רצח לינקולן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ניסוח עילג.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אברהם לינקולן

רצח נשיא ארצות הברית, אברהם לינקולן, התרחש ב-14 באפריל 1865, בזמן שהנשיא צפה בהצגה בתיאטרון פורד בוושינגטון.

המניעים לרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1860 נבחר אברהם לינקולן לנשיאות ארצות הברית. תוצאות הבחירות היוו חידוש פוליטי בארצות הברית משום שלינקולן היה הנשיא הראשון שהוציאה מתוכה המפלגה הרפובליקנית שקמה בשנת 1854.

כבר לפני בחירתו של לינקולן לנשיאות הוא היה ידוע בתור מתנגד לעבדות שהייתה נהוגה אז בארצות הברית ובעיקר בדרומה של ארצות הברית שם היה צורך רב יותר בעבדים, עוד בזמן כהונתו כסנאטור ניסה לינקולן להעביר תיקונים לחוקה שיאסרו את העבדות במדינות ארצות הברית שבהן העבדות לא הייתה נהוגה. נסיונותיו אלו אמנם לא צלחו, אך הם הוציאו לו שם של מתנגד חריף לעבדות. בשל כך הצהירו כמה מדינות עוד לפני הבחירות לנשיאות שאם לינקולן ינצח במירוץ הם יפרשו מהאיחוד, ואכן כך היה. בזמן שבין בחירתו של לינקולן לנשיא ועד לכניסתו לתפקיד פרשו מהאיחוד שמונה מדינות דרומיות. עם כניסתו לתפקיד הצהיר לינקולן שהוא רואה את פרישתן של המדינות כחסרת משמעות משום שהיא מנוגדת לחוק ולכן היא בטלה. כמו כן הוא הרגיע את המדינות ואמר שאין בכוונתו להיכנס איתן לעימותים בנושא העבדות. דברים אלה לא שכנעו את המדינות הפורשות והדברים התגלגלו למלחמת האזרחים האמריקנית. המלחמה נמשכה ארבע שנים ובסופה נחלו מדינות הצפון ניצחון. בשנת 1864 התקיימו שוב בחירות לנשיאות ולינקולן זכה בשנית.

ג'ון וילקס בות'

הקשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור המצב העגום שבו נמצאו מדינות הדרום לקראת סיום המלחמה בשנים 1864 - 1865 קמו כל מיני ארגונים, חשאיים יותר וחשאיים פחות, שהחזיקו בדעות מיליטנטיות התומכות בעבדות ובהפליית השחורים, וכן מיני ארגונים שרצו לעזור כחילות עזר לא רשמיים לקונפדרציית מדינות הדרום המתפוררת. למשל, ארגון ידוע מבין הארגונים הללו הוא הקו קלוקס קלאן, שהיה מתאנה לשחורים ומפר סדר עד כדי כך שאפילו במדינות הדרומיות תומכות העבדות, הסתייגו ממעשיו ורדפו אותו.

ג'ון וילקס בות' (באנגלית: John Wilkes Booth;‏ 10 במאי 1838 - 26 באפריל 1865), שחקן תיאטרון אמריקאי היה אחד מאותם אנשים אשר החליטו לתרום מעשית ללחימה, בות' נולד בחווה ב-1838 ליד בל אייר, מרילנד. הוריו, ג'וניוס בות' ומארי אן הולמס (Holmes), היו בריטים שהיגרו לארצות הברית ב-1821.

כבר לפני מלחמת האזרחים הביע בות' את עמדתו בעד העבדות. ב-1859 הצטרף למיליציה בשם "אפורי ריצ'מונד" רק על מנת להיות נוכח בהוצאתו להורג של ג'ון בראון, מתנגד לעבדות שניסה לעורר מרד עבדים, ולשמור מפני ניסיון בריחה אפשרי. מאוחר יותר כתב ביומנו שהיה נרגש לחזות בצדק נעשה.

