של לינקולן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזכרו, הוקמה אנדרטת לינקולן בוושינגטון הבירה. אנדרטה זו מנציחה אדם שהעלה על נס ולחם, צבאית ופוליטית- למען קידום ערכי חירות האדם, החופש והאחדות.

בשמורת הטבע של הר ראשמור, הנמצאת במדינת דקוטה הדרומית, נחצבו פניו של לינקולן בסלע גרניט ענקי, יחד עם שלושה מגדולי הנשיאים האמריקנים: ג'ורג' וושינגטון, תומאס ג'פרסון ותאודור רוזוולט. אנדרטה נוספת לזכר לינקולן הנה קבר לינקולן, הממוקמת בעיר ספרינגפילד שבאילינוי.

איור ותבליט של לינקולן מופיעים על שטר בן חמישה דולרים, כמו גם על מטבע הסנט.

בית פיטרסון ותיאטרון פורד משמשים כיום כמוזיאון לאומי להנצחת מורשתו של לינקולן. בבית פיטרסון ניתן לראות את המיטה עליה גסס לינקולן, ועדיין ניתן להבחין בכתמי דמו על ציפת הכר.

לאחר הירצחו, כתב המשורר האמריקני וולט ויטמן את השיר "הו רב חובל" בו הוא מבכה את מנהיג האומה. בעקבות רצח יצחק רבין, תרגמה נעמי שמר את השיר לעברית והלחינה אותו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רצח לינקולן בוויקישיתוף