בשל דעותיו אלה אך מובן הוא שעם פתיחת מלחמת האזרחים הביע מיד את תמיכתו במדינות הדרום בראשות ג'פרסון דיוויס והתנגד נחרצות למדיניותו של נשיא האיחוד אברהם לינקולן. בות' אומנם לא הצטרף ללחימה כחייל מן המניין (הוא טען כי הבטיח לאמו שלא יתגייס) אבל סייע לצבא הקונפדרציה בדרכים אחרות. ב-1862 נעצר בות' בעוון הבעת עמדות אנטי ממשלתיות. ב-9 בנובמבר 1863, הופיע בות' במחזה "לב השיש" בתיאטרון פורד בוושינגטון. בקהל נכח גם הנשיא לינקולן, שישב באותו תא שבו יירצח לאחר מכן. ב-1864 ניצל את מעמדו כשחקן מפורסם, שאיפשר לו לנוע בחופשיות בין הצפון והדרום, כדי להבריח ציוד רפואי לצבא הקונפדרציה.

באוקטובר 1864 נסע בות' למונטריאול, שם נפגש עם מספר אנשים הקשורים לקונפדרציה, תוכנן של פגישות אלו אינו ברור. בעקבות כך נסע בות' לוושינגטון, כשהוא נושא בחיקו מכתב מטעם אנשי הקונפדרציה המיועד לדוקטור ויליאם קווין. המכתב הוביל לבסוף את בות' להיפגש עם דוקטור סמואל מאוד בנובמבר 1864. בות', בעזרתם של דוקטור מאוד ואחרים, החל לתכנן מבצע ללכוד את הנשיא לינקולן ולחטוף אותו לריצ'מונד, תוכנית זו באה בעקבות ההכרה כי חטיפה של הנשיא תשרת את האינטרסים של מדינות הדרום יותר מרציחתו שכן התוכנית הייתה לדרוש עבור שחרורו של הנשיא את שחרורם של אסירי הקונפדרציה. תכנון המבצע ארך חמישה חודשים, במהלכם הספיק עוד בות', ב-4 במרץ 1865, לחזות בנאום ההשבעה השני של הנשיא לינקולן, שם שמע אותו מדבר בין השאר על שוויון זכויות לשחורים, דבר שהחריף עוד יותר את שנאתו אליו.

מבצע החטיפה תוכנן לפרטיו ונקבע לתאריך ה-17 במרץ 1865 ואולם דווקא באותו יום שינה לינקולן את תוכניותיו במפתיע ותוכנית החטיפה ירדה לטמיון.

רצח אברהם לינקולן. ליתוגרפיה: קורייר ואייבס
המיטה בבית פיטרסון עליה מת לינקולן

הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בות' וחבריו היו אולי מנסים שוב וקובעים מועד שני לחטיפה אלא שכשלושה שבועות לאחר הנסיון הכושל נכנע צבא הקונפדרציה באופן רשמי. כשנוכחו הקושרים כי הדרום הפסיד במלחמה וכי החטיפה כבר לא תועיל לשחרור האסירים שיתבצע ממילא, החליטו לשנות את התוכנית ולרצוח את לינקולן ועוד חברים בממשל האמריקאי כנקמה על ניצחון הצפון.

ב-14 באפריל 1865 ימים ספורים לאחר כניעתם של מדינות הדרום ישבו לינקולן ואשתו בתיאטרון פורד וצפו בהצגה "בן דודנו האמריקאי", בות' שהכיר היטב את התיאטרון בו שיחק, התגנב לתא הנשיא בלי שיחשדו בו (שהרי כשחקן בתיאטרון הליכתו שם לא נראתה חשודה) וירה בלינקולן בראשו בנוכחות אשתו ושומר ראשו. לפני שנמלט הספיק בות' להיאבק עם שומר הראש ודקר אותו בידו, לאחר מכן קפץ לבמה, ותוך כדי שהוא שובר את רגלו צעק משהו מול הקהל המזועזע. משפטו האחרון בתיאטרון מוטל בספק עד עצם היום הזה, יש טענה שצעק בלטינית: "sic semper tyrannis" (כך תמיד לרודנים), ויש טענה שאמר "זו נקמת הדרום". אולם, אין ספק שבחסות המהומה שהתפתחה לאחר הירי, הצליח בות להימלט מהמקום.

לינקולן הוא הועבר אל בית פרטי - בית פיטרסון, שעומד מול תיאטרון פורד. רופאים, שרים, חברי קונגרס ופקידי ממשלה מילאו את החדר הקטן בו שכב. מזמן לזמן נתנו לו הרופאים סמים מעוררים והחליפו לו תחבושות להקל על הלחץ על מוחו. לינקולן נכנס לתרדמת. לאט לאט נחלשה נשימתו, ובשעה 07:22 בבוקר ב-15 באפריל 1865 הוא מת.

מעשיו של בות' לאחר הירי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההתנקשות, החל בות' במסע בריחה שארך 12 ימים.

מיד לאחר ההתנקשות, יצא בות' מהסמטה הצדדית של התיאטרון והחל ברכיבה ממושכת ומהירה שנמשכה 6 שעות. במהלך הדרך נפגש עם דיויד הרלוד אשר היה חלק מן המזימה להתנקש בצמרת הנהגת ארצות הברית, לאחר שנפגשו השניים הם עצרו בדרך בחווה של אחד מתומכי הקונפדרציה על מנת לאסוף נשק, תחמושת ומעט מזון. מיד לאחר העצירה הראשונה (אשר ארכה לא יותר ממספר דקות) המשיכו לרכב לביתו של דוקטור סמואל מאוד, שטיפל ברגלו השבורה של בות'.

בות' נרדף על ידי חיילי האיחוד, ותפס מסתור באסם בחווה בוירג'יניה. חיילי האיחוד הבעירו את האסם ובות' ברח החוצה ונורה על ידי החייל בוסטון קורבט שירה בו תוך שהוא מתעלם מההוראות שניתנו על ידי שר המלחמה סטנטון שאמרו להביא את הרוצח חי. למרות זאת קיבל החייל קורבט את חלקו בפרס שהובטח על ראש הרוצח בסך 1650 דולר.

שאר ההתנקשויות שתכנן בות' נכשלו לחלוטין, חוץ מניסיונו של אחד מחבריו לרצוח את וויליאם סיוורד, שר החוץ של לינקולן. סיוורד נדקר בחזה ונפגע אך שרד והמשיך בתפקידו לאחר מותו של הנשיא.

עם מותו של לינקולן שקעה אלמנתו בדיכאון.

פסלו של אברהם לינקולן באנדרטת לינקולן
פניו של לינקולן חצובות בהר ראשמור

הנצחתו של לינקולן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזכרו, הוקמה אנדרטת לינקולן בוושינגטון הבירה. האנדרטה היא עדות קיימת לאדם שהעלה על נס ונלחם (תרתי משמע) למען ערכי החירות החופש והאחדות. בשמורת הטבע של הר ראשמור שבמדינת דקוטה הדרומית נחצבו פניו של לינקולן בסלע גרניט ענקי, יחד עם שלושה מגדולי הנשיאים האמריקנים: ג'ורג' וושינגטון, תומאס ג'פרסון ותאודור רוזוולט. אנדרטה נוספת לזכר לינקולן היא מבנה הקבר שלו בעיר ספרינגפילד שבאילינוי.

איור ותבליט של לינקולן מופיע על שטר בן חמישה דולר אמריקני ועל מטבע הסנט.

בית פיטרסון ותיאטרון פורד משמשים כיום כמוזיאון לאומי. בבית פיטרסון ניתן לראות את המיטה עליה גסס לינקולן, ועדיין ניתן להבחין בכתמי דמו על ציפת הכר. לאחר הירצחו של לינקולן, כתב המשורר האמריקני וולט ויטמן את השיר "הו רב חובל" בו הוא מבכה את מנהיג האומה. בעקבות רצח יצחק רבין, תרגמה נעמי שמר את השיר לעברית והלחינה אותו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]